רע"א 1242/21 שלמה מעוז נ. ט.ב מתקדמים בכספים בע"מ

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופטת ב' טאובר ) בפר"ק 48403-04-14 מיום 24.1.2021, בגדרה נדחתה בקשת המבקש לעיון במסמכים שונים מתיק הפירוק של המשיבה 1 – ט.ב. מתקדמים בכספים בע"מ (להלן: החברה ), מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן בהתאמה: בקשת העיון ו תקנות העיון ).

2.

למען שלמות התמונה, יצוין כי עובר להגשת הבקשה הנדונה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת מכוח תקנות העיון (להלן: הבקשה הראשונה ), בגדרה ביקש לעיין במלוא המסמכים שבתיק הפירוק (כאשר אך בתגובתו לתשובה לבקשה זו, הוסיף ונקב במסמכים ספציפיים). הבקשה הראשונה נדחתה בהחלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.8.2020, בה צוין, בין היתר, כי אם יגיש המבקש בקשה לעיון במסמכים ספציפיים מהליך הפירוק, בצירוף הנמקה מספקת, אזי תיבחן בקשתו זו לגופה. בעקבות זאת, הגיש המבקש, כאמור, בקשת עיון נוספת, בה פורטו מסמכים שונים אשר לטענתו, העיון בהם נחוץ לו על מנת להתגונן מפני תביעה ובקשה להטלת עיקולים שהוגשו נגדו על-ידי החברה ו-22 מנושיה, באמצעות המשיב 2, הוא המנהל המיוחד לנכסי החברה (להלן בהתאמה: התביעה , בקשת העיקולים , הנושים ו המנהל המיוחד ).

3.

בהחלטה מיום 24.1.2021 דחה בית המשפט המחוזי, כאמור, את בקשת העיון. בין היתר, נקבע כי המבקש לא הבהיר כדבעי את נחיצות העיון במסמכים המתוארים, לא כל שכן בטרם הגיש את כתב הגנתו מפני התביעה ולפני שמיצה את הליכי הגילוי והעיון לפני הערכאה הדנה בה. כן צוין כי אף בהנחה שהמבקש היה רשאי מכוח תקנות העיון להסתפק בהנמקה תמציתית להבהרת האינטרס שלו לעיין במסמכים, הרי שלא עלה בידו להציג הנמקה כלשהי מלבד ההתייחסות לתביעה שהוגשה נגדו.

זאת ועוד, צוין כי תיק הפירוק מתנהל מזה מספר שנים ונעשו בגדרו פעולות רבות ומגוונות, הנוגעות אף לצדדים שלישיים שונים ולמאות נושי החברה. לפיכך, נקבע כי קבלת בקשת העיון תסב נזק לצדדים שלישיים ולנושים רבים, תפגע בפרטיותם, ואף עלולה להכביד על עבודת המנהל המיוחד. צוין עוד כי המבקש עותר בבקשתו לעיון גורף בכמות עצומה של מסמכים, אשר איתור חלקם מחייב עבודת איסוף ועריכה מורכבת מצד המנהל המיוחד, תוך הכבדה יתרה על פעילותו.

בית המשפט המחוזי הוסיף כי המנהל המיוחד צירף לכתב התביעה ולבקשת העיקולים עשרות מסמכים רלוונטיים, ואף נעתר לבקשות המבקש ובא-כוחו לקבלת מגוון מסמכים נוספים; וכן כי המבקש הגיש בקשה לעיון בתיק הפלילי שהתנהל נגד בעלי מניות החברה (להלן: התיק הפלילי ), וכי בקשתו זו התקבלה בחלקה. מכך נלמד, אפוא, כי גרסת החברה במסגרת התביעה אינה זרה למבקש.

על החלטה זו נסבה בקשת רשות הערעור שלפניי.

4.

בבקשה נטען, בין היתר, כי בית המשפט המחוזי הטיל על המבקש נטל הנמקה והוכחה אשר חורג מאמות המידה המקלות שנקבעו בפסיקה בכל הנוגע לבקשות מכוח תקנות העיון. לטענת המבקש, ההלכה הפסוקה קובעת כי על המתנגד לעיון מוטל הנטל להציג טעם ממשי, קונקרטי וכבד משקל לשלילת זכות העיון או להגבלתה. כן נטען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר בחן את בקשת העיון, הלכה למעשה, לפי אמות המידה הנוהגות בהליכי גילוי ועיון במסמכים. על רקע זה, טוען המבקש כי בקשתו מעוררת שאלה משפטית עקרונית בדבר היחס בין הזכות לעיון במסמכים מכוח תקנות העיון ובין הליכי גילוי ועיון בהליכים אזרחיים – שאלה המחייבת קביעת הלכה או קווים מנחים על-ידי בית משפט זה.

המבקש מוסיף וטוען כי לגופם של דברים, המסמכים המבוקשים אכן נחוצים לו לשם התגוננות מפני התביעה, אשר נוגעת לנסיבות קריסת החברה, שכן יהא בהם כדי לשפוך אור על נסיבות אלה, כמו גם על נסיבות יצירת החובות כלפי הנושים והנזקים שנגרמו לכאורה להם ולחברה. כן נטען כי אין בקבלתה של בקשת העיון כדי לפגוע בנושים או להכביד על המנהל המיוחד; וכי קבלת בקשת המבקש לעיון בתיק הפלילי אינה גורעת מזכותו לעיין בתיק הפירוק. נטען עוד כי בתגובתו לתשובה לבקשת העיון הבהיר המבקש את נחיצות המסמכים המבוקשים לניהול הגנתו מפני התביעה, אך בית המשפט המחוזי התעלם מהבהרותיו אלה.

