רע"א 3036/06 משה אפרים נ. פרופ' פיטר אברהמס

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 4.4.06 לפיה נדחתה בקשת המבקש לשחרר ערבויות שהופקדו בתיק בית המשפט במסגרת הדיון בערעורו של המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום. בהחלטה נשוא הבקשה נכתב: "הפיקדונות יועברו לב"כ המשיב", אך אין חולק כי עניינה של ההחלטה בערבויות ולא בפיקדונות. ביום 7.4.2006 הוריתי על עיכוב מימושה של הערבות הבנקאית נשוא הבקשה, וכן על מתן תשובה לבקשה למתן סעד זמני בערעור. המשיב הגיש תשובתו לבקשה, והמבקש הגיב, ברשות, על תשובה זו. הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת הרשות לערער להידחות ללא צורך בתשובה נוספת.

2.המבקש ניהל מסכת התדיינויות ארוכה עם בני משפחתו של המשיב בנוגע להסכם מכר שנכרת בינו לביניהם בקשר לבית בהרצליה. אפרט בקצרה השתלשלות הליכים אלו: ביום 5.5.1987 נכרת בין המבקש לבין חותניו של המשיב, אילן קלמן ויוהנה (להלן - אילן) הסכם למכירת בית. כשלוש שנים לאחר מכן הגיש המבקש תביעה נגד אילן בבית המשפט המחוזי במסגרתה טען כי ההסכם בטל, שכן התמורה שהוסכמה בפועל בין הצדדים עמדה על סכום גבוה בהרבה מזה שנרשם בחוזה המכר, וכי תכלית פעולה זו הייתה להונות את שלטונות המס. בפסק הדין התקבלה גרסתו של המבקש, אך נקבע כי יש לאפשר לאילן לרכוש את הנכס במחיר עליו הוסכם בפועל. כן ניתן למבקש היתר לפיצול סעדים. אילן לא שילמו את מלוא חובם הפסוק, והמבקש הגיש נגדם תביעה נוספת, הפעם בסדר דין מקוצר, במסגרתה תבע את תשלום יתרת התמורה וכן פיצויים בגין הפרת חוזה. בית המשפט פסק כי על אילן לשלם חלק מהסכום שנתבע. אילן לא שילמו את החוב הפסוק, והמבקש הודיע על ביטולו של החוזה. כעבור כשלוש שנים נוספות הגיש המבקש תובענה במסגרתה ביקש להצהיר כי ביטול החוזה נעשה כדין. בית המשפט המחוזי קיבל חלקית את תביעת המבקש, וקבע כי הוראת הביטול לא תיכנס לתוקפה אם אילן ישלמו למבקש את יתרת התשלום, וזאת כנגד מילוי התחייבויותיו של המבקש על פי החוזה. בית המשפט המחוזי הוסיף, כי אם לא יעמוד המבקש בהתחייבויותיו אלה יהיו אילן רשאים להפקיד את יתרת התשלום בחשבון נאמנות שייפתח על ידי באי כוח בעלי הדין. בהתאם לאמור בפסק דין זה פתחו באי כוחם של אילן והמבקש חשבון נאמנות משותף שבו הופקד סכום של כ - 93 אלף דולר (להלן – חשבון הנאמנות). המבקש ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון, וערעורו התקבל. בית המשפט העליון אישר את קביעת בית המשפט המחוזי לפיה ביטול החוזה נעשה כדין, אך ביטל את הקביעה בדבר מתן אופציה לאילן לקיים את החוזה. כן ניתן למבקש היתר לפיצול סעדים. המבקש הגיש תביעה כספית לבית המשפט השלום במסגרתה ביקש לחייב את אילן ואת המשיב לפצותו בגין מעשי קנוניה שעשו כלפיו. כעבור זמן מה הגיש המבקש תביעה נוספת לבית משפט השלום, במסגרתה תבע הצהרה לפיה אין המשיב זכאי לכספים המופקדים בחשבון הנאמנות, וכן הצהרה לפיה אין לחייב את בא כוחו של המבקש להשיב כספים אלו לידיו של המשיב. בית משפט השלום דחה את התביעה וקבע כי המשיב הפקיד את הכספים בחשבון הנאמנות במטרה מוגדרת של תשלום יתרת התמורה על פי החוזה, וזאת על מנת לסייע לאילן, הוריה של אשתו, ומבלי שהבעלות בכספים אלו עברה לידי אילן. בית משפט השלום קבע כי משנקבע בבית המשפט העליון שהחוזה בוטל כדין זכאי המשיב להשבת הכספים לידיו. בית המשפט המחוזי דחה ביום 11.12.05 את ערעורו של המבקש על פסק דין זה. בסוף פסק הדין קבע בית המשפט: "המערער ישא בהוצאות המשיבים וכן בשכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ש"ח. הערבות שהופקדה בתיק הערעור תועבר לב"כ המשיב לכיסוי ההוצאות". הערבות הנזכרת בפסק הדין הינה ערבות בנקאית על סך 75,000 ש"ח. בקשת רשות ערעור על פסק דין זה נדחתה בהחלטה מיום 23.3.06 (רע"א 11982/05). לאחר מכן הגיש המבקש את הבקשה במסגרתה ניתנה ההחלטה נשוא הבקשה דנא.

3.דין הבקשה להידחות. מפסק דינו הרלוונטי של בית המשפט המחוזי עולה כי סכום ההוצאות שפסק התווסף לשכר טרחת עורך דין, וכי הערבות הבנקאית תשמש לכיסוי הוצאות אלה. לפיכך נדחתה בקשת המבקש ל"שחרור" הערבות הבנקאית וערבות צד ג'. בקשתו של המערער הינה למעשה בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (שניתן ביום 11.12.05) בחלקו המתייחס להוצאות שהושתו עליו במסווה של בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 4.4.06, ולפיכך יש לדחותה.

4.הבקשה נדחית. החלטתי מיום 7.4.2006 בדבר עיכוב מימושה של הערבות הבנקאית נשוא הבקשה מתבטלת בזאת. המבקש יישא בשכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.