רע"א 11915/05 אחמד עבדאללה אחמד אלספאפי נ. ARAB BANK PLC

1.המשיב הינו בנק ירדני הרשום בירדן וברשות הפלסטינאית ואין הוא מוכר בישראל כמוסד בנקאי. המבקשים, בעל ואישה, הינם אזרחי ירדן המחזיקים גם בתעודות זהות ישראליות. בשנת 1997 פתח המבקש חשבון בסניפו של המשיב באלעיזריה. המבקשת חתמה כערבה למבקש. המשיב הגיש תובענה כספית נגד המבקשים לבית משפט השלום בנצרת לאחר שלטענתו עברה יתרת החובה בחשבון את המוסכם בין הצדדים. המבקשים עתרו כנגד סמכותו של בית המשפט בישראל לדון בסכסוך.

2.בית משפט השלום קבע כי ההסכם שנחתם בין הצדדים בעת פתיחת החשבון מקנה סמכות שיפוט לבית המשפט בישראל על פי שיקול דעתו של המשיב. עם זאת המשיך בית המשפט ובחן את שאלת היותו של בית המשפט הישראלי הפורום הנאות לדון בסכסוך. בעניין זה קבע בית המשפט כי מרכז חייהם של המבקשים נמצא בזיקה הדוקה לרשות הפלסטינאית. כמו כן שקל בית המשפט את העובדה כי המשיב הינו "תובע זר" וכי הדין החל על בעלי הדין הינו הדין הירדני. מצירוף כל השיקולים הללו הגיע בית המשפט למסקנה כי בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לבירור התובענה והורה על מחיקתה.

המשיב הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי בנצרת. במהלך הדיון בערעור הגיש המשיב בקשה להגשת ראיות נוספות בערעור. עניינן של הראיות הנוספות היה מסמכים שנערכו במסגרת הליכים משפטיים אחרים שבהם היה מעורב המבקש, ואשר יש בהן כדי לשנות את המסקנה בדבר מרכז חייהם של המבקשים. בית המשפט המחוזי החליט להיענות לבקשה וציין כי אם אכן ראיות אלו אותנטיות הרי כולן היו באמתחתו של המבקש "אשר בחר שלא לגלותן לבית המשפט ולצד שכנגד ותחת זאת העדיף להציג הוויה עובדתית מגמתית באשר לזיקה העסקית שיש לו עם מדינת ישראל". מנגד נענה בית המשפט המחוזי אף לבקשה מקבילה של המבקשים להגשת ראיות נוספות בערעור. עקב כך החליט בית המשפט המחוזי להחזיר את הדיון לבית משפט השלום על מנת שידון בראיות החדשות ויתן החלטה חדשה בעניין הפורום הנאות לדיון בתובענה.

3.על החלטתו של בית המשפט המחוזי הוגשה בקשת רשות ערעור זו. המבקשים טוענים כי בפסק דינו של בית המשפט המחוזי נפלו טעויות עובדתיות ומשפטיות מהותיות המצדיקות מתן רשות ערעור. בתמצית, טוענים המבקשים שתי טענות מרכזיות. טענתם הראשונה יוצאת כנגד החלטתו של בית המשפט המחוזי לקבל ראיות נוספות בערעור ולהתעלם מקביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום. טענתם השניה היא כי יש לעצב ולהאחיד את ההלכה הפסוקה באשר למדיניות המשפטית הרצויה במקרים של תובענות בין תושבי הרשות הפלסטינית לבין עצמם.

4.דין הבקשה להידחות. יישומה של תקנה 457 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט שלערעור ואין עניין זה מצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. איני סבורה כי החלטתו של בית המשפט המחוזי היתה בלתי סבירה בנסיבות העניין. כמו כן יוער כי בית המשפט המחוזי קיבל במקביל את בקשתם של המבקשים לצירוף ראיות נוספות מטעמם, כך שאין להם על מה להלין. באשר לטענה בדבר הצורך לקבוע הלכה אחידה בנוגע לפורום השיפוט הנאות בתביעות בין אזרחי הרשות הפלסטינית, הרי ששלב זה של הדיון אינו העת הנכונה להעלות טענה זו. השאלה בעניין זה טרם הוכרעה סופית, שכן התיק הוחזר לבית המשפט המחוזי לצורך דיון בראיות החדשות והכרעה מחדש בשאלת הפורום הנאות. במצב דברים זה ממילא אין עדיין טעם לדון בסוגיה זו. מעבר לכך אעיר כי תמימת דעים אני עם בית המשפט המחוזי כי עניין זה מעלה שאלה התחומה בעובדות הפרטניות של המקרה ואינו מעורר שאלה רחבה יותר שאותה מנסים המבקשים להציג. המבקשים הינם בעלי תעודות זהות ישראליות, אשר יש אפשרות כי מרכז חייהם הינו בישראל. בנסיבות ספציפיות אלו יש מקום לדון בשאלה מהו הפורום הנאות לבירור התובענה. אף יתר טענותיהם של המבקשים אינן מצדיקות מתן רשות ערעור בגלגול שלישי.

אשר על כן הבקשה נדחית. מאחר שלא התבקשה תגובה אין צו להוצאות.