לבסוף, נטען כי אף אם סבר בית המשפט המחוזי שאין להתיר למבקש עיון גורף במסמכי תיק הפירוק, הרי שלאור מעמדה החוקתי של זכות העיון, היה מקום לבחון אפשרויות להגשמתה באמצעים חלופיים ומידתיים יותר.

5.

דין הבקשה להידחות מבלי לבקש תשובה.

הלכה פסוקה היא כי בקשת רשות לערער על החלטה הדוחה בקשה מכוח תקנות העיון – תיבחן על-פי אמות מידה מקלות יותר מאלה הקבועות ביחס לבקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת", הנבחנת לפי הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. זאת, מאחר שדחייתה של בקשה מכוח תקנות העיון מהווה "סוף פסוק" ביחס למבקש העיון, אשר אינו מהווה צד להליך, ומשכך לא יהא זכאי לערער על פסק הדין שיינתן בסופו. על רקע זה, נקבע בפסיקה כי בקשת רשות ערעור מעין זו תידון לפי אמות המידה הנוהגות בבקשת רשות לערער על החלטה הניתנת לאחר מתן פסק דין. בין היתר, אפוא, יבחן בית המשפט שלערעור את סיכויי הערעור להתקבל, אם תינתן רשות ערעור כאמור. כן יש לבחון אם ההחלטה הנדונה הסבה פגיעה ממשית לזכויות מבקש העיון, ואף ליתן את הדעת לשיקולי יעילות דיונית (ראו: רע"א 7574/19 סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ , פסקאות 11-9 (13.1.2020); רע"א 3999/20 ריפס-ברקוביץ' נ' איגוד העמותות לזקן בישראל , פסקה 6 (24.12.2020)).

6.

יישום אמות מידה אלה על ענייננו מוביל לכלל מסקנה כי אין מקום ליתן רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי. ראשית, יצוין כי לא מצאתי שדחיית בקשת רשות הערעור תפגע באופן ממשי בזכויות המבקש, שכן הלה עודנו זכאי להגיש בקשה מתאימה לעיון במסמכים רלוונטיים (ולמצער, בחלק מהמסמכים המבוקשים בבקשת העיון), במסגרת ההליכים המקדמיים שיתקיימו לפני בית המשפט הדן בתביעה. שנית, ובכך העיקר, אני סבורה כי אף אם תינתן רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי, הרי שסיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים, כפי שיבואר להלן.

7.

תקנה 4(א) לתקנות העיון מקנה ל"כל אדם" זכות לבקש עיון בתיק בית משפט, ובלבד שהעיון בתיק זה אינו אסור על-פי דין. עוד נקבע בתקנות העיון כי על בקשת העיון להיות מנומקת, וכי " בבואו לשקול בקשת עיון, ייתן בית המשפט את דעתו, בין השאר, לענינו בתיק של המבקש, לענינם של בעלי הדין ושל מי שעלול להיפגע כתוצאה מהעיון, וכן לסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם היענות לבקשה" (ראו תקנות 4(ב)-(ג) לתקנות העיון).

על יסוד האמור, נקבע בפסיקה כי עקרון פומביות הדיון, כמו גם חובת הנאמנות של רשויות השלטון כלפי הציבור, מתווים ברירת מחדל לפיה יש להתיר לכל אדם לעיין בתיק בית משפט, אף אם איננו בעל דין בתיק זה, ולשם כך ניתן להסתפק אך בהנמקה תמציתית מצד מבקש העיון המבהירה את האינטרס שלו לעיין בתיק הנדון. ואולם, ככל זכות חוקתית, אף זכות העיון היא מוגבלת, ויש לאזנה אל מול האינטרס הציבורי ולמול זכויות ואינטרסים של בעלי הדין בהליך בו מבוקש העיון ושל צדדים שלישיים. יחד עם זאת, ולאור מעמדה החוקתי של זכות העיון, נקבע כי המתנגד לעיון הוא הנושא בנטל להציג טעם ממשי וכבד משקל לשלילת זכות זו או להגבלתה (ראו: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקאות 22-20 ו-25-24 (8.10.2009) ; רע"א 7306/16 פלונית נ' פלונית , פסקה 10 (24.1.2017); עניין ריפס-ברקוביץ' , בפסקה 7).

8.

בענייננו, קבע בית המשפט המחוזי כי בקשת העיון, במתכונתה הנוכחית, היא בקשה גורפת המתייחסת לכמות עצומה של מסמכים, וכי קבלתה תביא להכבדה יתרה על המנהל המיוחד, ותקשה עליו במילוי תפקידו במסגרת הליכי הפירוק. כן צוין כי קבלת בקשת העיון עלולה לפגוע בפרטיותם של נושי החברה ושל צדדים שלישיים רבים. לא ראיתי להתערב בקביעותיו אלה של בית המשפט המחוזי, המבוססות על היכרותו הישירה והבלתי-אמצעית עם הליך הפירוק הנדון ועם כלל נסיבות העניין. לאור קביעות אלה, אני סבורה, כאמור, כי גם אם תינתן רשות ערעור בענייננו, הרי שלא יהא מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי לפיה ישנם טעמים כבדי משקל לדחיית בקשת העיון. אף מטעם זה לא ראיתי ליתן רשות ערעור על ההחלטה האמורה.

9.

סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא נתבקשה תשובה, אין צו להוצאות.