רע"א 1268/96 דייזי דנגור נ. שמעון בן יעקב, עו"ד

לפני שתי בקשות רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' הומינר) מיום 12.2.96 בת.ע. 3429/77 שהורה למנהלי העזבון לערוך מכרז חדש למכירת המקרקעין שבבעלות העזבון, בעסקת מזומנים.

העובדות

1.המשיבים 1-3 הינם מנהלי עיזבון המנוח אליהו ג'ורי ז"ל (להלן: העיזבון) שבבעלותו נכס מקרקעין (להלן: הנכס). המבקשת ברע"א 1268/96 הינה אחת מיורשת המנוח (להלן: היורשת). המבקשת ברע"א 1959/96 הינה חברה קבלנית (להלן: הקבלן) שהשתתפה במכרז שערכו מנהלי העזבון למכירת הנכס (להלן: המכרז הראשון).

2.מנהלי העזבון הגישו בתיק המרצה 4424/93 בקשה למתן הוראות במסגרתה ביקשו למכור את הנרס בעסקת מזומנים משולבת בעסקת קומבינציה. השופט בר-אופיר הורה על מכירת הנכס בעסקת מזומנים, ללא עסקת קומבינציה, וזאת מפאת חלוף הזמן הרב, מאז מות המנוח ב1977-. (להלן: ההחלטה הראשונה).

3.על ההחלטה הראשונה הוגשה על ידי היורשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה והתיק הוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שייתיחס לאפשרות העברת חלקו בנכס של כל יורש על שמו תוך נתינת הדעת על החובות הרובצים על העיזבון. בית המשפט המחוזי (כבוד השופט הומינר) החליט על עריכת המכרז הראשון בו יצוין כי בידי היורשים זכות לקבל דירות בתמורה לחלקם בנכס.

מנהלי העיזבון פרסמו את המכרז הראשון אלא שההצעות שהוגשו היו פחותות מהערכת שווי הנכס על ידי שמאי. היורשת התנגדה למכירה על פי המכרז וטענה שבאף אחת מן ההצעות לא פורטה הדרך לקביעת מספר הדירות שיקבל כל יורש בהתאם לחלקו בירושה.

4.בית המשפט המחוזי - אליו חזר העניין, קבע, כי ההצעות שהוגשו במכרז שפורסם היו אכן נמוכות משווי הנכס. עוד קבע כי עסקת קומבינציה היא עסקה מורכבת שביצועה עלול להימשך זמן רב וכי לאור העובדה שהעיזבון מתנהל שנים רבים וצובר חובות, על מנהל העיזבון לערוך מכרז חדש על בסיס מזומנים וללא התנאי שנקבע בהחלטה הקודמת בדבר אפשרות היורשים לקבל דירות תמורת חלקן בנכס.

על כך שתי בקשות רשות הערעור שבפנינו. האחת של היורשת, השניה של הקבלן.

5.בבר"ע 1268/96 טוענת היורשת כי אין היא מעונינת בקבלת כסף - גם מטעמי מיסוי - והיא מציעה מספר חלופות לביצוע המכר על ידי מנהלי העיזבון. בבר"ע 1959/96 טוען הקבלן כי הוא זכה במכרז הראשון אותו אין לבטל וכי לא הייתה זו עסקת קומבינציה אלא מתן אופציה לרוכשים לרכישת דירות ולא הייתה עילה לבית משפט קמא לשנות את ההחלטה הקודמת ולהורות על מכרז חוזר. לטענתם, יש להורות למנהלי העיזבון להתקשר עימם כמי שזכה מכרז הראשון. לחילופין, מציע הוא כי בית המשפט יורה שרק המציעים המקוריים יוכלו להשתתף במכרז השני.

6.לאחר שעיינתי בבקשות בתגובות להן ובכל החומר הנספח ושמעתי את טענות ב"כ הצדדים בעל פה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא. הנושא סבוך; הטיפול בעיזבון המנוח נמשך שנים ארוכות מאוד; היורשים אינם תמימי דעים בינם לבין עצמם; כל עסקה הקושרת את הקבלן אל היורשים על ידי העמדת דירות לרשותם, גם אם שלא בדרך עסקת קומבינציה אלא בדרך רכישה, היא מוקד לסכסוכים, חילוקי דעות, אי הבנות וקשר נמשך במשך שנים עד לביצוע סופי של עסקה מסוג כזה.

נימוקי השופט קמא לצורך במכרז חדש עומדים במבחן הביקורת. הדרך הנכונה ביותר לילך בה, היא הדרך שבחר בה בית משפט קמא והיא מאפשרת טיפול יעיל ומהיר שיביא את ניהול העיזבון לסיומו.

7.אינני סבורה שההצעה "למכרז סגור" עולה בקנה אחד עם האינטרס של העיזבון להשיג את ההצעה הטובה ביותר.

8.בהחלטה שניתנה ב6.8.96- הוחלט שההחלטה תינתן בתיקים אלה במאוחד עם בר"ע 5691/95, שנמחקה בינתיים.

9.אשר על כן, נדחות הבקשות. המבקשת ברע"א 1268/96 תשלם למשיבים 1-3 (יחד) הוצאות בסך 6,000 ש"ח. המבקשת ברע"א 1959/96 תשלם למשיבים 1-3 (יחד) הוצאות בסך 6,000 ש"ח ולמשיב 4 3,000 ש"ח.