רע"א 11942/05 עיריית מודיעין נ. צרפתי צבי ובניו בע"מ

1.המשיבות, חברות פרטיות העוסקות בייזום פרויקטים לבנייה, הגישו תביעה בבית משפט השלום בתל-אביב יפו ובו תבעו השבה של סכומים אשר, המבקשת, עיריית מודיעין, השיתה עליהן בגין אגרת חיבור מים. המבקשת הגישה בקשה למתן צו לעיון ולהעתקת מסמכים ובו ביקשה לגלות חוזים שנחתמו עם הדיירים בפרויקטים מושאי התביעה וכן דפי התחשבנויות וגמר חשבון. המשיבות התנגדו לבקשה שכן ראו בה "הרחבת חזית" בניסיון לבסס טענת 'גלגול' שלא נטענה בכתב ההגנה.

2.בית המשפט (כב' השופטת ד' מארק-הורנצ'יק) דן בטענת הגלגול המבוססת על העקרון שלפיו אם התובע לא סבל מחסרון כיס, יש בכך הגנה מפני השבת הסכומים, וקבע כי אין מדובר בהרחבת חזית שכן בכתב ההגנה טענה המבקשת טענת עשיית עושר ולא במשפט על בסיס טענת הגלגול. ואולם בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקשת בקובעו כי המסמכים שלגביהם מתבקש צו העיון כוללים פרטים אישיים אשר אינם מעניינם של התביעה ומתן הצו עלול לפגוע בפרטיותם של הדיירים עימם נחתמו החוזים, שאינם צד לתביעה, ואין הכרח בחשיפת נתונים אלה. עוד קבע כי גם אם יומצאו כל החוזים, ספק אם מכוחם ניתן יהיה להסיק את המסקנות המבוקשות ללא הסבר ופירוט למרכיבי הסכומים ולנסיבות בהן נחתמו החוזים. היעתרות לבקשה גם לא תחסוך בהוצאות. לאור זאת החליט לדחות את הבקשה. על החלטה זו הגישה המבקשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

3.בית המשפט (כב' השופטת ש' דותן) החליט לדחות את הבקשה. בית המשפט קבע כי בדין נדחתה בקשת המבקשת, לאור יישום ההלכה שנקבעה בבע"מ 3542/04 פלונית נ' פלוני (לא פורסם) מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה: הדיירים זרים להליך, לא התבקשה כלל תגובתם ולא הוכח שיש להם קשר כלשהו להליכים המתנהלים. לפיכך, היה על המבקשת לקבל את עמדתם בטרם התבקש העיון באותם מסמכים כדי שיוכלו לומר את דברם בעניין. עוד קבע בית המשפט כי אין כל מניעה למבקשת לפנות לדיירים ולקבל מהם העתקים של החוזים. לפיכך, החליט כאמור לדחות את הבקשה. על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי.

4.המבקשת טוענת כי לאחר דחיית בקשתה בבית משפט השלום ביקשה לעיין מחדש בהחלטה ולהורות, במידה ויימצא לנכון, על גילוי מסמכים ייצוגיים בלבד. בקשה זו נדחתה ולכן הגישה המבקשת בקשת רשות לערער. המבקשת טוענת כי ביקשה לגלות מסמכים סטנדרטיים בלבד, נטולי סממנים המצביעים בדרך כלשהי אודות זהותו של מאן-דהו, העלול לפגוע בפרטיות רוכשי הדירות וכי מעולם לא ביקשה כי ייחשפו בפניה שמות ופרטי רוכשי הדירות. לפיכך, דחיית הבקשה על יסוד פגיעה בפרטיות רוכשי הדירות, בטעות יסודה. מסמכים אלה, עשויים לסייע לה, באופן כמעט בלעדי, לשם הוכחת טענת הגלגול. אי מתן הצו יסכל כמעט לחלוטין את סיכויי הוכחת הטענה, בין היתר, מאחר ומרבית החומר הרלוונטי מצוי ברשותן של המשיבות. לטענתה, יישום ההלכה שנקבע בבע"מ 3542/04 נעשה באופן שגוי ולאור פסיקה שהביאה היה מקום לאזן בין האינטרסים ולהורות על גילוי המסמכים באופן שלא יחשוף את פרטי הדיירים. לשיטתה, המתווה שהוצע בהחלטת בית המשפט המחוזי לפנות ישירות לדיירים מייקר באופן דרמתי את עלויות ההליך ואינו אופרטיבי כלל.

5.לאחר שעיינתי בבקשה ובהחלטות הערכאות דלמטה, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא, שבהתדיינות אזרחית יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע, הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית-המשפט. עם זאת, עקרון הגילוי אינו עומד לבדו. כנגדו ניצבים ערכים אחרים, ובהם יעילות ההליך המשפטי; הגנה על אינטרסים לגיטימיים של הצד המגלה ומניעת פגיעה באינטרסים של צדדים שלישיים. האיזון ההולם בין עקרונות אלה נגזר מנסיבותיו של כל מקרה ומקרה. כידוע, בית-משפט זה ממעט להתערב בשיקול דעתו של שופט הערכאה הראשונה בעניין גילוי מסמכים, והוא ייטה לעשות כן רק אם מדובר בהחלטה שאינה מתקבלת על הדעת או שאינה לוקחת בחשבון את כל הנסיבות מקרה (רע"א 2534/02 יהודה שמשון נ' בנק הפועלים בע"מ ו-2 אח', פ"ד נו(5), 193 ,עמ' 195-196).. כאן סברו שתי ערכאות כי העובדה שהמידע המוגן שהתבקש גילויו שייך לצד שלישי שהינו זר להתדיינות - הדיירים בפרויקטים - יגרור פגיעה בפרטיותם באופן לא מוצדק, ולא שוכנעו כי יש להתיר פגיעה כזו במקרה דנן שכן אין מדובר במקרה נדיר ויוצא דופן גם הובע ספק אם היערות לבקשה יעזור להוכחת טענת המבקשת. גם בקשת המבקשת שלפיה יש לגלות מסמכים ייצוגיים בלבד, עמדה בפני שתי הערכאות בבקשה לעיון מחדש וכן בבקשת רשות הערעור ושתי הערכאות לא מצאו לנכון להיענות לבקשה זו. בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערב בשיקול הדעת של הערכאות הדיוניות ולפיכך החלטתי לדחות את הבקשה וכך אני מורה.