רע"א 1217/13 א.מ.ח חליחל בעמ נ. ג ד ל ש בע"מ

לפני בקשה למתן רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל ), מיום 13.1.2013, בע"א 50403-06-12, אשר קיבל באופן חלקי את ערעור המשיבים על החלטת בית משפט השלום בעכו (השופטת ג' טנוס ), בהפ"ב 46971-02-11 ובת"א 53024-02-11, מיום 21.5.2012, והתנה את ביטולו של פסק הבוררות שניתן בהיעדר התייצבותם של המבקשים בין היתר בהפקדת בטוחה כספית בסך של 150,000 ש"ח.

תמצית העובדות וההליכים הקודמים

1.

המשיבים הגישו תביעה כספית נגד המבקשים בסך של 535,000 ש"ח בבית משפט השלום בעכו. בשנת 2004 לערך הועבר התיק בהסכמת הצדדים לבוררות לפני עו"ד א' פרח . ביום 18.7.2005 ניתן פסק בוררות בגדרו נתקבלה תביעת המשיבים מחמת היעדר התייצבותם של המבקשים תוך חיוב המבקשים בסך של 470,000 ש"ח. המבקשים עתרו לבית משפט השלום בבקשה לבטל את פסק הבוררות שניתן כנגדם. בית משפט השלום (השופט ז' סאלח ) קבע בהחלטתו מיום 24.1.2007 כי אמנם היה "מחדל לא מועט" מצד המבקשים "שנעשה לא פעם אחת בכך שלא התייצבו להמשך דיונים בפני הבורר". עם זאת, החליט בית המשפט לקבל את הבקשה ולהורות על ביטול פסק הבוררות, וזאת בכפוף להפקדת ערבות בנקאית צמודה או מזומן בסך 50,000 ש"ח להבטחת קיום פסק הבוררות; תשלום הוצאות משפט למשיבים בסך 6,000 ש"ח ותשלום שכר בורר בסך 6,000 ש"ח. המבקשים ביקשו לערער על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה אך לבסוף משכו את ערעורם, בהמלצת בית המשפט, ונקבע כי המועד להפקדת הבטוחה יהיה עד ליום 15.12.2008.

2.

לאחר חידוש הליכי הבוררות נקבעה בהסכמת הצדדים ישיבה לשמיעת עדויות שתיערך ביום 4.12.2009. מועד הישיבה נדחה פעם אחר פעם, בשל בקשות מצד באי כוח המבקשים, ולבסוף נתקיימה ביום 7.2.2010. אלא שבפתח הישיבה עתר בא כוח המבקשים לפסול את הבורר מהמשך ניהול ההליך. על כן, ניתנה למבקשים אפשרות להגיש בקשה מסודרת לפסילת הבורר תוך 30 ימים, דהיינו עד ליום 9.3.2010. המבקשים הגישו בקשה זו רק ביום 22.3.2010 וביום 22.4.2010 ניתנה החלטה מנומקת הדוחה את בקשת הפסלות. ישיבה חדשה נקבעה לפני הבורר ליום 18.6.2010 (בין היתר לנוכח הודעת המבקשים כי יתכן שיפנו לבית המשפט בבקשה להעברת הבורר מתפקידו), אך נדחתה, לבקשת בא כוח המבקשים, ליום 2.7.2010. ברם, המבקשים ובאי כוחם נמנעו מלהתייצב לישיבה זו. משכך, ביום 2.7.2010 ניתן פסק בוררות (נוסף) בהיעדר התייצבות, ובו נתקבלה תביעת המשיבים, תוך חיוב המבקשים בהוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך 3,000 ש"ח ובשכר הבורר בסך 6,000 ש"ח. יוער, כי בקשה לביטול פסק הבוררות נדחתה על ידי הבורר.

3.

המשיבים פנו לבית משפט השלום בבקשה לאשר את פסק הבוררות, בעוד המבקשים עתרו לביטולו. ביום 21.5.2012 ניתנה החלטת בית משפט השלום בעכו (השופטת ג' טנוס ) אשר הורה על ביטול פסק הבוררות, כנגד השתת הוצאות בסך 6,000 ש"ח על המבקשים. בית המשפט הטעים כי אי התייצבותו של בא כוח המבקשים לישיבה שנקבעה ליום 2.7.2010 מבלי שהודיע על כך מראש לבורר או למשיבים, "היא בגדר מחדל ואף גובלת בזלזול מה כלפיהם". עם זאת, הוסבר כי בהתחשב בסיכויי הצלחת המבקשים בהליך הבוררות, אשר העלו טענות מפורטות לגופו של עניין שהמשיבים לא התמודדו עמן, יש לאפשר את המשך הליך הבוררות.

