רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ. יעל סויסה-לביא

כנגד המשיבה ניתן פסק-דין המחייב אותה, ביחד עם חייבים נוספים, לשלם למבקש סכום של 30,108.5 ש"ח, בתוספת ריבית מצטברת, שכר טרחת עורך-דין והוצאות משפט. לאחר שלא פרעה את חובותיה, פתח המבקש בהליכי הוצאה לפועל כנגדה, וביום 24.2.02 ניתן כנגדה צו תשלומים על-ידי ראש ההוצאה לפועל בירושלים, לפיו עליה לשלם מדי חודש סכום של 1,000 ש"ח, עד לפירעון החוב. לאחר שנערכה למשיבה חקירת יכולת, ביקש המבקש מראש ההוצאה לפועל להכריז עליה כעל חייבת מוגבלת באמצעים, במידה וצו התשלומים שיינתן לה יהיה נמוך מזה אשר יאפשר לה לפרוע את חובה בהתאם לסעיף 69ג(א) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל).

ביום 31.10.05 דחה ראש ההוצאה לפועל את בקשתו של המבקש וחייב את המשיבה בצו תשלומים בסך של 100 ש"ח מדי חודש. בהחלטתו, הסתמך ראש ההוצאה לפועל על בר"ע 678/05 בנק הפועלים בע"מ נ' ראובן רבקה

(לא פורסם) (להלן: בר"ע 678/05). בהחלטה זו, לאחר דיון מקיף וממצה בסוגיה, נקבע, כי לראש ההוצאה לפועל יש שיקול דעת בבואו להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים, גם אם ניתן לו צו תשלומים בשיעור הנמוך מזה שיאפשר את פירעון החוב בתקופה הקבועה בסעיף 69ג(א)

לחוק ההוצאה לפועל. לגופו של עניין, קבע ראש ההוצאה לפועל, כי הכרזה על המשיבה כחייבת מוגבלת באמצעים תגרום לה נזק, ללא כל תועלת למבקש.

על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל בירושלים, הגיש המבקש בקשת רשות ערעור לבית-המשפט המחוזי בירושלים.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופט א' פרקש) דחה את הבקשה. בפסק-דינו, הסתמך בית-המשפט המחוזי על בר"ע 678/05, ולאחר שבחן את נסיבות המקרה, קבע שהחלטתו של ראש ההוצאה לפועל סבירה בעיניו ואין הוא מוצא מקום להתערב בה.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, במסגרתה חוזר המבקש על הטענות שהציג בפני בית-המשפט המחוזי, אשר עיקרן נוגע לפרשנות שנתנה לחוק ההוצאה לפועל בבר"ע 678/05 לעניין שיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל בהכריזו על חייב כחייב מוגבל באמצעים. לחלופין, טוען המבקש, כי בנסיבות המקרה, שגה ראש ההוצאה לפועל בכך שלא הכריז על המשיבה כחייבת מוגבלת באמצעים, אף אם ההחלטה נתונה לשיקול דעתו.

דין בקשת רשות הערעור להדחות.

עניינו של המבקש כבר נידון בשתי ערכאות. יתרה מכך, טענותיו של המבקש לשאלת שיקול דעתו של ראש ההוצאה לפועל נידונה כבר על-ידי בית-משפט זה ברע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' שלמה גרתי (טרם פורסם) (להלן: רע"א 824/06). כידוע, הרשות לערעור שני ניתנת במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות משפטית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים במקרה, כפי שנקבע ב ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123. בענייננו, לא העלה המבקש כל שאלה משפטית המצדיקה דיון שני ברשות בפני בית-משפט זה, אשר טרם נדונה בפניו.

אף לגופו של עניין, דין הבקשה להדחות. סוגיית היקף סמכותו של ראש ההוצאה לפועל להכריז על חייב כחייב מוגבל באמצעים נידונה בהרחבה על-ידי בית-משפט זה ברע"א 824/06. בהחלטתו, דן השופט רובינשטיין בהרחבה בתכליותיו של חוק ההוצאה לפועל בכלל ושל ההוראות העוסקות בחייב המוגבל באמצעים בפרט והגיע לכלל מסקנה, כי הפרשנות שנתן בית-המשפט המחוזי בבר"ע 678/05 לסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל הינה הפרשנות הראויה. פרשנות זו, לפיה לראש ההוצאה לפועל יש שיקול דעת בהכרזה על חייב כחייב מוגבל באמצעים "מאפשרת לראש ההוצאה לפועל לשקול ולאזן בין כלל השיקולים והאינטרסים בכל מקרה ומקרה, על-פי תכלית החוק ועל-פי הנסיבות" (בר"ע 678/05, בפסקה ה(5)).

מקובלת עליי המסקנה אליה הגיע חברי, ואף אני סבור, כי לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת שלא להכריז על חייב כעל חייב מוגבל באמצעים, גם כאשר אינו מסוגל לפרוע את חובו תוך התקופות הנקובות בסעיף 69ג(א) לחוק. פרשנות זו של החוק מתיישבת היטב עם לשונו וכן עם התכליות העיקריות אותן הוא בא להגשים (ראו רע"א 4905/98 גמזו נ' ישעיהו , פ"ד נה(3) 360). פרשנות זו תאפשר לזוכה לגבות את חובו ביעילות באמצעות מנגנון ההוצאה לפועל, תוך שימוש, במקרים בהם יידרש הדבר, במגבלות אותן ניתן להטיל על חייב שיוכרז כחייב מוגבל באמצעים. אך יחד עם זאת, פרשנות זו מעניקה לראש ההוצאה לפועל שיקול דעת, שלא להשתמש בהסדרים המיוחדים שיצר המחוקק להתמודדות עם חייבים מוגבלים באמצעים, במקרים בהם הוא סבור, כי הכרזה על חייב כעל חייב מוגבל באמצעים תפגע ביכולת הפירעון של החייב ובאפשרותו לשקם את עצמו מבחינה כלכלית.

טענתו השנייה של המבקש, אף היא דינה להדחות. החלטתו של ראש ההוצאה לפועל, לפיה ההכרזה על המשיבה כעל חייבת מוגבלת באמצעים לא תסייע למבקש בגביית חובו, אך תפגע פגיעה קשה במבקשת, סבירה בעיני ואיני מוצא מקום להתערב בה.

אשר-על-כן, הבקשה למתן רשות ערעור נדחית.