רע"א 120/09 אלעזר פרברי נ. אג' שיתופית לעזרה ההדדית ולחסכון של עובדי קופ

זוהי בקשת רשות ערעור הנוגעת לשתי החלטות שניתנו על ידי בית המשפט המחוזי בבאר שבע במסגרת תיק פש"ר 6493/05.

1.

תמצית העובדות הצריכות לעניין היא זו: המשיבה 3 (להלן – המשיבה ) היא פושטת רגל. המבקש הוא נושה של המשיבה. בתאריך 20.12.2005 ניתן צו כינוס לנכסי המשיבה ובעלה ובתאריך 24.11.2006 הוכרזו המשיבה ובעלה כפושטי רגל. קודם להכרזתה כפושטת רגל – בחודש אוקטובר 2005 – נטלה המשיבה הלוואה בסך 45,035 ש"ח מן המשיבה 1 (להלן – האגודה השיתופית ). החזר ההלוואה החודשי, בסך 1,250 ש"ח, נוכה ישירות ממשכורת המשיבה, העובדת אצל משיבה 2 – גם לאחר שניתן צו כינוס הנכסים והמשיבה הוכרזה כפושטת רגל.

בתאריכים 6.12.2007 ו-23.2.2008 פנה המשיב 4 (להלן – הכונס הרשמי ) לאגודה השיתופית ולמשיבה 2 בדרישה להפסיק את הניכוי ממשכורת החייבת ולהשיב את הסכומים אשר נוכו ממשכורת המשיבה, בשל העדפת נושים אסורה הנוגדת את הוראות פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), התש"ם – 1980 (להלן – הפקודה ) . בתאריך 18.3.2008 הגיש המבקש, שהוא כאמור נושה של המשיבה, בקשה (בש"א 3040/08) להשבת הכספים אשר נוכו ממשכורת המשיבה וכן להורות למשיבה 2 לחדול מניכוי ההלוואה על חשבון משכורת המשיבה. הכונס הרשמי הגיש תגובתו לבקשה זו ובה טען כי למבקש אין מעמד לדרוש את הפסקת ניכוי החוב ממשכורת המשיבה, וכי זהו תפקידו של הכונס הרשמי, המשמש גם כנאמן במקרה דנן. במקביל הגיש הכונס הרשמי בקשה למתן הוראות (בש"א 3453/08), הזהה לזו שהגיש המבקש, ובגדרה עתר כי המשיבה 2 תפסיק את ניכוי החזרי ההלוואות ממשכורת המשיבה ותשיב את הכספים שנוכו – מיום מתן צו הכינוס (20.12.2005).

2.

בית משפט קמא החליט בתאריך 21.5.2008 לדון בבקשת המבקש שלפני במסגרת הבקשה למתן הוראות שהגיש הכונס הרשמי (בש"א 3453/08 הנ"ל) והמבקש לא היה צד לה. המבקש ביקש להצטרף כצד לבש"א 3453/08 ובית המשפט המחוזי הורה לו לשקול האם הוא עומד על בקשתו, בשים לב לעמדת הכונס הרשמי ולתגובתו לבקשה המקורית שהגיש המבקש, לפיה אין למבקש מעמד לבקש את הפסקת גביית החזר ההלוואות ממשכורת המשיבה. המבקש עמד על בקשתו להצטרף כצד ובית המשפט זימנו לדיון שאמור היה להתקיים בתאריך 3.7.2008 (ולא התקיים לבסוף), בלא שהכריע בבקשת ההצטרפות.

3.

בתאריך 2.9.2008 החליט בית משפט קמא כי על האגודה השיתופית לחדול מקיזוז החזר ההלוואה על חשבון משכורת החייבת וכי על המשיבה 2 להחזיר את הסכומים שנוכו החל מחודש מארס 2008 (להלן – ההחלטה הראשונה ). בתאריך 28.10.2008 הגיש המבקש בקשה נוספת לצרפו כצד לבש"א 3453/08 הנ"ל (בש"א 5708/08).

בתאריך 11.11.2008 הגיש הכונס הרשמי בקשה להבהרת ההחלטה הראשונה, בנימוק שהיה על בית המשפט להורות למשיבה 2 לחדול מהקיזוז ולהורות לאגודה השיתופית להשיב את הכספים אשר קיבלה ממשכורתה של המשיבה. עוד טען הכונס הרשמי כי על האגודה השיתופית להשיב את הכספים שקיבלה כבר מיום מתן צו הכינוס ולא מחודש מארס 2008. בתאריך 26.11.2008 ניתנה החלטת בית משפט קמא בה תוקנה ההחלטה הראשונה ונקבע כי המשיבה 2 תחדל מן הקיזוז ואילו האגודה השיתופית תשיב לקופת פשיטת הרגל את החזרי ההלוואות שנגבו ממשכורתה של המשיבה החל מחודש מארס 2008 ואילך (להלן – ההחלטה השניה )

בתאריך 1.12.2008 ניתנה החלטה נוספת של בית המשפט הנכבד קמא, ב-בבש"א 5708/08 הנ"ל הקובעת: "הדיון בבקשות אלה הסתיים בהחלטתי מתאריך 2.9.2008 בבש"א 3040/08" (להלן – ההחלטה השלישית ).

