רע"א 1300/11 יצחק גולדמן נ. יהושע ולדמן

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (כבוד השופט י' כהן ), בגדרו קיבל בית המשפט באופן חלקי את ערעורו של יצחק גולדמן (להלן: המבקש ), על פסק דינו של בית המשפט השלום בחיפה (כבוד סגן הנשיא י' וגנר ).

1.

המבקש ויהושע ולדמן (להלן: המשיב ) היו בעלי מניות בחברת "טרנכלית בע"מ" (להלן: החברה ). בשנת 1985 מכר המשיב את מניותיו בחברה למבקש ולאשתו. בסכסוך שהתעורר בין הצדדים אודות שווי המניות (אשר נידון בת.א 1965/87), נפסק כי על המבקש ואשתו לשלם למשיב את תמורתן. חרף תשלום התמורה, נותר המשיב רשום כבעל מניות בחברה ברישומי רשם החברות. בהמשך, הוגשה תביעה נגד המבקש והמשיב בגין אי-תשלום דמי שכירות, בעבור מבנה ששכרה החברה בין השנים 1993-1987. המשיב, אשר לא היה בעל מניות בחברה בתקופה זו, הגיש הודעה לצד שלישי נגד המבקש, בה תבע שיפוי על כל סכום שיחויב בו. נראה כי תביעה זו, אשר נידונה בת.א 6321/88, התבררה בכמה שלבים בפני שופטים שונים: תחילה ניתן פסק דין נגד המבקש. כשנה לאחר מכן ניתן פסק דין המחייב את המבקש לשפות את המשיב בהתאם להודעה לצד שלישי (להלן: פסק הדין של השופט ג'ובראן ). לבסוף, בשנת 1994, ניתן פסק דין נגד המשיב (להלן: פסק הדין של השופט דר ), בעקבותיו שילם המשיב 110,000 ש"ח. על רקע תשלום זה, כמו גם הוצאות נוספות שנגרמו לו לטענתו, הגיש המשיב תביעת שיפוי לבית משפט השלום בחיפה.

2.

בית משפט השלום בחיפה, קיבל את תביעת המשיב לעניין דמי השכירות, וחייב את המבקש ואשתו - ביחד ולחוד - בהשבת 110,000 ש"ח למשיב, בתוספת ריבית והצמדה. בקביעה זו התבסס בית המשפט על פסק דינו של השופט דר, אשר כלל אזכור של פסק הדין של השופט ג'ובראן, אף על פי שפסק דין אחרון זה בוער, ולא היה לנגד עיניו. על רקע זה עתר המבקש לבית המשפט המחוזי.

3.

ביהמ"ש המחוזי דחה את הערעור, למעט בעניין חיוב אשת המבקש, וקבע כי החיוב בגין דמי השכירות יחול על המבקש לבדו. בכך דחה בית המשפט את טענת המבקש לפיה החיוב לא הוכח, וסבר כי בית המשפט קמא רשאי היה לבסס את החיוב על פסק דין השופט ג'ובראן, אשר לא הוצג בפני בית המשפט, אך אוזכר בפסק דין השופט דר.

מכאן הבקשה שלפניי.

4.

המבקש מעלה טענות שונות ביחס לכוחו הראייתי של פסק דין ולתנאיו של השתק פלוגתא. בין היתר, טוען המבקש כי יש ליתן רשות ערעור במקרה זה, משום שהסכסוך דנן מעלה סוגיה משפטית המצדיקה קיום דיון נוסף בשאלה האם ניתן לעשות שימוש בממצאים עובדתיים שנקבעו בפסק דין אזרחי אחד בהליך אזרחי אחר.

5.

דין הבקשה להידחות. הלכה ידועה היא כי רשות ערעור בגלגול שלישי תינתן מקום בו הבקשה מעלה שאלה כללית שחשיבותה חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). לאחר שבחנתי את הבקשה ואת טענות המבקשת, לא מצאתי להיעתר לבקשה. ככול שמתעוררת במקרה זה שאלה באשר לכוחו הראייתי של פסק דין אזרחי בהליך אזרחי אחר, מדובר בשאלה אשר נידונה בפסיקה, והוכרעה (ראו: עא 385/08 חן נ' קיבוץ תל קציר אגודה להתיישבות חקלאית בע"מ (לא פורסם, 14.10.2010), ואין בה מימד עקרוני המצדיק מתן רשות ערעור. שאלת יישומה של ההלכה במקרה קונקרטי אינה מעמידה עילה לקיומו של דיון בערכאה שלישית (ראו, למשל: רע"א 2882/05 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' בלולו (לא פורסם, 16.1.2006)); זאת אף אם נפלה טעות ביישומה (ראו, בין היתר: רע"א 11017/08 פל נ' ליבוביץ (לא פורסם, 16.8.2010)).

התוצאה היא שהבקשה נדחית. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.