רע"א 11773/05 שלמה לוי נ. קצין התגמולים במשרד הבטחון

1.המבקש, יליד שנת 1959, התגייס לשירות קבע ושירת במשך 9 שנים - משנת 1986 ועד שנת 1995 - כמסגר וכחרט בחיל האויר. בחודש ינואר 1997 אושפז המבקש לראשונה באשפוז כפוי עקב מצב פסיכוטי חריף ושוחרר לאחר כשלושה חודשים לאחר שאובחן כחולה בסכיזופרניה פרנואידית. המבקש טען שמחלתו נובעת משירותו הצבאי שכן מפקדיו התנכלו לו באופן שהביא לסימנים ראשונים של המחלה בתקופה האחרונה של שירותו.

2.קצין התגמולים סירב להכיר בקשר הסיבתי שבין מחלתו של המבקש לשירתו הצבאי וועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התש"יט – 1959 (להלן: "הוועדה"), דחתה את ערעורו. הוועדה בחנה את החומר שהיה לפניה והגיעה למסקנה כי ההתנכלויות להן טוען המבקש לא היו אלא פרי דמיונו, שנבע מהסימנים המוקדמים שקדמו למחלתו. עוד קבעה כי המטען התורשתי והסביבתי של המבקש עומדים ביסוד מחלתו וכי בשירותו הצבאי לא היו גורמים אובייקטיביים כלשהם שאפשר לייחס להם תרומה כלשהי למחלה או להתפתחותה. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) לא מצא כל עילה להתערב בהחלטת הוועדה, המבוססת על קביעת ממצאים שבעובדה, שאין בית המשפט היושב כערכאת הערעור מתערב בהן, כמו גם בקביעת הוועדה כי לא התמלא הרכיב האובייקטיבי של הקשר הסיבתי-משפטי בין השירות הצבאי להתפרצות המחלה. לפיכך, החליט לדחות את הערעור. על פסק הדין הגיש המבקש את הבקשה שלפניי.

4.המבקש טוען בבקשתו כי ביקש להשיג על מסקנות הוועדה מן הראיות שהובאו בפניה ולא על טענות עובדתיות. לטענתו, שגתה הוועדה שסברה כי למבקש היו סימנים פרנואידיאליים כבר בשנת 1992, עת החל להתלונן על יחס גרוע והתעללות מצד מפקדיו. לדעתו, הוועדה שגתה משלא ייחסה חשיבות כלשהי ל"גולגלתו הדקה" של המבקש, בהתעלמה מהמסגרת הצבאית שבה היה נתון ומכך שעדויות המשיב הופרכו על פניהן. המבקש היה חייל מצטיין, אך עקב מזגו הנוקשה והבלתי מתפשר התנכלו לו מפקדיו ולכן חלה וכך הוא מבקש לקבוע.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובנספחיה וכן בהחלטות הוועדה ובית המשפט המחוזי הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הוועדה, שבפניה העלה המבקש את כל טענותיו, כפי שהוא חוזר עליהן בבקשה שבפניי, קבעה כי המבקש היה כבר חולה במחלה עם סממנים פרנואידיאליים במהלך השירות וכי מחלתו לא פרצה כתוצאה מהתנכלויות מפקדיו, אלא מחלתו היא שגרמה לו לפרש את התנהגותם של מפקדיו כהתנכלות. למסקנה זו הגיעה על סמך הראיות שהובאו בפניה וכאמור, אלה ממצאים שבעובדה שאין להתערב בהם ובדין קבע כך בית המשפט המחוזי. במקרה דנן אף לא עולה שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי החורגת מעניינו של המבקש, המצדיקה רשות לערער בערכאה שלישית. לפיכך, דין הבקשה להידחות (רע"א 6148/04 מופיד גת נ' קצין התגמולים (לא פורסם)).

הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.