רע"א 2168/13 יעקוב מימוני נ. בנק דיסקונט

בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 27.2.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק רע"א 39307-12-12 (כב' השופטת ע' צ'רניאק ) בגדרה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום, אשר דחה בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש כלפי החלטת רשם ההוצאה לפועל, לפיה נדחתה בקשתו להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.

1.

כעולה מן הבקשה, נגד המבקש מתנהלים 13 תיקים בהוצאה לפועל וסך חובותיו עומד על 1,677,000 ש"ח. המבקש פנה לרשם ההוצאה לפועל (להלן: הרשם ) בבקשה להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים ולקבוע תשלום חודשי של 100 ש"ח. בהחלטתו מיום 17.6.2013 דחה הרשם את הבקשה. בין היתר נאמר, כי הצעת המבקש "משמעה פריסת החוב לתקופה לא ריאלית ... באופן שיש סיכוי ממשי כי לעולם לא יינקה מחובותיו". הוסבר, כי על הרשם חלה חובה ליידע חייב על האפשרות לפנות להליכי פשיטת רגל מקום בו סבר כי אין תועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל, וכי נראה שתצמח תועלת רבה יותר מפנייה להליכי פשיטת רגל, ונראה שזהו המצב בעניינו של המבקש. זאת אף שבעבר פנה המבקש להליך זה ולא עמד בתשלומים שנקבעו.

2.

המבקש הגיש בקשת רשות ערעור על החלטת הרשם ועימה בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה, זאת בנימוק שפנה לסיוע המשפטי ובדיקת זכאותו ארכה זמן רב. בהחלטתו ציין בית משפט השלום (כב' השופט מ' סובל ) כי פנייה לסיוע משפטי אינה "טעם מיוחד" המצדיק קבלת בקשה להארכת מועד. לגופם של דברים נקבע, כי אין מקום להתערב בהחלטת הרשם, לו מסור שיקול הדעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים. הוסבר, כי בנסיבות, ובכללן הצעת המבקש ואי עמידתו בהחלטות בעניינו במסגרת הליכי פשיטת הרגל, מצדיקות את דחיית בקשתו. לבסוף נאמר, כי ככל שהחייב יוכיח את רצינות כוונותיו וישפר את הצעתו, תעמוד לו האפשרות לפנות בבקשה מחודשת להכריז עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.

3.

בית המשפט המחוזי דחה ביום 27.2.2013 בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית משפט השלום. בין היתר נקבע, כי לא נפל פגם באופן בו איזן הרשם בין השיקולים הרלבנטיים בבקשות מסוג זה. עוד נאמר, כי בנסיבות, בהן המבקש לא הוכיח בעבר רצינות בנוגע לכוונתו להסדיר את חובותיו, הצעתו איננה סבירה, ונמצא כי לא תצמח תועלת מניהול הליכי הוצאה לפועל - אין מקום להתערב בהחלטות הקודמות בעניינו. בית המשפט המחוזי הדגיש אף הוא, כי למבקש עומדת האפשרות לחדש את בקשתו בעניין זה בהתקיים הנסיבות המתאימות.

כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה שלפניי.

4.

בבקשה נטען, בין היתר, כי היא מעלה שאלות בעלות חשיבות ציבורית. נטען, כי החלטת הרשם איננה סבירה באשר היא מחייבת את המבקש להגיש בקשות לחקירות יכולת בכל אחד מן התיקים המתנהלים נגדו. עוד נטען, כי החלטת הרשם מונעת מן המבקש, ושכמותו, לשקם את חייהם. נטען גם, כי ההחלטות בעניינו של המבקש מתעלמות מן הפסיקה הקובעת כי רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך "לדחוק" בחייב לפנות להליכי פשיטת רגל. לבסוף נאמר, כי שאלת התועלת בניהול הליכי הוצאה לפועל אינה אמורה להוות שיקול בהחלטה אם להכריז על חייב כעל מוגבל באמצעים.

דיון והכרעה

5.

לאחר העיון בבקשה ובהחלטות הערכאות הקודמות הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי שיהא צורך בתשובה. זאת, בראש ובראשונה, מאחר שהמדובר בבקשת רשות ערעור ב"גלגול רביעי", שכן עניינו של המבקש נדון כבר בפני שלוש ערכאות אשר מצאו כי דין השגותיו להידחות. כידוע, רשות ערעור ב"גלגול רביעי" תינתן במשורה ורק באותם מקרים חריגים בהם מתקיימים תנאים מיוחדים ומבוררים כגון שהבקשה מעלה שאלה בעלת חשיבות החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת (ראו רע"א 8476/12 עזבון המנוחה כהן נ' בנק הפועלים בע"מ (29.1.2013) וההפניות שם). לאחר העיון, וחרף טענות המבקש, אינני סבור כי בעניינו של המבקש מתקיימות אותן נסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור.

6.

גם לגופם של דברים אינני סבור כי יש מקום להתערבותו של בית משפט זה. כפי שציינו הערכאות הקודמות, לרשם ההוצאה לפועל מסור שיקול דעת אם להכריז על חייב כמוגבל באמצעים אם לאו, זאת גם כאשר נוכח הרשם כי לא יעלה בידי החייב לפרוע את חובותיו בתוך המועדים הנקובים בסעיף 69ג לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז, 1967 (ראו: רע"א 824/06 בנק הפועלים בע"מ נ' גרתי , פסקה ה(5) (27.9.2006), להלן: עניין גרתי ; רע"א 1511/06 בנק הפועלים בע"מ נ' סויסה-לביא (1.11.2006)). ההחלטה בעניינו של המבקש ניתנה לאחר שהרשם בחן את כלל נסיבות העניין, ובכללן הצעת המבקש, גובה חובותיו ועברו. בנסיבות האמורות מצא הרשם, כי אין מקום להכריז על המבקש כעל חייב מוגבל באמצעים, בין היתר, מאחר שלא תצמח מכך כל תועלת עבור המבקש עצמו וגם לא עבור נושיו. אינני סבור כי נפל פגם בשיקולים אותם הביא הרשם בחשבון או בהחלטה לגופה, ועל כן אין מקום להתערבותו של בית משפט זה (ראו: עניין גרתי , פסקה ה(4)).

עוד אציין, כי מעיון בהחלטה עולה, כי הרשם בחן את הבקשה לגופה ודחה אותה מן הטעמים המפורטים לעיל. כלומר, אין המדובר במקרה בו הבקשה הוכרעה בהתבסס על מדיניות או עמדה באשר למסלול המתאים והראוי לטיפול בעניינם של חייבים במצבו של המבקש.

7.

מצאתי לנכון להדגיש, בדומה לערכאות שקדמו לי, כי אם המבקש יוכיח את רצינות כוונותיו בנוגע להסדרת חובותיו ושיקום מצבו הכלכלי, הרי ששמורה לו הזכות לפנות בבקשה מחודשת להכרזה עליו כעל חייב מוגבל באמצעים.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא התבקשה תשובה לא ייעשה צו להוצאות.