רע"א 3999/20 עו"ד אלומה ריפס-ברקוביץ' נ. איגוד העמותות לזקן בישראל

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כבוד השופטת א' שטמר , ת"צ 24167-07-14), שדחתה בקשה לעיין בתיק בית משפט במסגרת דיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית (להלן: הבקשה ו- החלטת העיון , בהתאמה).

2.

בתמצית ייאמר כי בחודש יולי 2014 הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית נגד חמש חברות שמנהלות את קרנות הפנסיה הגדולות בישראל מסוג "חדשה מקיפה" – מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ, מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ, כלל פנסיה וגמל בע"מ, הראל ניהול קרנות פנסיה בע"מ והפניקס פנסיה וגמל בע"מ (להלן:

בקשת האישור ו- קרנות הפנסיה או הקרנות ). בקשת האישור הוגשה על ידי שתי עמותות הפועלות למען האוכלוסייה המבוגרת (להלן: העמותות ), בטענה כי הקרנות מעלות באופן משמעותי את שיעור דמי הניהול שהן גובות מעמיתים שזכאים לקבל קצבת פנסיה – כך שבפועל נגבים מהעמיתים הפנסיונרים דמי הניהול המקסימליים שניתן לגבות (0.5% מרכיב הצבירה). לפי הנטען, מדובר בהתנהלות פסולה ובניצול שלא בתום לב של הזכות החוזית הנתונה לקרנות הפנסיה בתקנוניהן לקבוע את שיעור דמי הניהול ולעדכנו מעת לעת – זאת בהיות העמיתים הפנסיונרים בגדר "קהל שבוי", שכן מרגע היציאה לפנסיה לא ניתן לנייד את החיסכון הפנסיוני שנצבר. עוד נטען כי הסעיף בתקנון שמאפשר לקרנות הפנסיה לשנות את דמי הניהול באופן חד-צדדי מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד; וכי התנהלות הקרנות בהקשר זה מעלה חשד להפרה של דיני ההגבלים העסקיים, הפרה חובות נאמנות וזהירות כלפי העמיתים ועשיית עושר ולא במשפט.

קרנות הפנסיה מצידן הגישו תשובה מאוחדת לבקשת האישור, ועמדו על כך שיש לדחותה – בין היתר מאחר שלטענתן הן מתנהלות באופן חוקי התואם את הוראות הדין והרגולציה בנושא, וכן מאחר שמדובר בנוהג מקובל שהוא גם סביר ומוצדק מבחינה כלכלית. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה יצוין כי במסגרת הדיון בבקשת האישור, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר נתבקש ליתן התייחסותו לשתי שאלות שהופנו אליו מטעם בית המשפט המחוזי; והתייחסות אמנם הוגשה, תוך שניתנה לצדדים אפשרות להגיב לה (להלן: עמדת הממונה ).

3.

בשלב מתקדם יחסית של הדיון בבקשת האישור, הגישה המבקשת דכאן, עו"ד אלומה ריפס-ברקוביץ', בקשה לעיין בתיק בית המשפט (להלן: בקשת העיון ו- מבקשת העיון ). בקשת העיון נסמכה על תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון ), והוגשה לפי טופס 2 שבתוספת לתקנות העיון. במסגרת בקשת העיון נתבקש לעיין בתיק בית המשפט לרבות כתבי הטענות שהוגשו מטעם הצדדים ועמדת הממונה; וצוין כי העיון מבוקש " לצורך בחינת האפשרות לאכיפה אזרחית לרבות בתחום ההגבלים העסקיים והפנסיה ".

הקרנות התנגדו בתוקף לבקשת העיון, וטענו כי היא נומקה באופן " סתמי וחסר ", ולכן אינה עומדת בדרישת ההנמקה שנקבעה בתקנות העיון ובפסיקה הנוגעת לסוגיה. העמותות סברו אף הן כי בקשת העיון לוקה במישור ההנמקה ולכן ביקשו כי בית המשפט יורה למבקשת העיון לפרט על אודות תכלית העיון; ואולם הודיעו במקביל כי ככל שיימצא כי אין מקום לפירוט נוסף, הן מותירות את ההכרעה בבקשת העיון לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי. בתגובה לטענות שהופנו כלפי בקשת העיון, מבקשת העיון עמדה על כך שלפי ההלכה נקודת המוצא היא שיש לאפשר לכל אדם לעיין בתיק בית משפט, ומכאן שבקשת העיון נומקה באופן מספק – ובכל מקרה אף אחד מבעלי הדין לא הבהיר הכיצד בקשת העיון עלולה לפגוע בו.

4.

