רע"א 122/15 עדין סופר קטינג בע"מ נ. ד"ר עא

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' סגן הנשיא ב' ארבל ) מיום 7.12.2014 בגדרה נקבע, כי ימונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום רפואת החניכיים. בפועל מונה מומחה כאמור, פרופ' צבי שוורץ, בהחלטה מיום 1.1.2015.

1.

המשיב 1 (להלן: המשיב ), רופא שיניים במקצועו, הגיש לבית משפט קמא תביעה כספית שבה נטען, כי המבקשת 1 (להלן: החברה ) סיפקה לו שתלים דנטאליים מזוהמים ועל כן נכשלו השתלות רבות שביצע במטופלים שלו. לתמיכה בתביעתו הגיש המשיב תוצאות בדיקה שנערכה לשתלים שיוצרו על-ידי המבקשת במעבדה בטכניון, לפיהן נמצא זיהום בשתלים שנבדקו. בהתאם להסכמות דיוניות בין הצדדים, הגישו המשיבים חוות דעת נגדית שבה נאמר כי בשתלים נמצאו יסודות כימיים בכמויות מזעריות שאינן אמורות לפגוע בקליטת השתל. בהחלטה מיום 30.1.2013 נאמר כי בהסכמת הצדדים תמונה מומחית מטעם בית המשפט, בתחום המטלורגיה, ד"ר אלקיים, אשר תחווה דעתה בשאלה "אילו חומרים מזהמים קיימים בשתלים ... אם בכלל, ומה כמותם".

2.

ביום 20.3.2013 הגישה ד"ר אלקיים הודעה לבית משפט קמא שכללה המלצות באשר לאופן ביצוע הבדיקה. כמו כן נכללה בהודעה הבהרה לפיה חוות דעתה תכלול ניתוח של החומרים שיימצאו על השתלים, אם יימצאו, "ללא ניתוח המשמעות הרפואית וההשלכות של מציאת הזיהומים". בהתאם להחלטת בית משפט קמא, הגישו הצדדים את התייחסותם להודעת המומחית - המשיב נתן הסכמתו להמשך הבדיקה בהתאם להמלצות המומחית; המבקשים הסתייגו בהודעתם באשר לתרומת הבדיקה שתבצע המומחית לבירור המחלוקת בין הצדדים, אך הסכימו להמשך הבדיקה. בעקבות האמור בהודעת המשיבים הבהיר בית משפט קמא בהחלטה מיום 12.4.2013 כי "לאחר קבלת חוות דעתה של ד"ר אלקיים, ובמידת הצורך, תישקל אפשרות מינויו של מומחה נוסף לצורך תרגומם של הנתונים המקצועיים והעובדתיים שייקבעו בחוות דעת ד"ר אלקיים לנתונים שניתן יהיה לשקול אותם במבחנים משפטיים".

3.

לאחר שהוגשה חוות דעתה של ד"ר אלקיים הגישו הצדדים חוות דעת מטעמם של מומחים מתחום רפואת השיניים (ד"ר אורי בלנק וד"ר מאיר ארוט), אשר התייחסו לשאלה האם החומרים שנמצאו על השתלים בבדיקה שערכה ד"ר אלקיים עשויים להשפיע על קליטת השתלים. בדיון שהתקיים ביום 4.11.2014, ונוכח הסתירות בין חוות הדעת שהגישו הצדדים, נדונה אפשרות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט שיחווה דעתו אם יש בחומרים שנמצאו בשתלים, לפי בדיקתה של ד"ר אלקיים, כדי להביא לדחיית השתלים אם לאו.

ביום 13.11.2014, ובטרם החליט בית משפט קמא באפשרות מינויו של מומחה מטעמו, ניתנה החלטה לפיה המותב שדן בתיק עד לאותו השלב - כב' השופט ע' עיילבוני - נעתר לבקשת המבקשים ופסל עצמו מלדון בתיק. בהחלטה זו צוין, כי עניין מינויו של מומחה נוסף יידון ויוכרע על-ידי המותב שבפניו תמשיך להתברר התביעה. בהמשך הוחלט כי התביעה תמשיך להתברר בפני כב' סגן הנשיא ב' ארבל . בהחלטתו מיום 7.12.2014, ולאחר ששמע את עמדות הצדדים, קבע בית משפט קמא כי הדיון בתביעה ימשיך להתברר בפניו מהשלב שבו הופסק: "קרי, מן השלב שנועד למינוי מומחה מטעם בית המשפט". בהמשך נקבע, כי ימונה מומחה נוסף מטעם בית המשפט שיחווה דעה בשאלה האם החומרים שנמצאו בשתלים, לפי חוות דעתה של ד"ר אלקיים, השפיעו על דחייתם ובאיזו מידה. בית משפט קמא התייחס בהחלטתו לכך שבבואם להביע את עמדתם בשאלת השלב שממנו תמשיך להתברר התביעה בפני המותב החדש, הביעו המבקשים את התנגדותם למינויו של המומחה הנוסף וציין, כי ספק אם היה מקום לעמדתם זו במסגרת התדיינות שאינה קשורה במישרין לשאלה זו (אלא לשאלה מאיזה שלב יימשך בירור התובענה נוכח שינוי המותב).

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

3.

