רע"א 11982/05 משה אפרים נ. פרופ' פיטר אברהמס

1.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופט ק' ורדי) דחה ביום 18.3.04 את תביעת המבקש להצהיר כי המשיב אינו זכאי לסכום של כ- 93,000 $ שהופקד בחשבון נאמנות וכי אין לחייב את המבקש להשיב סכום זה למשיב. בין המבקש למשיבים הפורמאליים, שהם חותניו של המשיב, מתנהל מאבק משפטי ארוך שיסודו בהסכם למכירת בית משנת 1987. בית המשפט קיבל את גרסתו של המשיב, שלפיה ביקש לסייע למשיבים הפורמאליים לממש את האפשרות לקיים את ההסכם ולכן הפקיד את הסכום האמור בחשבון הנאמנות. עוד קבע בית המשפט כי המשיב הלווה למשיבים הפורמאליים את הסכום בהלוואה מותנית אולם התנאי שעמד ביסוד ההלוואה לא התקיים - שכן הסכם המכר בוטל עקב קבלת ערעור המבקש בבית המשפט העליון – ולכן, הסכום שהופקד בנאמנות הינו כספו של המשיב. על פסק הדין הגיש המבקש ערעור לבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו.

2.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים ה' גרסטל, ע' פוגלמן וא' ש' שילה) דחה את הערעור ביום 11.12.05 שכן לא מצא סיבה להתערב בממצאיו ובמסקנותיו של בית משפט השלום, המעוגנים היטב בחומר הראיות שהיה לפניו, שלפיו הסכום היה ונותר כספו של המשיב ולא עבר מעולם לבעלותם של המשיבים הפורמאליים. על פסק הדין הגיש המבקש את הבקשה שבפניי בה טוען הוא כי עניינו מדגים את הסיכונים שבביטול "הלכת קולמבו", שלפיה אין צורך ברישום משכון כדי להעניק לבורר עדיפות על פני נושי הקונה המצדיק מתן רשות לערער. עוד טוען הוא כי היה על המשיב לרשום משכון על הסכום ומשלא עשה כן, מדובר בכספי המשיבים הפורמאליים. המבקש ביקש גם סעד זמני להאריך את תוקף צו המניעה הזמני אשר מונע את העברת הסכום לידי המשיב.

3.לאחר שעיינתי בבקשה ובפסקי הדין של הערכאות דלמטה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. הלכה היא כי לא בנקל תתערב ערכאת הערעור בממצאים העובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, שהיא האמונה על שמיעת העדים, בחינת הראיות וקביעת הממצאים העובדתיים, ואשר לה היתרון שבהתרשמות בלתי אמצעית מהעדים. התערבות בממצאים אלה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים, דוגמת מקרה בו נפל בהכרעת הערכאה הדיונית פגם היורד לשרשו של עניין או שממצאיה העובדתיים אינם מבוססים על פניהם (ראה: ע"א 3601/96 בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי , פ"ד נב (2) 582, 594 ;

י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995, בעריכת ד"ר ש' לוין) בעמ' 856 ). כאמור, בית משפט השלום הסיק על יסוד הראיות שהיו בפניו כי מדובר בהלוואה מותנית והסכום היה אמור לעבור לידי המבקש עבור הבית רק במידה וערעורו בבית המשפט העליון היה נדחה וההסכם לא היה מבוטל. בכך קיבל את גרסת המשיב שנתמכה בראיות, בהם אימיילים, הסכם שנחתם בין המשיב למשיבים הפורמאליים על יסוד סכום ההלוואה ומכתב לעו"ד בירן. בית המשפט קבע כי מדובר באמירות ברורות וחד משמעיות כי הבעלות בכסף נשארת אצל המשיב עד להבשלת התנאים להעברתם למבקש - שלא הבשילו בפועל. בית המשפט המחוזי לא מצא כל עילה להתערב בפסק הדין ובדין פסק כך. בנסיבות אלה לא מצאתי כי המבקש הצביע על שאלה משפטית בעלת חשיבות משפטית או כללית באופן המצדיק מתן רשות לערער (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123, 128).

4.הבקשה נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה אין צו להוצאות.