החלטה2 עמודיםנכלל בחיפוש

רע"א 1261/01 דוד בלס נ. בנק לאומי ישראל בע"מ

ניתן ביום

בקצרה

סדר דין אזרחי · ביטול פסק דין שניתן על בסיס הסכם פשרה בסדר דין מקוצרבקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לביטול פסק דין

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

בית המשפט דחה בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן על בסיס הסכם פשרה בסדר דין מקוצר. הבקשה הוגשה באיחור של למעלה משנה וחצי, והמבקשים לא הראו טעם מיוחד להארכת המועד. נוסף על כך, לא נמצא ממש בטענות לגופו של הסכם הפשרה. המבקשים חויבו בהוצאות בסך 10,000 ש"ח.

העובדות

המשיב, בנק, תבע את המבקשים בסדר דין מקוצר לתשלום חוב. לאחר שלא הוגשה בקשת רשות להתגונן, נחתם הסכם פשרה שבמסגרתו נמחלה חלק מהחוב והמבקשים הסכימו למתן פסק דין בגין היתרה. בעקבות פסק הדין נפתחו הליכי פשיטת רגל, והמבקשים הגישו בקשה לביטול פסק הדין כשנה וחצי לאחר מתנו.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש להאריך את המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן על פי הסכם פשרה לאחר למעלה משנה וחצי?
  2. 2.האם הבקשה לביטול פסק הדין מגלה הגנה כנגד התביעה?

הלכות

  1. 1

    בקשה לביטול פסק דין שהוגשה באיחור ניכר תידחה כאשר המבקשים לא הראו טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, במיוחד כשעמדו בהסכם במשך חודשים רבים.

    ״משלא הראו המבקשים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשתם לביטול פסק-דין״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • סדר דין מקוצר
  • הסכם פשרה
  • ביטול פסק דין
  • הארכת מועד
  • טעם מיוחד
  • הגנה
  • פשיטת רגל
  • צו כינוס נכסים
  • הוצאות

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

ב

בית המשפט העליון

בירושלים

רע"א

1261/01

בפני:

כבוד השופט א' ריבלין

המבקשים

:

1.

דוד בלס

2. איזבל בלס

נגד

המשיב

:

בנק

לאומי ישראל בע"מ

בקשת

רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי

בתל-אביב

מיום 4.2.2001 בתיק בש"א 29902/00

(ת.א.

384/98) שניתנה על ידי כבוד השופט

ד"ר

ג' קלינג

בשם

המבקשים: עו"ד איתמר הכהן

בשםם

המשיב: עו"ד ב' לוינבוק, עו"ד אורי

גאון

החלטה

המשיב, בנק לאומי לישראל בע"מ, תבע ביום 11.3.98 את המבקשים, בסדר דין מקוצר, לתשלום חוב. המבקשים לא הגישו בקשה לרשות להתגונן, אולם ביום 3.1.99 נחתם "הסכם פשרה" בין הצדדים, במסגרתו נמחלו למבקשים מקצת מחובותיהם והם נתנו הסכמתם למתן פסק-דין בגין היתרה. ביום 8.3.99, על יסוד כתב התביעה ועל-פי ההסכמה אליה הגיעו הצדדים, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו פסק-דין כנגד המבקשים. בעקבות פסק-הדין הגיש המשיב בקשה להמצאת התראת פשיטת רגל למבקשים. ההתראות הוצאו ביום 2.1.2000. ביום 20.2.2000 הוגשה בקשה למתן צו כינוס נכסים כנגד המבקשים ולהכרזתם כפושטי רגיל.

ביום 3.12.2000 הגישו המבקשים בקשה לביטול פסק הדין מיום 8.3.99. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה - ולא רק בשל המועד בו הוגשה (למעלה משנה ומחצה לאחר מתן פסק הדין). בית המשפט המחוזי מצא, כי הבקשה אינה מגלה הגנה כנגד תביעת המשיב, וכי לגוף הדברים לא נמצא ממש בטיעון המתייחס לגופו של הסכם הפשרה עליו נסמך פסק הדין שניתן נגד המבקשים.

היום שבים המבקשים וטוענים את שטענו בבית המשפט המחוזי. טענות אלה נבחנו בבית המשפט, כאמור, גם לגופן, ומכל מקום, משלא הראו המבקשים טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד להגשת בקשתם לביטול פסק-דין - עמו השלימו במשך תקופה של חודשים רבים - גם לאחר שנפתחו הליכי פשיטת רגל, בעקבותיו, לא נפל פגם בהחלטת בית המשפט המחוזי המצדיק התערבות.

הבקשה נדחית. המבקשים יישאו בהוצאות המשיב (שכר טרחת עו"ד) בסכום של 10,000 ש"ח.

ניתנה היום, ל' בתשרי תשס"ב

(17.10.2001).

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

  • בשא 29902/00

הלכות

  1. 1בקשה לביטול פסק דין שהוגשה באיחור ניכר תידחה כאשר המבקשים לא הראו טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד, במיוחד כשעמדו בהסכם במשך חודשים רבים.