רע"א 1198/16 מוחמד נביל כיאל נ. ג'מאל יאסין בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט י' בן חמו ) מיום 7.2.2016 בפש"ר 62135-02-15, במסגרתה אושרה בקשתו של המשיב 2 למתן צו במעמד צד אחד לחיפוש ותפיסה של מסמכים הנחוצים לחקירת המבקש, בביתו ובמשרדיהן של חברות שבשליטתו.

2.למקרא הבקשה והצרופות לה עולה כי לבקשת המשיבה 1 הוצא נגד המבקש צו כינוס ביום 20.9.2015. במסגרת ההחלטה מונה המשיב 2, בא כוחה של המשיבה 1, כמנהל מיוחד לנכסי המבקש (להלן: "המנהל המיוחד" ), והוקנו לו הסמכויות הנתונות למשיב 3 לשם ביצוע חקירה מקיפה בענייני המבקש, בהתאם להוראות סעיף 18ג לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], תש"ם-1980. במסגרת סמכויות אלו הוסמך המנהל המיוחד, בין היתר, לדרוש כל מידע או מסמך הנוגעים לענייניו של המבקש.

3.על החלטה זו הגיש המבקש ערעור לבית משפט זה (ע"א 7375/15 כיאל נ. ג'מאל יאסין בע"מ ), ערעור שעודנו תלוי ועומד. בד בבד הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה עד להכרעה בערעור. בקשה זו נדחתה ביום 8.12.2015. בהחלטת בית המשפט המחוזי נקבע כי מתן צו כינוס נועד להקפיא מצב קיים מבחינת נכסי החייב ולמנוע הברחת רכוש, וכי בשלב זה נכסי החייב אינם מוקנים לנאמן, אשר ימונה רק אם וכאשר יוכרז החייב כפושט רגל. עוד קבע בית המשפט, כי ביטול צו הכינוס כסעד ביניים עלול לאפשר הברחת נכסים והצבת הנושים לפני שוקת שבורה. בית המשפט המחוזי גם הפנה לכך שנגד המבקש הוגשה תביעת חוב נוספת מלבד זו של המשיבה 1. בנסיבות אלו, קבע בית המשפט, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המשיבה, והוסיף כי "אינני רואה כיצד שיתוף פעולה עם בעל התפקיד והמצאת מסמכים ופרטים עלולים לפגוע בחייב במידה העולה על הנזק שעלול להיגרם לנושים אם צו הכינוס יבוטל" . לאור האמור, נדחתה הבקשה, ואולם בית המשפט קבע כי עד להכרעה בערעור לא ינתנו הוראות בקשר לנכסי החייב, פרט להוראות שמטרתן לשמר את המצב הקיים. על החלטה זו לא הגיש המבקש בקשת רשות ערעור.

4.ביום 24.1.2016 הגיש המנהל המיוחד בקשה למתן הוראות במעמד צד אחד ובקשה לכפיית ציות בהתאם לפקודת ביזיון בית משפט, במסגרתה נטען כי המבקש חוזר ומפר צווים שיפוטיים שניתנו, ומסרב להתייצב לחקירות שנקבעו במשרד המנהל המיוחד. עוד נטען כי המבקש מסרב להמציא מסמכים כלשהם וזאת חרף זימונים ובקשות שהוגשו, ובניגוד להחלטות מפורשות של בית המשפט המחוזי. בין היתר, הפנה המנהל המיוחד להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 26.1.2015 המורה למבקש, ברחל בתך הקטנה, להתייצב לחקירה ולהמציא מסמכים בהתאם לדרישת המנהל המיוחד. כמו כן טען המנהל המיוחד כי מחקירות נוספות שקיים מסתבר שהמבקש עומד בסתר מאחורי חברות המנוהלות על-ידי בני משפחתו וכי הוא נוהג במכונית פאר. לפיכך ביקש המנהל המיוחד צו לחיפוש ותפיסה של מסמכים המעידים על נכסי המבקש ונכסי צדדים שלישיים הקשורים אליו, בדיקת הנכסים האמורים, חקירת עובדים, וכן לקיום חקירה של המבקש ורעייתו. בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המנהל המיוחד ביום 7.2.2016, ובהחלטתו, היא ההחלטה מושא הבקשה שלפני, קבע כי לאור דברי המנהל המיוחד לפיהם הוא אינו זוכה לשיתוף פעולה מצד המבקש ובא כוחו, יש להעניק לו את הצווים המבוקשים.

5.לאחר שעיינתי בבקשה, על נימוקיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. גם לאחר שהפכתי והפכתי בה, לא מצאתי בה חידוש ביחס לבקשת עיכוב הביצוע שהגיש המבקש לבית המשפט המחוזי. כל טענתו של המבקש בבקשה זו היא כי ראוי לעכב את הליכי הכינוס עד להכרעה בערעור שהגיש, לאור הנזקים שעלולים להיגרם לו. אזכיר, כי טענות אלו נדחו זה מכבר, וכי ההחלטה בדבר אי-עיכוב ההליכים היא החלטה חלוטה, ואין עוד מקום להעמידה מחדש לבחינה במסגרת הבקשה דנן.

6.המבקש מוסיף וטוען כי לא היה מקום להעניק את הצו למנהל המיוחד במעמד צד אחד, וכי נמנע ממנו להגיש תגובה לבקשה האמורה. ואולם, הוא אינו מסביר מדוע הוא איננו משתף פעולה מרצונו עם הליכי הכינוס, ובנסיבות העניין דומה כי לא היה מנוס מכך. אין צורך לומר, כי גם לאחר מתן הצו במעמד צד אחד פתוחה הדרך לפני המבקש להשמיע את טענותיו העובדתיות בבית המשפט המחוזי. ואולם, בקשת רשות ערעור איננה האכסניה המתאימה לכך.

7.לאור האמור הבקשה נדחית. משנדחתה הבקשה, מתייתר הצורך לדון גם בבקשת עיכוב הביצוע שנכרכה עמה. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.