רע"א 1174/21פלוני נ. פלוני

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' הנשיא, השופט אהרן פרקש ) בת"א 44893-11-11 מיום 19.1.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקשת לרישום הערת אזהרה בגוש 30107, חלקה 101, תת-חלקה 4 בירושלים (להלן: הנכס ו- בקשת רשות הערעור , בהתאמה ). אקדים מסקנה לדיון, ואבהיר כי דין בקשת רשות הערעור להידחות.

העובדות הצריכות לעניין

1.

במוקד ההליך שלפנינו עומדות זכויותיה הנטענות של המבקשת בנכס. בשנת 1987, רכשה המבקשת, יחד עם אחייה את הנכס במשותף (להלן יחד: האחים ). הנכס נרשם על שמם של אחד האחים ואשתו בלבד (להלן יחד: המשיבים ), אך במקביל, נחתם בין האחים הסכם אשר הסדיר את חלקו של כל אחד ואחד מהם בנכס (להלן: הסכם הרכישה ). מכוח הסכם הרכישה נרשמו הערות אזהרה לטובת המבקשת ואחד האחים ביום 21.4.2000.

2.

בשנת 2001 הוגשה תובענה לפירוק שיתוף בנכס בבית המשפט השלום בירושלים (ת"א 5712/01), במסגרתה רק המשיבים הופיעו כצד, בהיותם הבעלים הרשומים היחידים בנכס (להלן: תביעת פירוק השיתוף ). מאז ועד לשנת 2017, התמשכו ההליכים בתיק פירוק השיתוף ובמסגרתו הוגשו בקשות ותגובות שונות, כאשר בשנת 2013, אישר בית המשפט המחוזי את מכירת הנכס באמצעות כונס נכסים, תוך תשלום מלוא התמורה למשיבים ולמבקשת; ובהתאם, ביום 9.9.2013 הורה על מחיקת הערות האזהרה אשר היו רשומות בנכס, לרבות זו של המבקשת (להלן: צו המחיקה ); וכן פסק תשלום פיצויי דיור חלוף למשיבים.

3.

בין לבין, ביום 24.11.2011 הגישה המבקשת תובענה לבית המשפט המחוזי בירושלים, ובה עתרה בבקשה לקבל סעד הצהרתי, לפיו זכויותיה בנכס הינן 33% (ת"א 44893-11-11, הוא ההליך במסגרתו הוגשה בקשת רשות הערעור). ביום 6.9.2012, נעתר בית המשפט המחוזי לבקשתה (להלן: פסק הדין ההצהרתי ). על פסק הדין ההצהרתי הוגש ערעור לבית משפט זה (ע"א 7716/12), וביום 30.6.2014 ניתן פסק דין בערעור, בהסכמת הצדדים ובכלל זה הסכמת המבקשת, לפיו פסק הדין ההצהרתי יוותר על כנו ותתווסף לו הפסקה הבאה: " אין באמור בפסק הדין ההצהרתי לזכות את המשיבה בקבלת כספי פיצוי בדיור החלוף המשולמים למערערים. סוגיה זו מתבררת בבית משפט השלום בירושלים ולצדדים שמורות מלוא טענותיהם בענייו זה ." כאמור, בעת מתן פסק הדין בערעור כבר אישר בית המשפט שדן בבקשה לפירוק שיתוף את מכירת הנכס באמצעות כונס נכסים והצדדים התדיינו ביניהם אך בשאלת כספי הפיצוי בגין דיור החלוף.

4.

ביום 14.10.2013, הגישה המבקשת תביעה בבית משפט השלום בירושלים (ת"א 29679-10-13), לפיה היא זכאית לחלק מדמי דיור חלוף שנפסקו לנתבעים במסגרת תביעת פירוק השיתוף (בתביעה המקורית נדרש סעד הצהרתי, ואולם ביום 8.3.2015 תוקנה התובענה, והתבקש סעד כספי). ביום 8.1.2018, ניתן פסק דין בגדרו נדחתה בקשתה, בקבעו כי הזכות לדיור חלוף אינה נובעת מזכות הבעלות ואינה כרוכה בה; ובכל הנוגע לזכות הבעלות, לכל האחים, בכובעם כבעלים, צמחה תועלת ממכירת הנכס.

5.

על אף האמור לעיל, ביום 23.12.2020 הגישה המבקשת במסגרת ההליך בו ניתן פסק דין הצהרתי (ת"א 44893-11-11) בקשה לרישום הערת אזהרה בנכס לטובתה מכוחו (להלן:

בקשת הרישום ). בתגובת המשיבים לבקשת הרישום, נטען כי למבקשת אין כל זכות בנכס – הנכס נמכר על ידי כונס נכסים ובאישור בית המשפט כבר בשנת 2013, במסגרת תביעת פירוק השיתוף, והמבקשת קיבלה את מלוא התמורה בגין שווי הנכס שהיה בבעלותה; ועוד, בפסק הדין מיום 8.1.2018, נקבע כי אין למבקשת כל זכויות בפיצויי הדיור החלוף ששולמו למשיבים. בתשובתה לתגובת המשיבים, טענה המבקשת כי לא הייתה שותפה לתביעת פירוק השיתוף, כך שפסק הדין שניתן בגדרו לא ניתן נגדה ואינו מחייב אותה, והבעלות שלה בנכס לא פקעה מעולם. המשיבים בתשובתם, הבהירו כי הנכס פונה על ידם בשנת 2013 ונמכר לצדדים שלישיים, כך שככל שיקבל בית המשפט קמא את בקשתה, יש לצרף להליך את בעלי המקרקעין הנוכחיים, אשר עשויים להיפגע מרישומה של הערת האזהרה. עוד הוסיפו וטענו, כי זהו הליך סרק, אחד מני רבים, אשר מנהלת המבקשת נגדם, ועל כן יש לחייבה בהוצאות.

