רע"א 1316/15 דוד אורון נ. רו"ח עליזה שרון, בתפקידה כנאמנת לחברה

1.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ע' עיילבוני ) מיום 17.2.2015 בפר"ק 39024-12-10 . הבקשה נוגעת אך ורק לקביעת בית המשפט המחוזי במסגרת ההחלטה, לפיה בשלב זה אין לחייב את הנאמנת בהגשת תצהיר.

2.

המבקש היה בשעתו מייסד של אשכול חברות הכולל את חברת התכוף בע"מ (להלן: "החברה" ), ומצוי כיום בהליכי פשיטת רגל לאחר קריסת החברות. המשיבה (להלן: "הנאמנת" ) מונתה ביום 26.12.2010 כנאמנת לחברה במסגרת הסדר נושים, לפי סעיפים 374-377 לפקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג-1983.

ביום 27.11.2014 הגיש המבקש בקשה לבית המשפט המחוזי המנהל את הליך הפירוק של החברה להגשת תובענה נגד הנאמנת, בטענה כי זו הביאה במעשיה ובמחדליה לקריסת החברות והמבקש עצמו, במסגרת תפקידה כנאמנת והן קודם למינויה, כאשר פעלה לטענת המבקש, כסמנכ"לית הכספים של החברה. בקשה זו קיבלה את אישורו של בית המשפט המחוזי מרכז, הדן בהליך פשיטת הרגל (פש"ר 13727-02-11), וזאת בכפוף לתנאים מסויימים, ובהם התנאי כי קופת הכינוס לא תישא בהוצאות ההליך.

3.

הנאמנת הגישה בקשה לסילוקה על הסף של הבקשה ולחלופין להפקדת ערובה להוצאות, בטענה כי מדובר בבקשה קנטרנית ומחוסרת בסיס. בין היתר הפנתה הנאמנת לשיהוי הרב בו הוגשה הבקשה על אף מעורבותו הרבה של המבקש בהליך, ולכך שטענותיו של המבקש אינן מגובות במסמכים או בראיות אחרות. כמו כן טענה המבקשת כי על-פי הדין וההלכה הפסוקה, בקשה להטלת חיוב אישי על בעל תפקיד תאושר רק במקרים חריגים ובהתקיימותה של תשתית ראייתית משמעותית נגדו, וזאת נוכח החשש מהצפת תביעות נגד בעלי תפקיד והרתעת-יתר של בעלי תפקיד מפני עצם מינויים ובמילוי תפקידם. לגוף הדברים הכחישה הנאמנת כי כיהנה כנושאת משרה בחברה, וטענה כי מונתה זמן קצר קודם לבקשת הקפאת ההליכים על-ידי החברה לשם בחינת מצבה הפיננסי.

4.

בדיון שהתקיים במעמד הצדדים ביום 17.2.2015 עמד בא כוח המבקש על כך שהנאמנת לא תמכה את טענותיה העובדתיות בתצהיר, ולפיכך נמנע ממנו לחקרה ולבדוק האם אכן היא מצויה בניגוד עניינים. בעניין זה הסכים לדברים גם הכונס הרשמי, והביע עמדתו בדיון כי לאור טענת ניגוד העניינים על הנאמנת להגיש התייחסותה לדברים באמצעות תצהיר.

5.

בהחלטה שניתנה בו ביום קבע בית המשפט כי יש להורות למבקש להפקיד ערובה להבטחת תשלום הוצאותיהם של הנאמנת וקופת ההסדר בסך של 50,000 ₪, וזאת טרם הגשת תגובה לבקשה העיקרית ובטרם תישמענה טענות הצדדים לגוף הבקשה. בהחלטתו ציין בית המשפט את החשש הממשי לכך שהנאמנת וקופת ההסדר לא יוכלו לגבות את הוצאותיהם במידה והבקשה תידחה, וזאת לאור מצבו הכלכלי הקשה של המבקש. לעניין סיכויי התביעה קבע בית המשפט כי אלו אינם מן הגבוהים, ולו משום השיהוי הניכר בהגשת הבקשה והעובדה שלא נטען דבר בנושא תפקודה של הנאמנת לכל אורך ההליכים, בהם היה המבקש מעורב ומיוצג. עוד ציין בית המשפט כי פעולות הנאמנת נעשו תחת עיניו הפקוחות של בית המשפט ונושיה הרבים של החברה, וגם הם לא מצאו דופי בהתנהלותה. יחד עם זאת, ועל אף ההלכה הפסוקה לפיה תביעה אישית נגד בעל תפקיד היא בגדר חריג, קבע בית המשפט כי לא נכון יהא למחקה על הסף מבלי להתייחס לטענות המבקש לגופן, אך זאת בכפוף להפקדת ערובה כאמור. לעניין הגשת תצהיר קבע בית המשפט כדלהלן:

