רע"א 1211/13 נאיף עומר דאהר נ. תאופיק דאהר דאהר

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת אשר דחתה את בקשת המבקשים להארכת מועד להגשת תביעה לתיקון רישום בלשכת הסדר המקרקעין לפי סעיפים 92 ו-93 לפקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969.

2.

הדרך הדיונית בה נקטו המבקשים אינה הדרך בה נכון היה לנקוט בנסיבות העניין. אבהיר. החלטתו של בית המשפט המחוזי ניתנה מפי כב' השופט י' בן חמו ונחתמה כך:

"יוסף בן חמו, שופט

רשם בית המשפט המחוזי – נצרת"

לא פעם ולא פעמיים קבע בית משפט זה כי חתימת החלטה באופן המתואר מלמדת בבירור כי מדובר בהחלטה שניתנה על ידי נותנה בכובעו כרשם, זאת כמובן בכפוף לכך שהחלטה זו אכן מצויה הייתה בסמכותו של רשם (ועל כך ראו לענייננו סעיף 90(3) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט )). בל נשכח כי מבחינה מעשית, את תפקיד הרשם בבתי משפט מחוזיים נהוג כי ממלא שופט – אם שופט בית משפט שלום ואם שופט במינוי בפועל בבית המשפט המחוזי. על כן, כפי שנפסק, ציון התואר "שופט" אינו מעלה ואינו מוריד בהקשר זה (וראו רע"א 1205/10 הרשות הפלסטינית נ' דינה חמוד , פסקה 5 להחלטתה של השופטת מ' נאור וההפניות שם (4.7.2010)). כאשר שופט-רשם בוחר לנעול את החלטתו בחתימה המציינת את תפקידו כרשם ניתן ללמוד מכך כי מכוח תפקיד זה פסק את אשר פסק. גם כאשר יבחר לציין את שני התפקידים, מירב תשומת הלב תינתן למרכיב הרשם, על כל המשתמע מכך, בין היתר לגבי מבנה ההיררכיה הערעורית על החלטותיו.

אינני מתעלם מהעובדה כי מבחן החתימה גורם לכך שהתשובה לשאלה הדיונית תיגזר מנתון פורמאלי. אך כשם שמוענק לשופט-רשם שיקול דעת מה הוא מחליט , כך מוענק לו שיקול הדעת באיזה כובע להחליט כל עוד הדבר נעשה במסגרת סמכות התפקיד (והשוו רע"א 1067/04 רולן בע"מ נ' מדינת ישראל (14.7.04)).

3.

עולה אם כן כי המתווה הדיוני הנכון בנסיבות העניין היה הגשת ערעור בזכות לבית המשפט המחוזי בנצרת תוך 20 ימים ממתן ההחלטה (סעיף 96(ב) לחוק בתי המשפט ותקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984) ועל כן דינו של ההליך דנן להימחק.

4.

הבקשה נמחקת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.