בית המשפט המחוזי דחה את בקשה העיון בהחלטה ב"פתקית" מיום 1.6.2020. נקבע כי לפי תקנות העיון, המבקש לעיין בתיק בית המשפט נדרש לנמק את בקשתו – ובהיעדר פירוט כנדרש ולנוכח התנגדות הצדדים, יש לדחות את בקשת העיון. ייאמר בנקודה זו, אף שהדבר לא צוין במפורש בהחלטת העיון, כי נראה שההחלטה מושתתת על כך שבתקנה 4(ג) לתקנות העיון נקבע ש" בקשת עיון תהיה מנומקת, ותוגש לפי טופס 2 שבתוספת ". בית המשפט הוסיף בהקשר זה כי מאחר שמדובר בעיון בבקשה לאישור תובענה כייצוגית, ממילא עיקר המסמכים מצויים בפנקס התובענות הייצוגיות שפתוח לציבור הרחב.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

מבקשת העיון טוענת כי החלטת העיון מנוגדת להלכות בית המשפט העליון בנושא, המושתתות על עיקרון פומביות הדיון – שלפיהן ברירת המחדל היא שיש לאפשר עיון בתיקי בית המשפט. משזו הנחת היסוד, נטען כי בקשת העיון נומקה כנדרש; זאת, בפרט בהינתן שעיון בתיק לצורך התדיינות משפטית אחרת, הוכר בפסיקה כהנמקה מספקת לעיון. בהקשר זה נאמר כי די בכך שצוין בבקשת העיון כי זו מתבקשת על רקע אפשרות לאכיפה אזרחית בתחום ההגבלים העסקיים והפנסיה, שכן הנמקה מפורטת יותר בנוגע לעילת התובענה הספציפית והנסיבות שמבססות אותה, עלולה לסכל את מטרת העיון; ומכל מקום, היעדר נימוק מספק לבקשת העיון איננו יכול לשמש בסיס לדחייתה. דברים אלה אמורים במיוחד, לשיטת מבקשת העיון, משום שבבקשה לעיון המוגשת לפי תקנה 4 לתקנות העיון, נטל השכנוע מוטל דווקא על מי שמתנגד לה – ואולם הן קרנות הפנסיה הן העמותות לא טענו שהעיון בתיק עלול להסב להן פגיעה כלשהי. לסיום נטען כי רק בקשת האישור מופיעה בפנקס התובענות הייצוגיות ולכן שגה בית המשפט המחוזי בקביעתו שמשעה שמדובר בהליך ייצוגי מרבית המסמכים פומביים ממילא.

בתשובה לבקשת רשות ערעור, קרנות הפנסיה טוענות כי החלטת העיון מעניקה ביטוי הולם לחובת ההנמקה שמעוגנת בתקנות העיון, ועומדות על כך שאין עילה להתערב בהחלטה זו; ובהקשר זה נאמר, כי יש לדחות את הטענה כי היעדר הנמקה לא יכול לשמש טעם בלעדי לדחייה של בקשת עיון. לטענת הקרנות, הנימוק שלפיו העיון נדרש לצורך "אכיפה אזרחית" הוא סתמי; ובהיעדר פירוט על אודות טעמי בקשת העיון, הן אינן יכולות לפרוש את מכלול הסיבות להתנגדותן – ומכאן שיש לדחות את הטענה כי הקרנות הן שלא עמדו בנטל השכנוע המוטל עליהן. העמותות מצידן חזרו על העמדה שהגישו לבית המשפט המחוזי שלפיה מחד גיסא בקשת העיון איננה מנומקת דיה וכי ראוי היה לפרט את הדברים באופן נהיר יותר על מנת שניתן יהיה לעמוד על תכליתה, ומאידך גיסא הן מותירות את ההכרעה בה לשיקול דעתו של בית המשפט.

6.

לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובתשובות לה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לבקשה, לדון בה כבערעור ולקבל את הערעור.

יצוין תחילה כי היקף ההתערבות בהחלטה שדוחה בקשה לעיין בתיק בית משפט, המוגשת לפי תקנה 4 לתקנות העיון מטעם מי שאיננו בעל דין בהליך, אינו כהיקף ההתערבות בהחלטות ביניים "רגילות" הנוגעות לאופן ניהול ההליך. זאת מאחר שבניגוד למרבית בקשות רשות הערעור המוגשות בעיצומו של ההליך הדיוני – לא ניתן להשיג על החלטה מעין זו בתום ההליך, והבקשה לרשות ערעור היא למעשה ההזדמנות היחידה של מבקש העיון להשיג על החלטה שהתקבלה בעניינו; ובהתאם לכך, הנטייה תהיה לבחון את הבקשה לרשות ערעור לפי תבחינים מקילים יותר (ראו: רע"א 7574/19

סמרה נ' מגדל אחזקות נדל"ן בע"מ , פסקאות 11-9 (13.1.2020)).

7.

