רע"א 1270/07 יהורם שקד,עו"ד נ. יעל ברזילי

זוהי בקשת רשות לערער על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בבש"א 26895/06 (ע"א 3707/06) (כב' השופט י' גרוס) מיום 11.1.07, במסגרתה עוכב ביצועו של תשלום שליש מן החוב שנקבע בפסק דינו של בית משפט השלום.

1.

המבקש, הינו עורך דין במקצועו. בתאריך 29.10.00 חתם על הסכם שכר טרחה (להלן: ההסכם ) עם המשיבה, במסגרתו התחייב לטפל עבורה בעניינים שונים שנבעו ממות בעלה. בתמורה התחייבה המשיבה לשלם למבקש שכר טרחה בסך של 11,000 $ בתוספת מע"מ. בנוסף, הוסכם, כי המבקש יגבה סכום של 10% מערך הזכויות השונות שיגיעו לידי המשיבה או מי מטעמה. בשלהי תקופת טיפולו של המבקש בעניינה של המשיבה, נתגלע סכסוך בינו לבין המשיבה בנוגע לפרשנות ההסכם ויישומו, שהוביל לסכסוך בעניין שכר הטרחה.

2.

המבקש פנה לבית משפט השלום בתל אביב בתביעה כי יחייב את המשיבה לשלם לו את שכר הטרחה המגיע לו, סכום של 321,937 ₪. בית משפט השלום (כבוד השופטת א' כהן) קיבל את תביעת המבקש ברובה, בהתבססו על הערכות עובדתיות שעניין מהימנות העדים בתיק והראיות שהוצגו בפניו. נקבע, אפוא, כי על המשיבה לשלם למבקש סך של 236,986.50 ₪ + מע"מ. כמו כן, השית בית משפט השלום על המשיבה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪ בתוספת מע"מ.

3.

לאחר מתן פסק הדין, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בתל אביב בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עד למתן פסק הדין שלערעור, אשר הגישה לבית המשפט המחוזי. בית משפט השלום דן בשני השיקולים הרלוונטיים, מאזן הנוחות וסיכויי ההצלחה בערעור, וקבע כי אין בהם כדי להועיל למשיבה. בסופו של יום, דחה בית משפט השלום את בקשת המשיבה בקובעו כי עיכוב ביצוע פסק דין כספי יינתן רק במקרים חריגים, אשר לא הוכחו בענייננו.

4.

המשיבה הגישה, כאמור, ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב על תוצאת פסק דינו של בית משפט השלום. עם הערעור, הגישה המשיבה לערכאת הערעור גם בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. באשר לבקשת עיכוב הביצוע הורה בית המשפט (כבוד השופט י' גרוס) על עיכוב ביצוע לגבי שליש מהחוב הפסוק, זאת לאחר שקבע כי הערעור אינו חסר סיכוי לחלוטין, וכי שקילת מאזן הנוחות מצדיקה איזון בין טענות הצדדים, הואיל ומדובר בסכום ניכר.

5.

על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שבפניי. המבקש טוען כי משלא ניתן נימוק מפורט בהחלטת בית המשפט קמא, בחינת שיקוליו הפכה לבלתי אפשרית. לגופו של עניין טוען המבקש כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט המחוזי, דהיינו עיכוב ביצוע ביחס לשליש מן החוב הפסוק, הינה שגויה. ראשית, לדידו של המבקש סיכויי ההצלחה של המשיבה בערעור הינם קלושים מאחר והערכאה הדיונית השתיתה את פסק דינה על ממצאים עובדתיים וקביעות באשר למהימנות העדים, אשר אין זה מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם. שנית, טוען המבקש, שקילת מאזן הנוחות אינה מובילה למתן עיכוב ביצוע שכן מדובר בנזק כספי בלבד והמשיבה לא הוכיחה כי מצבה הכלכלי לא מאפשר לה לשלם את החוב שנפסק לחובתה.

6.

לאחר עיון בבקשה, הגעתי לכלל החלטה כי דין הבקשה להידחות. בית המשפט המחוזי דן בעניין כערכאת ערעור ומצא כי יש לקבל את הבקשה בחלקה בהתבסס על עובדות המקרה ונסיבותיו, ובהסתמך על השיקולים הרלוונטיים, הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא, מאחר והסוגיה הנדונה לא מעלה שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כאמור, הסוגיה בהקשרה הרחב, תידון לגופה בבית המשפט המחוזי.

הבקשה נדחית, משלא נתבקשה תגובה אין צו להוצאות.