רע"א 1297-24 רע"א 1297-24

1.זוהי בקשת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת ח מאק-קלמנוביץ) בת"א 74619-12-20 מיום 01.01.2024. במסגרתה הוכרעו, לאחר דיון ושמיעת טיעונים, מספר בקשות של הצדדים השונים להליך. בין היתר, נדחתה בקשת המבקשת לסילוק התביעה נגדה על הסף, בזו הלשון:

"נתבעת 7 [היא המבקשת – ח' כ'] טוענת כי כתב התביעה בתיק זה כולל חזרה על טענות שנדחו במסגרת התביעה בת"א 36671-08-16, וכי מתקיים במקרה זה מעשה בית דין, הן השתק עילה והן השתק פלוגתא. אני דוחה את הטענה בדבר מעשה בית דין. בהחלטת השופט מוסק מיום 28.12.17 נקבע כי אין לאשר את הבקשה לתביעה נגזרת, אולם לא נקבע שם כי התובעים עצמם אינם רשאים להגיש תביעות אישיות. בפסק הדין בערעור [...] אף הובהר במפורש כי קביעת בית המשפט המחוזי מתמצת בכך שההליך אינו הולם תביעה נגזרת, וטענות התובעים שמורות להם בהליך של תביעה אישית. בדיון בפני השופט גדעוני ביום 8.11.20 הוסכם על מחיקת התביעה (חלף תיקונה), ואף שם הובהר כי טענות התובעים שמורות להם, כך שאין בהחלטת שניתנו בתיק הנ"ל כדי לקבוע דבר לגופו של עניין. התביעה שבפני אינה תביעה נגזרת אלא תביעתם האישית של בעלי המניות, כך שאין פסק דין או החלטה השוללים אפשרות להגישה.

טענה נוספת [...] היא כי תובעים 2-5 לא רכשו, למעשה, חלקים במקרקעין נשוא התביעה, שכן בהעדר רישום לא יכלו לרכוש זכויות במקרקעין, ולפיכך ערכו הסכם "פתלתל" לפיו ייחתם הסכם מכר בעתיד, לא קיבלו היתר עסקה ולא שילמו אגרות רישום. הטענות בדבר תוקפם של ההסכמים אינן מתייחסות לתובע 1, כך שאין בהן כדי לייתר את התביעה כולה, ומכל מקום הן מחייבות בירור משפטי ועובדתי כך שאין בהן כדי להביא לסילוק על הסף של התביעה. עוד [נטען] כי הפעולות שבוצעו בתהליך מינוי המנהל המיוחד ומכירת הקרקעות נעשו באישור בית המשפט, כך שהתביעה הנוכחית מהווה מעין ערעור על החלטת קודמות שניתנו, ובית המשפט אינו מוסמך לדון בהן. אלא שחלק מטענות התובעים בתביעה שבפני נוגעות לאותן החלטות של כב' השופט יעקובי, ומבוקש להצהיר כי הן אינן מהוות אישור להחלטות הבורר ולחלופין כי הן חסרות תוקף ובטלות. לפיכך לא ניתן להסתמך על החלטות אלו כבסיס לסילוק התביעה על הסף.

הטענות בדבר שיהוי ומעשה עשוי מבוססות על כך שהתובעים ידעו על ההתקשרות בהסכמים עם הנתבעות ואף נטלו חלק בהליכים שונים. טענות אלו, כמו גם טענת חוסר תום לב קיצוני והסתרת הליכי תכנון, מצריכ[ות] הנחת תשתית עובדתית ובחינתה, ואינ[ן] מתאימ[ןת] לסילוק על הסף" (ההדגשות הוסופו – ח' כ').

2.בבקשה שלפניי נטען כי החלטת בית המשפט המחוזי שגויה ו"חסרת בסיס משפטי" בהיותה "נוגדת את כל תורת מעשה בית הדין וההשתק השיפוטי". כמו כן חזרה המבקשת על הטענות שהועלו לפני בית המשפט המחוזי לגופו של עניין עובר למתן החלטתו.

3.לאחר עיון בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי דינה להידחות.

4.השגה על החלטת ביניים של הערכאה הדיונית מקומה להתברר, ככלל, במסגרת הערעור על פסק הדין. סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 קובע חריג לכלל זה, לפיו תינתן רשות לערער על החלטת ביניים אם "שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה". על כך הוסיפה הפסיקה, כי התערבות בהחלטת הערכאה הדיונית הדוחה בקשה לסילוק על הסף תיעשה במקרים חריגים בלבד, בהם ישנו חשש ממשי לניהול הליך סרק, או שנפלה טעות מהותית בהחלטת הערכאה הדיונית (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 208-207 (מהדורה שלישית, 2012); רע"א 4167/18 מסכת אילת נ' דרור ניהול מלונות בע"מ, פסקה 13 (24.10.2018)); ולא בכדי. שהרי, כידוע, אין לסלק תביעה על הסף אלא אם ברור כי אין אפשרות, ולו קלושה, שהתובע יצליח בתביעתו (ראו: שם; וכן: רע"א 751/05 החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ נ' "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ, פסקה 8 (01.09.2005))

5.המקרה שלפניי אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים, ודי בכך כדי לדחות את הבקשה למתן רשות ערעור. בבחינת למעלה מן הצורך יוער, כי מעיון בהליכים עליהם נסוב החלק הראשון של החלטת בית משפט קמא דומה כי אין בנמצא חשש מניהול הליך סרק או טעות מהותית המצדיקים מתן רשות לערער. אשר לחלקה השני של ההחלטה, לפיה נדרש בירור עובדתי כדי להכריע בטענות המפורטות שם – מדובר בקביעה הנמצאת בלב שיקול הדעת של הערכאה הדיונית, והתערבות בהחלטה כגון דא היא בבחינת חריג שבחריגים. לא מצאתי כל הצדקה לעשות כן בנסיבות העניין.

6.הבקשה נדחית בזאת אפוא, בלי צו להוצאות.