"באשר לדרישתה של באת כוח כונס הנכסים הרשמי להורות לנאמנת להגיש תצהיר ביחס לטענת המבקש בדבר קיומו של ניגוד עניינים, אינני מוצא בשלב זה להורות לנאמנת להגיש תצהיר כאמור ואסתפק בתגובתה המפורשת לטענה. ככל שלאחר קבלת התגובה ובחינת המפורט בה, אמצא כי יש מקום להורות על הגשת תצהיר, אראה לתת החלטה מתאימה " (ההדגשות שלי – נ' ס').

6.

מכאן הבקשה שלפני, בגדרה נטען כי היה על בית המשפט המחוזי לחייב את הנאמנת לתמוך את תגובתה בתצהיר ערוך כדין, כבקשת המבקש וכונס הנכסים הרשמי, על מנת שניתן יהיה לחוקרה בחקירה נגדית ולרדת לעומקן של הטענות. המבקש מפנה לכך שבא כוח הנאמנת אישר למעשה במהלך הדיון כי אכן זו הועסקה לתקופה קצרה כסמנכ"לית בחברה, והדבר מחזק את טענותיו לניגוד עניינים. לטענת המבקש, החלטת בית המשפט מונעת ממנו לנסות ולעמוד בנטל הראייתי הנדרש לשם קבלת בקשתו העיקרית להגשת תביעה נגד בעל תפקיד, ומשמעותה המעשית היא כי לא ינתן לו יומו בבית המשפט.

7.

דין הבקשה להידחות.

8.

כאמור לעיל, אף על-פי שסבר כי סיכויי הבקשה אינם מן המשופרים, קבע בית המשפט המחוזי כי יש מקום לבחון את הדברים לגופם לאחר הפקדת ערובה. גם בקשתו של המבקש לחיוב הנאמנת בהגשת תצהיר לא נדחתה לחלוטין, אלא נקבע כי בשלב זה לא ברור אם יש בכך צורך, בהתחשב בנסיבות העניין. בית המשפט הביע דעתו באופן ברור, כי החלטה זו תישקל מחדש לאחר קבלת התגובה ובחינת האמור בה. למותר לציין כי פתוחה הדרך לפני המבקש להגיש בקשה מחודשת בעניין זה לאחר קבלת התגובה. בנסיבות אלה, לא שוכנעתי כי אם הערעור על ההחלטה לא ידון באופן מיידי, "יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות [המבקש] או שעלול להיגרם [לו] נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך... בדרך שגויה" (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984). לאור זאת, דינה של הבקשה להידחות (השוו רע"א 3718/14 בארי לנואל נ' גליה מאור (22.1.2014)).

9.

אוסיף ואומר בשולי הדברים, כי בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי, משלא סולקה הבקשה על הסף דומה שיש מקום לאפשר למבקש לברר את טענותיו, וזאת לאחר הפקדת ערובה מתאימה שתבטיח את הוצאותיהם של יתר הצדדים (אשר על עצם החיוב בה לא הלין המבקש בבקשה שלפני). על דרך הכלל, נעשה הבירור האמור בדרכים המקובלות של הגשת ראיות, ובכללן הגשת תצהירי הצדדים על כל המשתמע מכך. מכל מקום, חזקה על בית המשפט המחוזי כי לאחר קבלת תגובת הנאמנת ובחינתה, יחליט על המתווה הדיוני הראוי בנסיבות העניין.

10.

לאור האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.