רע"א 2957-17 רע"א 2957-17

השופט ע' גרוסקופף:

1.ביום 19.11.2008 הגיש המערער בע"א 3861/17, מר יוסף ברודט (להלן: מר ברודט), באמצעות באי הכוח המייצגים, תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, נגד המשיבה בע"א 3861/17, החברה האמריקאית – ישראלית לגז בע"מ (להלן: אמישראגז) (ת"צ 2212-08, ובהמשך נפתח הליך חדש תחת ת"צ 621-12-14. להלן: בקשת האישור בעניין אמישראגז).

2.ביום 11.7.2013 הגישה המשיבה ברע"א 2957/17, גב' יעל שוורצמן, באמצעות באי הכוח המייצגים, תביעה ובקשה לאשרה כתובענה ייצוגית לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, נגד המבקשת ברע"א 2957/17, סופרגז חברה ישראלית להפצת גז בע"מ (להלן: סופרגז) (ת"צ 24683-07-13. להלן: בקשת האישור בעניין סופרגז).

3.עניינן של שתי בקשות האישור האמורות – בקשת האישור בעניין אמישראגז ובקשת האישור בעניין סופרגז – בטענה כי אמישראגז וסופרגז, בהתאמה, הפרו את הוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (תשלומים בעד גז המסופק במערכת מרכזית), התשמ"ט-1989 (להלן: צו הפיקוח), בכך שגבו מלקוחותיהן תשלומים בסכומים העולים על התעריפים הנקובים בצו הפיקוח.

4.ביום 14.11.2012 קיבל בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגנית הנשיאה, השופטת דרורה פלפל) את בקשת האישור בעניין אמישראגז באופן חלקי, ואישר ניהול תובענה ייצוגית נגד אמישראגז בשתי הטענות הבאות: גביית דמי התראה בגין אי תשלום חשבון הגז בסכומים העולים על המותר על פי צו הפיקוח; וגבייה ביתר של דמי חיבור מחדש לאחר ניתוק בשל אי תשלום חשבונות. בהמשך, ולאחר שנוהל הליך ייצוגי במלואו, ביום 26.2.2017 דחה בית המשפט המחוזי (השופט הבכיר יהודה פרגו) את התובענה הייצוגית לגופה (להלן: פסק הדין בעניין אמישראגז).

5.ביום 23.1.2017 קיבל בית המשפט המחוזי מרכז בלוד (השופטת אסתר שטמר) את בקשת האישור בעניין סופרגז, ואישר ניהול תובענה ייצוגית נגד סופרגז, וזאת בשלוש עילות: הפרת חובה חקוקה בעקבות הפרת צו הפיקוח; עשיית עושר ולא במשפט; והפרת חובת תום הלב לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: החלטת האישור בעניין סופרגז).

6.מר ברודט הגיש ערעור על פסק הדין בעניין אמישראגז (ע"א 3861/17. להלן: הערעור), וסופרגז הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת האישור בעניין סופרגז (רע"א 2957/17. להלן: בקשת רשות הערעור). לאור הדמיון בסוגיות המשפטיות המתעוררות בערעור ובבקשת רשות הערעור (להלן, יחדיו: שני ההליכים), ניתנה ביום 19.6.2017 החלטה המורה על איחוד הדיון בהם. בהמשך, ביום 2.5.2018 התקיים דיון מאוחד בשני ההליכים בפני הרכב תלתא (בהרכב השופטים עוזי פוגלמן, דפנה ברק-ארז ו-עופר גרוסקופף), אשר בעקבותיו התבקשה עמדת היועץ המשפטי לממשלה. ביום 10.6.2019 הגיש היועץ המשפטי לממשלה את עמדתו, ובהמשך לכך הגישו הצדדים את תגובתם לעמדה זו. ביום 20.1.2020 נערך דיון נוסף (בהרכב השופטים עוזי פוגלמן, דוד מינץ ו-עופר גרוסקופף) במעמד הצדדים אשר בסופו קיבלו הצדדים את הצעת ההרכב לפנות להליך גישור בפני השופט (בדימ') יצחק ענבר (להלן: המגשר).

7.לאחר משא ומתן ממושך לפני המגשר, הודיעו הצדדים בכל אחד משני ההליכים כי הגיעו להסדרי פשרה, והגישו בקשות לאישורם. הסדר הפשרה בעניינה של סופרגז (דהיינו, בבקשת רשות הערעור) הוגש ביום 3.1.2023; הסדר הפשרה בעניינה של אמישראגז (דהיינו, בערעור) הוגש ביום 12.2.2023 (להלן: הבקשות לאישור הסדרי הפשרה ו-הסדרי הפשרה, בהתאמה).

8.לאחר שעיינו בהסדרי הפשרה המוצעים, ובשים לב להוראות סעיפים 19-18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006, הקובעות מנגנון מפורט לאישור הסדר פשרה בתובענה ייצוגית, שני התיקים יוחזרו לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד, למותב שייקבע על ידי נשיאת בית המשפט המחוזי (וזאת, בהינתן פרישת השופטים שדנו בתיקים לגמלאות), על מנת שיידרש לבקשות לאישור הסדרי הפשרה על כל הכרוך בכך (ובכלל זה, הבקשה שהוגשה על ידי סופרגז לפי סעיף 23 לחוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999). נוכח השתלשלות האירועים המתוארת לעיל, ובפרט התמשכותם של ההליכים, מתבקש בית המשפט המחוזי לעשות מאמץ כי הדיון בהליכים לאישור הסדרי הפשרה ייעשה בלוח זמנים מזורז ככל הניתן. עוד יובהר, כי ככל שמי מהבקשות לאישור הסדרי הפשרה תידחה, זכויות וטענות הצדדים לניהול הליך ערעור או בקשת רשות ערעור, לפי העניין, שמורות להם.

9.בכך מתמצה טיפולו של בית משפט זה בשני התיקים שבכותרת. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.