נקודת המוצא לדיון היא שכל עוד אין איסור בדין, לכל אדם יש זכות עקרונית לעיין בתיק בית משפט, גם אם אינו בעל דין בהליך – ומדובר בנגזרת של עיקרון פומביות הדיון שהוא בעל מעמד חוקתי בשיטתנו המשפטית (סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה, וכן סעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984; ראו גם: ע"א 5390/18 תהלה נ' פלאפון תקשורת בע"מ (1.3.2020)). עם זאת, זכות העיון ככל זכות אחרת איננה מוחלטת, ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים הראויים להגנה – בהתאם לאמות המידה שנקבעו בתקנה 4 לתקנות העיון (רע"א 1619/20 רבקה טכנולוגיות בע"מ נ' חברת כימיקלים לישראל בע"מ , פסקה 12 (3.5.2020); רע"א 943/15 קליין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 11 (23.6.2015)) . בתוך כך, יש לקחת בחשבון את הפגיעה שהעיון עלול להסב לבעלי הדין, לצדדים שלישיים ולציבור בכללותו, וכן אם היענות לבקשה טומנת בחובה הקצאת משאבים בלתי סבירה (תקנות 4(ד)-(ו) לתקנות העיון). ואולם מפאת מעמדה של זכות העיון, הלכה היא שעל המתנגד לעיון רובץ הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי, קונקרטי וכבד משקל המצדיק את שלילת העיון או הגבלתו (עע"מ 3195/18 יצחקיאן נ' המועצה המקומית שהם – רשות הרישוי לעסקים , פסקה 4 (10.6.2019)); כאשר מן העבר השני, מבקש העיון יכול "להסתפק בהנמקה קצרה

ותמציתית שכל תכליתה לבאר לבית משפט מהו האינטרס שלו בעיון, וזאת לצורך איזון אינטרס זה אל מול אינטרסים אחרים " (ההדגשה במקור, ע'ב'; בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים , פסקה 25 (8.10.2009); להלן: עניין האגודה לזכויות האזרח ).

אין חולק כי ההנמקה שפורטה בבקשת העיון היא קצרה ותמציתית. אולם בראי הפסיקה הענפה שדנה ביישום של הוראות תקנה 4 לתקנות העיון, ובשים לב לנקודת המוצא שלפיה ככלל יש להיעתר לבקשה לעיון בתיקי בית משפט – לא היה מקום לדחות את בקשת העיון רק בשל קוצר ההנמקה. זאת, בראש ובראשונה, מאחר שקרנות הפנסיה כלל לא טענו כי ישנה מניעה לעיון במסמכים בתיק – בין מאחר שהעיון אסור על פי דין, בין משום שהוא מגלם בחובו פגיעה בהן או באינטרס ציבורי כלשהו – ומאליו ברור כי לא הרימו את נטל השכנוע המוטל עליהן לצורך דחיית בקשת העיון (ראו: בג"ץ 8621/12 טיב תשלובת טכסטיל (1969) בע"מ נ' שר האוצר , פסקה 9 (3.1.2013)). היקף ההנמקה שמעוגנת בתקנה 4(ג) לתקנות העיון, שנקבע כי "תוכנה מצומצם" ממילא (עניין האגודה לזכויות האזרח , פסקה 26), נגזר מהיקף ועוצמת השיקולים שעומדים לחובת העיון (ראו והשוו: רע"א 5349/13 דומיקאר בע"מ נ' שלמה תחבורה (2007) בע"מ, פסקה 10 (29.8.2013) ) – ובהיעדר שיקולים נוגדים, ניתן להסתפק בהנמקה התמציתית כי העיון נדרש לצורך בחינת האפשרות של "אכיפה אזרחית", קרי הגשת הליך משפטי אחר; במיוחד בהינתן שחובת ההנמקה פורשה כאמור כמינימלית, ואין הכרח שמבקש העיון יסביר כיצד העיון יועיל להליכים שהוא שוקל ליזום (ראו: ע"א 7379/06 ג.מ.ח.ל חברה לבניה 1992 בע"מ נ' טהוליאן (26.8.2010); וראו גם: רע"א 2957/17 קורי נ' שוורצמן (7.1.2020); בג"ץ 10003/08 לוי נ' מדינת ישראל , פסקה 10 (5.4.2012)). יש לדחות גם את טענת קרנות הפנסיה שבשל ההנמקה הקצרה הן לא פירטו את התנגדותן לעיון – שכן ככל שעצם העיון במסמכים שבתיק עלול להסב להן פגיעה כלשהי, מצופה שכך יאמרו אף מבלי להתייחס לשאלת השימוש שייעשה במסמכים. המסקנה היא אפוא כי בנסיבות המקרה לא היה מקום לדחות את בקשת העיון.

8.

סוף דבר, הערעור מתקבל במובן זה שהחלטת העיון מבוטלת ומבקשת העיון רשאית לעיין בתיק בית המשפט המחוזי (ת"צ 24167-07-14). בנסיבות העניין, ומשעה שהעמותות (המשיבות 1 ו-2) הותירו את בקשת העיון לשיקול דעת בית המשפט, קרנות הפנסיה (המשיבות 7-3) ישאו בהוצאות מבקשת העיון (המבקשת) בסך של 5,000 ש"ח.