6.

ביום 19.1.2021, דחה בית המשפט קמא את בקשת הרישום, בציינו כי בצו המחיקה, הורה בית המשפט שדן בבקשה לפירוק שיתוף עוד בשנת 2013 על מחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה לטובתה, והמבקשת לא ערערה על כך ולא נקטה כל הליך לביטול המחיקה בשעתה. הגם שיתכן כי המבקשת לא הייתה צד פורמלי לתביעת פירוק השיתוף, הייתה לה ולבעלה ידיעה פוזיטיבית על ההליכים, כפי שעולה מפרוטוקול הדיון בתביעת פירוק השיתוף מיום 30.6.2011, והם יכלו לנקוט צעדים בזמן אמת. יתרה מכך, נקבע כי בטענת המבקשת כי כל מבוקשה הוא רישום הערת אזהרה בהתאם לפסק הדין ההצהרתי, ובהסתירה שלל הליכים והחלטות רלוונטיות, היא לא נהגה בניקיון כפיים. אופן הגשת הבקשה ונסיבותיה, כמו גם הסתרת קיומם של הליכים מהותיים, מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט, באופן שחייב, לדעת בית המשפט קמא, פסיקת הוצאות לטובת המשיבים בסך של 2,500 ש"ח.

7.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי, במסגרתה מלינה המבקשת על שבית המשפט קמא דחה את בקשת הרישום מבלי שניתנה לה זכות תגובה על תשובתם העדכנית של המשיבים. כמו כן, המבקשת טוענת כי בית המשפט קמא לא התמודד עם עובדות היסוד, כפי שפורטו בתגובתה, אשר עליהן, כך היא טוענת, אין מחלוקת. בתוך כך, העובדה שמעולם לא נתנה את הסכמתה למכור את זכויותיה בנכס ולא הייתה צד לתביעת פירוק השיתוף. משכך, סבורה המבקשת כי פסק הדין ההצהרתי בתוקף ולא פקעו זכויותיה בנכס, ועל כן, יש להיעתר לבקשתה לרישום הערת אזהרה בנכס.

דיון והכרעה

8.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

9.

הנכס בו עסקינן נמכר במסגרת תביעת פירוק השיתוף על ידי כונס נכסים, בהתאם להוראות בית המשפט השלום. מכירה זו נעשתה תוך מירוק הנכס מכל הזכויות שהיו בו, וזאת בהתאם להוראת סעיף 34א. לחוק המכר, תשכ"ח-1968 (" נמכר נכס על ידי בית משפט, לשכת הוצאה לפועל או רשות אחרת על פי דין, עוברת הבעלות לקונה נקיה מכל שעבוד, עיקול וזכות אחרת בנכס, חוץ מזכות שלפי תנאי המכירה אינה מתבטלת ומזכות שאינה משמשת ערובה לחיוב כספי "). בהתאם לכך אף הורה בית המשפט השלום, במסגרת תביעת פירוק השיתוף, על מחיקת הערת האזהרה שהייתה רשומה עובר למכירה לטובת המבקשת. פשיטא, כי לא ניתן כיום לבקש רישום הערת אזהרה ביחס לזכות שהתבטלה עם מכירת הנכס על ידי רשות בשנת 2013.

10.

המבקשת מבססת את בקשתה הנוכחית על כך שלדבריה היא מעולם לא הייתה צד להליכי פירוק השיתוף, ועל כן, לשיטתה, לא היה מקום למכור את זכויותיה בנכס. ואולם, אף אם נכונה טענתה כי לא הייתה צד פורמאלי להליכי פירוק השיתוף, הרי שלמבקשת הייתה ידיעה פוזיטיבית על ההליכים הללו, כך שיכלה לנקוט צעדים בזמן אמת, כפי שאכן עשתה בכל הנוגע לסוגיית פיצויי הדיור החלוף. חלף זאת, נמנעה המבקשת מלהעלות את טענותיה נגד מכירת הנכס בשעתו, וספק גדול אם באפשרותה לעשות כן עתה. כך, במיוחד אם אכן קיבלה בשעתו את מלוא התמורה בגין זכויותיה בנכס בעקבות מכירת הנכס במסגרת הליך פירוק השיתוף. מכל מקום, העלאת טענות מסוג זה צריכה להתבצע בפני בית המשפט שהורה על מכירת הנכס, דהיינו בית משפט השלום שדן בהליך פירוק השיתוף. בוודאי שלא ניתן להעלות טענות אלה בדרך עקיפין, באמצעות הגשת בקשת רישום בהליך דנן, שהינו הליך שהגיע לסיומו זה מכבר, אשר דן במערך הזכויות שהתקיים קודם למכירה האמורה, ואשר רוכשי הנכס לא היו צד לו.

11.

משאלו פני הדברים, אין לי אלא להצטרף לקביעתו של בית המשפט קמא כי העלמת מכלול העובדות שתוארו לעיל מבקשת הרישום, תוך הצגת פני הדברים כבקשה תמימה לרישום הערת אזהרה בהתאם לפסק הדין ההצהרתי בלבד, עולה לכדי שימוש לרעה בהליכי משפט.

12.

בקשת רשות הערעור נדחית איפוא. נוכח האמור בפסקה 11 לעיל, ובהינתן שלא הייתה כל הצדקה להגשת בקשת רשות הערעור, תישא המבקשת בהוצאות לדוגמא לטובת אוצר המדינה לפי תקנה 151(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 בסכום של 5,000 ש"ח.