רע"א 1282/00 סאיב קשקוש נ. מדינת ישראל

המערער נהג ברכב מיניבוס, וכשהמנוח מוחמד אלחון ( להלן: המנוח ) ביקש לעלות על הרכב ואחז בדלת ובחלון הרכב, הסיע המערער את הרכב כך שהוא מאיץ את המהירות ובולם חליפות. כתוצאה מכך נפל המנוח ומצא את מותו. ממצאים אלה נקבעו על ידי בית המשפט המחוזי, והסנגורית המלומדת חולקת עליהם. עיינו בטענות הסנגורית, ומסקנתנו היא שאין להתערב בממצאי בית המשפ המחוזי. בית המשפט המחוזי השתית את קביעותיו על עדויות שבאו בפניו ונמצאו מהימנות עליו, ואין הצדקה שערכאת ערעור תתערב בכך. לאור העובדות כפי שנקבעו, ברי שהמערער התכוון במעשיו לטלטל את המנוח מהמכונית. דבר זה גם נלמד מהקריאה "עצור" אשר הופנתה אל המערער, אך לא הביאה לכך שהמערער יעצור את רכבו.

הננו אף סבורים, שבענייננו פעל המערער בצורה מסוכנת ביותר, ונסיבות המקרה מלמדות על קיום מודעות בדבר תוצאה קטלנית אפשרית שתגרם למנוח. נהג המבקש לטלטל ולהשליך אדם האוחז ברכבו, ככל אדם סביר בודאי מבין שאחת התוצאות הצפויות האפשריות היא שאותו אדם עלול להפגע, אם על ידי הרכב עצמו ואם על ידי רכב אחר סמוך, או ליפול כשהתוצאה עלולה להיות קטלנית.

בהתחשב בכל הנסיבות האמורות, הננו סבורים שהתקיימו האלמנטים של עבירת הריגה בה הורשע המערער.

המערער נדון ל3.5- שנות מאסר ולשנה וחצי מאסר על תנאי, וכן לפסילה מלקבל רישיון נהיגה לתקופה של 15 שנים. המערער מערער לחילופין גם על חומרת העונש, והוא צמצם את הערעור לעונש המאסר בפועל. לדעתנו, אין להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי. המערער ביודעין ובמכוון נהג ברכבו בדרך שסכנה את המנוח, מתוך כוונה שיפול ובנסיבות שברור שיפגע עקב כך. זהו שימוש ברכב בצורה מסוכנת שלא לייעודו, והתוצאה שנגרמה היא שהמנוח, צעיר בן 16 שנים, מצא את מותו.

בנסיבות אלה, ובהסתמך על הנמקתו של בית המשפט המחוזי, העונש נראה לנו הולם, על אף כל טענות סנגורית המערער לנסיבותיו האישיות של המערער.

הערעור, על שני חלקיו, נדחה.