4.

בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית המשפט המחוזי בחיפה (השופט ד"ר מ' רניאל ) נתקבלה באופן חלקי. בית המשפט סבר כי החלטת בית משפט השלום על ביטול פסק הבוררות לפי סעיף 24(4) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן:

חוק הבוררות ), ניתנה כדין וזאת משהבורר לא נתן משקל ראוי לטענות המבקשים לגופו של עניין. עם זאת, נקבע כי לשם איזון ראוי יש להגדיל את סכום הבטוחה שהופקדה כתנאי להמשך הליכי הבוררות, באופן שיתמרץ את המבקשים לסיימם במהירות וביעילות, וכן להשית על המבקשים הוצאות שיהלמו את התנהלותם הדיונית. בהתאם, קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הבוררות יבוטל אך ורק בתנאי שהמבקשים יפקידו עד ליום 13.2.2013 ערבות בנקאית צמודה או תשלום מזומן בסך של 150,000 ש"ח להבטחת קיום פסק הבוררות וכן ישלמו עד למועד זה את הוצאות המשיבים בסך 17,550 ש"ח ואת שכר הבורר בסך 5,850 ש"ח. עוד נקבע כי במידה והמבקשים לא יעשו כן פסק הבוררות יעמוד על כנו כשהוא מאושר.

נימוקי הבקשה

5.

המבקשים – באמצעות בא כוחם, עו"ד איאד מ' חליחל – מלינים על החלטת בית המשפט המחוזי ומבקשים להשיב את החלטת בית משפט השלום על כנה. המבקשים סבורים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי סוטה מן ההלכה בדבר אי התערבותה של ערכאת הערעור בהחלטות בענייני בוררות ופוגעת בזכות הטיעון שלהם ובזכותם להתגונן מפני התביעה. המבקשים מדגישים כי פסק הבוררות במעמד צד אחד ניתן מבלי שניתנה התראה מוקדמת על ידי הבורר כנדרש לפי פסיקתו של בית משפט זה. על כן, עותרים המבקשים ליתן להם רשות לערער מטעמי צדק ומניעת עיוות דין.

דיון והכרעה

6.

לאחר שעיינתי בבקשה על צרופותיה הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת מבלי להיזקק לתגובת המשיבים.

7.

עסקינן בבקשה למתן רשות ערעור ב"גלגול רביעי" בענייני בוררות. כידוע, רשות ערעור בהחלטות כגון דא ניתנות במשורה ובמקרים חריגים הדורשים את התערבותו של בית משפט זה, בין משיקולי צדק ומניעת עיוות דין ובין כאשר נדרשת הכרעה בשאלה כללית ובעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים לבקשה [ ראו: רע"א 3505/00 רם חברה לעבודות הנדסיות בנין ושוברי גלים בע"מ נ' אחים שורק בע"מ פיסקה ג (11.7.2010); רע"א 3680/00 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ , פ"ד נז (6) 605 (2004) (להלן: עניין גמליאלי );

רע"א 6727/10

עיריית אופקים נ' האוסף חברה לשירותים בע"מ פיסקה 18 (6.10.2010)]. בענייננו נסמכים המבקשים על החריג המצדיק התערבות מפאת "שיקולי צדק" ו"מניעת עיוות דין". איני סבור שיש לקבל את טענתם.

8.

בנסיבות העניין, לא השתכנעתי כי נגרם למבקשים משום עיוות דין או אי צדק. נהפוך הוא, לטעמי הערכאות דלמטה הלכו כברת דרך לקראת המבקשים עת ביטלו את פסק הדין שניתן נגדם מחמת היעדר התייצבות, בפעם

השניה , וזאת על אף מחדליהם הדיוניים. אזכיר כי התכלית שביסוד מוסד הבוררות היא לשמש אלטרנטיבה יעילה ומהירה ליישוב סכסוכים (ראו למשל, עניין גמליאלי , בעמ' 616). על כן קובע חוק הבוררות כנקודת מוצא כי על פסק הבוררות להינתן בתוך שלושה חודשים ממועד תחילת הבוררות (סעיף טו לתוספת לחוק הבוררות). בענייננו, נמשכים הליכי הבוררות מזה כשבע שנים – והכל בטרם נסתיימה שמיעת הראיות – כאשר למבקשים לא אצה הדרך לקדם את ההליכים בתיק. בנסיבות אלה, דומני כי טעמים של צדק ומניעת עיוות דין מחייבים דווקא את הותרת פסק דינו של בית המשפט המחוזי על כנו.

9.

לאור האמור, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, איני עושה צו להוצאות.