4.

בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת כלפי ההחלטה השניה וההחלטה השלישית. המבקש טוען כי כל רצונו הוא להיפרע מן המשיבה בתום לב וכי אין סיבה שהאגודה השיתופית לא תהיה "שווה בין שווים".

מתשובת הכונס הרשמי לבקשה שבפני עולה כי הכונס סבור שעל האגודה השיתופית להחזיר את הכספים שגבתה החל מיום מתן צו הכינוס. הוא אמנם לא ראה לנכון לערער על ההחלטה הראשונה אך לגישתו יש מקום לקבל את הבקשה שבכאן במובן זה, אף שהוא מתמיד בעמדתו העקרונית לפיה לא היה מקום לצרף את המבקש כצד להליכים שנקט בפני בית משפט קמא. עוד מציין הכונס הרשמי כי בינתיים החזירה האגודה השיתופית סך של 6,267 ש"ח לקופת פשיטת הרגל – בהתאם להחלטתו השנייה של בית המשפט המחוזי. כמו כן, הגישה האגודה תביעת חוב (באיחור, עם בקשה להארכת מועד) על סך 8,780 ש"ח – יתרה חובה של המשיבה.

5.

האגודה השיתופית טוענת כי דין הבקשה להידחות, מן הטעם שההחלטה הראשונה הניחה החלטה סופית וחלוטה שאיננה ניתנת עוד לערעור. לגבי צירופו של המבקש כצד להליכים, טוענת האגודה השיתופית כי אף היא לא היתה צד להליך זה שהוגש כבקשה למתן הוראות על ידי הכונס הרשמי.

המשיבה מסרה בהודעה מטעמה כי היא סבורה שאין מקום ליתן רשות ערעור, מן הטעמים המפורטים בהודעת הכונס הרשמי. המשיבה 2, שירותי בריאות כללית, לא הגישה תגובה לבקשה.

6.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות לה הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לרשות ערעור להידחות.

עם הכרזתו של חייב כפושט רגל הופך הכונס הרשמי לנאמן על נכסי החייב עד מינויו של אדם אחר כנאמן (ראו סעיפים 42 ו-44 לפקודה) ועם מתן צו פשיטת הרגל, יכול הנאמן והוא בלבד לתבוע ולהיתבע בנוגע לנכסי החייב (ראו סעיף 125(א)(2) לפקודה וכן עיינו: שלמה לוין ואשר גרוניס פשיטת רגל, 174-172 (מהדורה שניה, 2000). המשמעות היא כי עם ההכרזה על חייב כפושט רגל, נפתח הליך קולקטיבי של גביית חובות החייב, והאינטרס של הנושים בהליך זה מיוצג על ידי בעל התפקיד בפשיטת הרגל או על ידי כונס הנכסים הרשמי (השוו: ע"א 2643/99 קרן חברה להשקעות בע"מ נ' בנק מרכנתיל , פ"ד נה(2), 441 , 446-445 (2001); ע"א 1561/03 דוד נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם, 18.3.2003)).

העולה מן האמור לעיל הוא כי נושה אינו יכול לפתוח בהליך כגון זה שביקש המבקש לפתוח להשבת הכספים אשר נגבו, לשיטתו, תוך העדפת נושים אסורה וכי הגורם בעל המעמד לפתוח בהליך מסוג זה הוא הנאמן על נכסי פושטת הרגל המייצג כאמור את האינטרס הקיבוצי של נושי פושטת הרגל (השוו: ע"א 1561/03 הנ"ל). עמדת הכונס הרשמי, כפי שהובאה בפני בית המשפט המחוזי, בעניין זה היתה, אפוא, מוצדקת ונכונה ומשלא היה למבקש מעמד בבית המשפט המחוזי בסוגיית הקיזוז וההשבה– מקל וחומר אין הוא יכול להישמע בבקשת רשות ערעור על ההחלטה שהתקבלה בעניין זה.

אשר על כן דין הבקשה לרשות ערעור להידחות. אין צו להוצאות.