רע"א 1230/07 אייל דהן נ. אילנה לפשיץ

1.

המבקש חב למשיבה ולזוכים נוספים סכומי כסף גבוהים כפועל יוצא מתסבוכת עסקית אליה הוא נקלע. המבקש נקט בעבר בהליך פשיטת רגל, אלא שצו כינוס הנכסים שניתן כנגדו בוטל, וזאת משני טעמים עיקריים: האחד, אי המצאת דו"חות של הכנסות והוצאות לכונס הנכסים הרשמי. הטעם השני נוגע לכך שהמבקש לא עמד בתשלומים החודשיים אותם נדרש הוא לשלם, שעמדו באותה עת על סכום של 1,000 ש"ח. המבקש לא ערער על ביטול צו הכינוס והחלטה זו הפכה לחלוטה. זמן מה לאחר מכן, הגיש המבקש בקשה לראש ההוצאה לפועל בחיפה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים.

2.

ביום 19.12.06 דחה ראש ההוצאה לפועל בחיפה (כבוד הרשם ע' סעיד) את הבקשה בקובעו, כי המבקש לא בא בשערו של בית המשפט בידיים נקיות משום שלא מילא אחר החלטות בית המשפט במסגרת תיק פשיטת הרגל, ועל כן אין הוא זכאי לחסות תחת צילן של ההגנות הנתונות לחייב מוגבל באמצעים. ראש ההוצאה לפעול אף הביע מורת רוחו מן העובדה שהמבקש נמנע מלפרט בבקשה שהגיש את אחת מן הסיבות העיקריות שבעטין בוטל צו הכינוס, והיא אי-הגשת הדו"חות הכספיים לכונס הנכסים הרשמי.

3.

בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ב' בר-זיו) ביום 10.1.07. על החלטה זו של בית-המשפט המחוזי הגיש בקשת רשות ערעור לבית-משפט זה, היא הבקשה שבפניי. בד בבד, הוגשה בקשה דחופה לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

4.

לטענת המבקש מצבו הכלכלי הינו בכי רע ואין הוא מסוגל לשלם מעבר ל-100 ש"ח בחודש. עוד מבהיר המבקש כי הוצאו נגדו מספר פקודות מאסר, וכי מאחר ואין באמצעותו לשלם את החובות, ביצוע פקודת המאסר יהווה אמצעי עונש בגין אי תשלום החוב, שאף יפגע באפשרותו לשקם את יכולתו הכלכלית. כן, מלין המבקש על כך שבקשתו לא נדונה לגופה. לדידי המבקש שגו הערכאות שקדמו לי שעה שהחילו במסגרת ההליך דנא את השיקולים שעמדו בבסיס ההחלטה לביטול צו הכינוס.

5.

דעתי היא כי דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי שתתבקש תשובה.

הלכה ידועה היא מימים ימימה, כי בית-משפט זה לא ידון בעניין כלשהו במסגרת שלישי, להוציא מקרים חריגים, המעלים שאלות משפטיות בעלות חשיבות עקרונית, החורגות מעניין הפרטני של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). טענתו העיקרית של המבקש נוגעת להבדלים הקיימים, כך לעמדתו, בין השיקולים שעל בית-המשפט לשקול בבואו לדון בבקשה לקיום הליך פשיטת רגל לבין השיקולים שיש להביאם בחשבון בעת הדיון בבקשה להכרזה על חייב כמוגבל באמצעים. איני סבור כי טענה זו מעלה שאלה משפטית עקרונית שטרם הוכרעה (וראו לעניין זה רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי (טרם פורסם)). יתר טענותיו של המבקש מכוונת כנגד קביעות עובדתיות של ראש ההוצאה לפועל והן נוגעות לעניין הפרטני שלפניי. לאור האמור, לא שוכנעתי כי המקרה דנא, אשר נדון כבר בפני שתי ערכאות, הן בפני ראש ההוצאה לפועל והן בפני בית-המשפט המחוזי, בא בגדרם של אותם מקרים חריגים, המצדיקים ליבון נוסף, שלישי במספר.

6.

מעבר לנדרש, אעיר כי אף לגופו של עניין אינו רואה מקום להיעתר לבקשה. אין זה הפעם הראשונה בה מונח לפתחו של בית-המשפט מקרה הנוגע לסוגיית היקף סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים. שאלה זו כבר נידונה, ובהרחבה, על-ידי בית-משפט זה בעבר, תוך שנפסק כי סמכות ראש ההוצאה לפועל להכריז על חייב כמוגבל באמצעים הינה סמכות שבשיקול דעת המאפשרת לראש ההוצאה לפועל לאזן בין כלל האינטרסים הנוגעים לעניין בכל מקרה ומקרה המובא לפניו (ראו למשל רע"א 824/06 הנ"ל; רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סויסה-לביא (טרם פורסם)). מסקנה זו, כך נקבע, נלמדת הן מלשון סעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 והן מן התכליות השונות העומדות בבסיס חוק זה. לא שוכנעתי, כי נפל פגם משמעותי בשיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל, שיש בו כדי להצדיק התערבותו של בית-משפט זה,

ודאי לא במסגרת ערעור שני.

שתי הערכאות שקדמו לי ציינו כי לחובת המבקש עומדת העובדה שהוא נמנע מלקיים את הוראות בית המשפט במסגרת הליך כינוס הנכסים. זאת ועוד, במסגרת הדיון שנערך בבית-המשפט המחוזי הביע באת-כוח בנק המזרחי, הוא אחד מנושיו העיקריים של המבקש, תרעומת על כך שלא הועברה להם הודעה על ביטול צו הכינוס. ראש ההוצאה לפועל אף הביע בהחלטתו מורת רוח מן העובדה שהמבקש לא חשף בפניו עם הגשת הבקשה להכרזה עליו כחייב מוגבל באמצעים, את אחת הסיבות העיקריות לכך שצו כינוס הנכסים בוטל, והיא אי-הגשת הדו"חות הכספיים לכונס הנכסים הרשמי. האם ניתן היה לעשות שימוש בשלל השיקולים הללו הנוגעים לפגמים שנפלו בהתנהגותו של המבקש כדי לדחות את הבקשה להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים? דעתי היא כי יש להשיב על שאלה זו בחיוב.

7.

זאת ועוד, המבקש טוען כי הוצאו נגדו מספר פקודות מאסר, אלא שהוא נמנע מלצרף לבקשה העתקים הימנם. כך, שאין זה ברור אם ומתי יבוצעו אותם צווי מאסר. אין חולק, כי עם ביצוע צווי המאסר עלול להיגרם למבקש נזק של ממש ויקשה עליו לפרוע את חובו. אלא, שמנגד על בית-המשפט ליתן דעתו אף לאינטרס של הזוכה לפעול בדרך היעילה והמהירה לגביית חובו (ראו למשל, ע"א 6626/96 חנני נ' פקיד שומה חיפה , פ"ד נ(5) 403).

לאור כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות על הסף. בנסיבות אלו, ממילא מתייתר הצורך לדון בבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל.