רע"א 1292/13 אנזל שוורצמן נ. שמואל עופר

1.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופטת ד' סלע ), מיום 17.1.2013, בע"א 8130-10-12, שלפיו התקבל באופן חלקי ערעורו של המשיב על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה (כבוד השופטת א' דגן ), מיום 9.9.2012, בת"א 3996-09-10.

2.

המשיב הגיש תביעה בסדר דין מקוצר במסגרתה ביקש לחייב את המבקשים לשלם לו פיצוי מוסכם של 10% ממחיר מכירת דירה בחיפה בסך של 90,000 ש"ח. את תביעתו ביסס על הפרת זיכרון דברים שנחתם בין בעלי הדין ביום 7.4.2010. לטענת המשיב, מספר ימים לאחר החתימה התחרטו המבקשים וביקשו להתנער מההסכם. המבקשים הגישו בקשת רשות להתגונן בה טענו טענות שונות בנוגע לפגמים בחתימת ההסכם וכן לבטלות זיכרון הדברים.

3.

בית משפט השלום קיבל את תביעת המשיב באופן חלקי. בית המשפט קבע שיש לראות בזיכרון הדברים הסכם מחייב שהופר על ידי המבקשים באופן המזכה את המשיב בפיצוי. את קביעתו זו ביסס בית המשפט על עדות אחיו של המשיב שהוסמך למכור בשמו את הדירה. בית המשפט קבע כי לא הופעל לחץ, כפיה או עושק על המבקשים לחתום על זיכרון הדברים וכי בזמן אמת גמרו בדעתם להתקשר בהסכם. בית המשפט דחה את הטענה בדבר בטלות זיכרון הדברים. בית המשפט התרשם שהמבקשים יכלו בנקל להבין את תוכן זיכרון הדברים, וקבע שיש בו פרטים המהותיים לעסקה לצורך דרישת המסוימות. לכן קבע בית המשפט כי אין מדובר בפגם בכריתת ההסכם, בהטעיה או בטעות, אלא בטעות בכדאיות העסקה, שאינה מקימה עילה לביטול ההסכם. עם זאת, נקבע שאין זה ראוי להשית על המבקשים את מלוא הפיצוי המוסכם, שכן אין יחס סביר בין ההפרה לאחר יממה או שתיים מחתימת זיכרון הדברים, בטרם הספיקו בעלי הדין לשנות את מצבם לרעה, לבין גובה הפיצוי עליו הוסכם. בית המשפט קבע כי גם הפעלת זכויות צריכה להיעשות בתום לב וכי לא נגרם למשיב כל נזק ממשי. לפיכך הועמד סכום הפיצוי על 20,000 ש"ח, המשקף את הוצאות הטיפול בעסקה ואת הסלידה מהתנערות לקיים התחייבויות על בסיס טענות סרק. על פסק הדין הגיש המשיב ערעור לבית המשפט המחוזי.

4.

בית המשפט המחוזי קיבל את הערעור בחלקו בנוגע לשיעור הפיצוי שנפסק, בקובעו כי המשיב זכאי לפיצוי ממשי בגין הפרתו. בית המשפט קבע כי, ככלל, התערבות בפיצוי מוסכם היא מצומצמת, וראוי לכבד את אומד דעתם של בעלי הדין ולתת תוקף להסכמות ביניהם. בנסיבות החתימה על זיכרון הדברים, העובדה שהמבקשים ביטלו אותו משיקולי כדאיות, ומשהמשיב הוכיח כי נגרם לו נזק בסך של 70,000 ש"ח כשמכר את הדירה כעבור כחודש בסכום של 830,00 ש"ח בלבד, קבע בית המשפט כי היה מקום לשקול לפסוק את מלוא הפיצוי המוסכם. עם זאת, בהתחשב בתוכן פסק הדין של בית משפט השלום, הועמד הפיצוי על סך של 70,000 ₪ בלבד. בעקבות פסק הדין הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי.

5.

המבקשים טוענים שיש מקום להתערב בפסק הדין שאחרת ייגרם להם עיוות דין. לדעת המבקשים, סוגיית התערבות בית המשפט בפיצוי המוסכם היא סוגיה משפטית בעלת חשיבות כללית או ציבורית החורגת מעניינם הפרטי של בעלי הדין, בעיקר בהתחשב בכך ששתי הערכאות דלמטה הפחיתו את שיעור הפיצוי המוסכם אך נחלקו בשאלת גובה ההפחתה הראוי.

לדעת המבקשים, שגה בית המשפט המחוזי כשהתערב בקביעת בית משפט השלום בנוגע לגובה הפיצוי. לטענתם, לא היה כל יסוד להתערבות בקביעת בית המשפט על יסוד התרשמותו מהראיות והעדויות שנשמעו לפניו.

6.

דין הבקשה להידחות. למסקנה זו אני מגיעה חרף התוצאות השונות אליהן הגיעו שופטות הערכאות דלמטה, אשר אינן מצדיקות, כשלעצמן, מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (למשל, רע"א 7168/12 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' מסיעי שדרות כהן ובניו (1.1.2013)). שאלת גובה הפיצוי שעל המבקשים לשלם למשיב בעקבות הפרתם את זיכרון הדברים נדונה והוכרעה על פי נסיבות העניין המיוחדות. כאמור, בסמכותו של בית המשפט להפחית מסכום הפיצויים המוסכמים עליו הסכימו מראש הצדדים מכוח סעיף 15(א) סיפא לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970, "אם מצא שהפיצויים נקבעו ללא כל יחס סביר לנזק שניתן היה לראותו מראש בעת כריתת החוזה כתוצאה מסתברת של ההפרה". אמת, בית המשפט המחוזי קבע שיש לפסוק פיצוי גבוה יותר למשיב במקרה דנא, לעומת קביעתו של בית המשפט השלום, ואפשר שלוּ ישבתי כערכאה דיונית, התוצאה אליה הייתי מגיעה הייתה דומה יותר לזו אליה הגיע בית משפט השלום. ואולם, שאלת סכום הפיצוי, כשלעצמה, אינה חורגת מעניינם הפרטני של בעלי הדין ולכן אינה מצדיקה מתן רשות ערעור לבית משפט זה. הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תישקל במשורה, ותינתן רק במקרים המעלים שאלה משפטית או ציבורית עקרונית החורגת מדל"ת אמותיהם של הצדדים לבקשה ( ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו (3) 123 (1982)). המקרה שלפנינו אינו בא, אפוא, בגדרה של אמת מידה זו.

הבקשה נדחית. משלא הוגשה תשובה אין צו להוצאות.