רע"א 1184/16 אברהם ענדען נ. ד"ר סטפאן בלאנק

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (השופט י' בן-חמו ) מיום 8.2.2016, בה נדחתה בקשת המבקש למתן סעד זמני לתקופת הערעור (להלן: ההחלטה הראשונה ) וכן על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 10.2.2016 בה נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה (להלן: ההחלטה השנייה ).

1.בין המבקש למשיבים נתגלעה מחלוקת ביחס לזכויותיהם של המשיבים במקרקעין באזור בלפוריה (להלן: המקרקעין ). המבקש החליט להגיש תביעה נגד המשיבים ועוד בטרם עשה כן עתר למתן סעד זמני במעמד צד אחד עד להכרעה בתביעה. בהחלטתו מיום 30.11.2012 קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה והורה לרשום עיקול לטובת המבקש על המקרקעין וכן אסר על המשיבים לבצע בהם דיספוזיציה. זמן קצר לאחר מכן הגיש המבקש תביעה נגד המשיבים, בה עתר בין היתר להצהיר כי הוא זכאי להירשם כבעלים של המקרקעין. בתמצית טען המבקש כי המקרקעין נרכשו על ידי המנוח סמואל בלאנק ז"ל (להלן: המנוח ) בשנות העשרים של המאה הקודמת, וכי הציע ליורשיו של המנוח – הוריהם של המשיבים - לטפל עבורם בעניינים שונים הנוגעים למקרקעין. היורשים, כך נטען, נענו להצעה אך בהמשך התברר כי המס שיש לשלם עבור החזקת המקרקעין גבוה משווים באותה העת ומשכך החליטו היורשים למכור את המקרקעין למבקש בתנאי שיישא בכל העלויות הדרושות להעברת הזכויות בהם על שמו. בשנת 1997 חתמו היורשים והמבקש על הסכם המפרט את תנאי העסקה (להלן: ההסכם ) וכמו כן חתמו היורשים על ייפוי-כוח כללי המתיר למבקש להעביר את המקרקעין על שמו. המבקש רשם את המקרקעין על שם היורשים, אך לטענתו בשל שווים הנמוך החליט להשהות את העברת הזכויות על שמו עד לשינוי ייעוד באזור. לפני מספר שנים שונה הייעוד ועלה ערך המקרקעין, ומשכך פנה המבקש למשיבים בבקשה לחתום על מסמכים עדכניים לשם השלמת המכירה לפי ההסכם, אך אלו סירבו לשתף עמו פעולה. המשיבים מצידם טענו כי המבקש פעל בחוסר תום לב, הטעה את היורשים והסתיר מהם כי ייעוד הנכס שוּנה טרם כריתת ההסכם.

3.ביום 4.2.2016 דחה בית המשפט המחוזי את התביעה בקובעו כי השאלה המרכזית הטעונה הכרעה היא האם המבקש הטעה את היורשים בנוגע למצבו התכנוני של הנכס במועד ההתקשרות בהסכם. בית המשפט קבע כי בחינת הראיות שהוצגו בפניו הובילה אותו "למסקנה חד משמעית" כי היורשים התקשרו בהסכם עקב הטעייתם על-ידי המבקש. עוד נקבע כי המבקש נמנע מצירוף מסמכים רלוונטיים לתביעה וכי גרסתו המתפתחת אינה אמינה. בית המשפט הוסיף וקבע כי המבקש ידע לכל המאוחר בשנת 1996 שייעודם של המקרקעין שוּנה, אך לא עדכן בכך את היורשים טרם החתימה על ההסכם. עם מתן פסק הדין בוטל צו המניעה הזמני שניתן בהחלטת בית המשפט מיום 30.11.2012.

4.לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי "בקשה דחופה ביותר לעיכוב הליכים" בה עתר למתן סעד זמני לתקופת הערעור שבכוונתו להגיש לבית משפט זה. בבקשתו ציין המבקש, בין היתר, כי ייגרם לו נזק בלתי הפיך אם לא יינתן סעד זמני שכן המשיבים הם תושבי חוץ, כי לא ניתן יהיה להיפרע מהם אם הערעור יתקבל וכי סיכויי הערעור טובים משום שהמחלוקת תחומה לשאלת ההטעיה. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה בקובעו

כי לא שוכנע שסיכויי הערעור גבוהים או כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש וציין כי הגיע למסקנה זו, בין היתר, נוכח "תמציתיות יתר בה לוקה הבקשה שהוגשה מטעם המבקש".

המבקש הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה הראשונה, בה הרחיב את טענותיו בנוגע לסיכויי הערעור. בקשה זו נדחתה בהחלטה השנייה, בה נקבע כי המבקש היה יכול להעלות את כלל הנימוקים עוד בבקשתו המקורית.

5.מכאן הבקשה שלפניי בה טוען המבקש כי יש להורות על מתן הסעד הזמני המבוקש לתקופת הערעור, שכן סיכויי הערעור שהוא עתיד להגיש גבוהים, בין היתר, משום שלגישתו בית המשפט לא בחן טענות משפטיות ועובדתיות שהוא עתיד להעלות בערעור. אשר למאזן הנוחות טוען המבקש כי קיים חשש שייגרם לו נזק בלתי הפיך שכן המשיבים הם תושבי חוץ ואם עד להכרעה בערעור שבכוונתו להגיש יערכו דיספוזיציה בנכס לא יוכל להיפרע מהם. בד בבד עם הגשת הבקשה עתר המבקש למתן צו ארעי האוסר על המשיבים לבצע דיספוזיציה בנכס עד להכרעה בבקשה דנן. בהחלטתי מיום 11.2.2016 ניתן הצו ארעי המבוקש וכן נקבע כי על המשיבים להגיב לבקשת רשות הערעור.

6.בתגובתם טוענים המשיבים כי סיכויי הערעור קלושים שכן טענות המבקש מופנות כלפי קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות. עוד נטען כי לא הונח בסיס ממשי לטענה שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקש.

7.דין הבקשה להידחות.

כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להראות כי כי סיכויי הערעור גבוהים וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (ראו: ע"א 4521/14 מרסיאנו נ' יאשי , פסקה 4 (14.12.2014)). בית המשפט המחוזי קבע כי סיכויי הערעור ומאזן הנוחות אינם נוטים לטובת המבקש ובמסקנה זו לא ראיתי מקום להתערב. למבקש אין זכות קניינית במקרקעין. ההסכם שעליו מבסס המבקש את עילתו נחתם לפני למעלה מ-15 שנים מבלי שהמבקש נקט לאורך תקופה זו פעולות כלשהן למימושו. חששותיו כי יהיה לו קושי להיפרע מן המשיבים במידה והערעור שבכוונתו להגיש יתקבל, נטענו בעלמא וללא ביסוס. די בכך על מנת לקבוע שמאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקש ולדחות את הבקשה ( ראו והשוו: ע"א 5191/15

אייזיק נ' מורשת , פסקה 6 (31.8.2015); רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC ,

פסקה יט (4.1.2007)) . השיהוי הרב שדבק לכאורה בפעולותיו של המבקש מאז חתימת ההסכם ועד שביקש את אכיפתו, תומך אף הוא באי מתן הסעד הזמני המבוקש. מטעמים אלו דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לסיכויי הערעור, שטרם הוגש כאמור.

הבקשה נדחית והצו הארעי שניתן בהחלטתי מיום 11.2.2016 - מבוטל.

המבקש יישא בהוצאות המשיבים בבקשה בסך של 5,000 ש"ח.