רע"א 1263/14 נביל ג'עאפרה נ. רדא ח'דר

1.

המבקש, תושב הרשות הפלסטינית, הגיש לבית משפט השלום בירושלים תביעה כספית נגד המשיבה, שלטענתו אף היא תושבת הרשות הפלסטינית, על סך של 2,124,200 ש"ח בגין חיוב כספי הנתמך בשטר חוב. ברקע הסכסוך עמדה התקשרות חוזית שעניינה ביצוע פרויקטים שונים ובהם הספקת מזון, ציוד, מכשירי כתיבה, ארגון ארוחות ונזקקים ועוד, שביצע המבקש עבור ארגון צדקה בשם "הסהר האדום הכוויתי" שלטענת המבקש, המשיבה הציגה את עצמה כנציגתו. המשיבה ביקשה לסלק את התובענה על הסף, בין היתר בנימוק שהפורום הנאות לבירור התביעה הוא בבית משפט ברשות הפלסטינית. בית משפט השלום (כב' השופטת ת' בר אשר צבן ) קיבל את טענת המשיבה וסילק את התובענה על הסף בקובעו כי מירב הזיקות נתונות לרשות הפלסטינית: המבקש הוא תושב הרשות; נספחי התובענה נערכו ברשות הפלסטינית ומתייחסים אל הדין המהותי החל ברשות; ציפיותיהם הסבירות של הצדדים בעת עריכת ההסכמים היו לתחולת הדין המקומי (דין הרשות הפלסטינית) ושההתדיינות ביניהם תהיה לפני ערכאות משפטיות שבתחומה. בית משפט השלום מצא טעם נוסף לסילוק התביעה על הסף – קיומו של הליך תלוי ועומד ברשות הפלסטינית שעילתו זהה, אף שאין זהות בין בעלי הדין בתובענה שם.

2.

המבקש ערער על פסק הדין ובית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים י' נועם , כ' מוסק ו מ' בר-עם ) דחה את הערעור בקובעו שהמבקש בחר שלא לתמוך את תשובתו לבקשה לסילוק התובענה על הסף בתצהיר, ועל כן לא הניח תשתית עובדתית רלוונטית לביסוס טענותיו לדחיית הבקשה, ומנגד עמדה גרסת המשיבה שנתמכה בתצהיר. במצב דברים זה, החליט בית המשפט המחוזי לאמץ את פסק הדין של בית משפט השלום מכוח תקנה 460(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

3.

מכאן הבקשה שלפניי אשר במסגרתה שב המבקש על הטענות שטען בבית המשפט המחוזי, ובתמצית, שנפלו בקביעותיו שגיאות ובהן שלא היה מקום לקבל את הבקשה לסילוק על הסף מהטעם שתשובת המבקש לא נתמכה בתצהיר, שכן לפני בית משפט השלום עמדו תצהירי עדות ראשית מטעם המבקש; וכי לא היה מקום לקבל את טענת הפורום הלא נאות לגופה על סמך החומר הראייתי שעמד לנגד עיני בית המשפט.

4.

דין הבקשה להידחות. כידוע, רשות ערעור לקיים בירור ערעורי שני, לאחר ששתי ערכאות כבר נדרשו לעניין, יינתן במשורה, כאשר מתעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים הישירים למחלוקת ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו (3) 123 (1982)). הבקשה שלפניי אינה עומדת באמת מידה זו, ולו בקירוב, ודי בכך כדי לדחותה. הדבר נכון במיוחד שעה שמחיקת התובענה על הסף אינה סוגרת למבקש את הדלת, שכן יש באפשרותו לברר את טענותיו בערכאה המוסמכת ברשות הפלסטינית (ולמצער הוא אינו טוען אחרת).

5.

הבקשה נדחית אפוא.