המבקשים טוענים, בין היתר, כי טענות המשיב בתביעתו הן למעשה טענות שברפואה, אך חוות הדעת שהוגשה מטעמו - תוצאות בדיקת מעבדה בטכניון - אינה תומכת בטענותיו לקיומו של קשר סיבתי בין הממצאים שנמצאו בשתלים לבין כשלון השתלתם. המבקשים גם טוענים נגד חוות הדעת שהוגשה על-ידי המשיב בתגובה לחוות דעתה של ד"ר אלקיים בטענה, כי תחום מומחיותו של המומחה מטעמו אינו רלבנטית לענייננו ועל כן לא מתעורר בענייננו מצב שבו בפני בית המשפט עומדות חוות דעת סותרות. עוד נטען בבקשה, כי שגה בית משפט קמא בכך שלא התנה את מינויו של המומחה הנוסף בכך שהמשיב יעביר לרשות המומחה את כל הרשומות והצילומים שהיה עליו לשמור בהתאם לנהלי משרד הבריאות.

דיון והכרעה

4.

לאחר העיון באתי לכלל מסקנה כין דין הבקשה להידחות בלי שתתבקש תשובה. ראשית, ובטרם אדרש לגופם של דברים, ראיתי לנכון להעיר שהילוכם של המבקשים בבקשה זו מעורר אי נחת מסוימת. כך, אף שהבקשה הוגשה על החלטה ממוקדת שבגדרה הוחלט על השלב הדיוני שממנו יימשך הדיון בתביעה בפני המותב החדש ועל מינויו של מומחה נוסף מטעם בית המשפט, מעלים המבקשים בבקשה טענות רבות בנושאים שכלל אינם קשורים להחלטה - דרישה להמצאת רשומות, תחום מומחיותו של המומחה מטעם המשיב ועוד כהנה וכהנה. אין מקום לעורר במסגרת בקשת רשות ערעור על החלטה בעניין מסוים טענות ונושאים שכבר נדונו או שטרם נדונו על-ידי הערכאה המבררת.

לגופם של דברים, איני סבור כי עלה בידי המבקשים לבסס טעם להתערבותו של בית משפט זה בהחלטת בית משפט קמא. עם כל הכבוד לטענות המבקשים ביחס לתחום המומחיות של המומחה מטעם המשיב, טענות שהועלו רק לאחר שהוחלט על מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט, הרי שההחלטה על מינוי המומחה הנוסף ניתנה לאחר שבית משפט קמא בחן את חוות דעת הצדדים ומצא כי כדי לשפוך אור על הסתירות ביניהן יש מקום למנות מומחה מטעמו. החלטה כזו, שעניינה אופן ניהול הדיון ובירור התביעה, נתונה לשיקול דעתה הרחב של הערכאה המבררת וערכאת הערעור תתערב בהחלטות מעין אלה רק באותם מקרים חריגים בהם נמצא, למשל, כי ההחלטה מנוגדת לדין או כי יש בה לגרום לעיוות דין לצדדים (השוו: רע"א 5528/10 SF WING

OVERSERAS REAL ESTATE INVESTMENTS LTD

נ' יניב , פסקה 8 (26.7.2010)). כאמור, לאחר העיון לא השתכנעתי כלל ועיקר כי מקרה זה בא בגדר אותם מקרים חריגים. בסמוך לאחר מינויה של ד"ר אלקיים, מינוי שהמבקשים לא התנגדו לו, הבהיר בית משפט קמא כי ייתכן שיהיה צורך במינוי מומחה נוסף. עם זאת, לאחר שהתקבלה חוות דעתה של ד"ר אלקיים ניתנה לצדדים אפשרות להגיש חוות דעת מטעמם ורק לאחר מכן נקבע שהסתירות והמחלוקות שנותרו בשאלה שבמחלוקת, שהיא מהותית לבירור תביעה, תובא בפני מומחה מטעם בית המשפט. אגב, טענות המבקשים, לפיהן אין לייחס משקל לחוות הדעת של המומחה מטעם המשיב, כלל אינן נבחנות בשלב זה ואין בהן כדי למנוע מבית המשפט להורות על מינוי מומחה מטעמו, אם מצא לנכון לעשות כן. בנסיבות אלה, איני סבור כי נגרם למבקשים עיוות דין כלשהו שיצדיק התערבות בהחלטת בית משפט קמא. יתכן שמלכתחילה היה על המשיב לצרף לכתב התביעה שהגיש חווֹת דעת בכל העניינים שברפואה שהוא מעוניין להוכיחם, לרבות בסוגיה האם הרכב החומרים שעל השתלים תרם לדחייתם. אלא שההתדיינות התנהלה, הלכה למעשה, באופן שהביא להגשת חוות דעת מומחים בסוגיה זו מטעם שני הצדדים בשלב מתקדם יותר של ההליך. משכך – אין כל סיבה להתערב עתה בהחלטת בית המשפט בדבר מינוי מומחה מטעמו בסוגיה האמורה. כידוע, מהלך של מינוי מומחה מטעם בית המשפט מסור לשיקול דעתה של הערכאה הדיונית, ולא מצאתי כי מתקיימות בענייננו נסיבות שבכוחן לשלול אפשרות זו (השוו לאמור ברע"א 2104/12 פלונית נ' ד"ר ויינברג (1.5.2012).

סוף דבר. הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.