רע"א 1333/05 מרדכי עבדי נ. ניר עקיבא אבודה חקלאית שיתופית בע"מ

מרדכי עבדי (להלן: המבקש) הגיש לבית-המשפט המחוזי בבאר שבע בקשה לאשר פסק-בוררות שניתן על-ידי הוועדה המרכזית שליד תנועת מושבי העובדים בישראל ותנועת המושבים בישראל (להלן: פסק-הבוררות) מיום 4.3.04. ניר עקיבא - אגודה חקלאית שיתופית בע"מ (להלן: המשיבה או המושב) הגישה מצידה התנגדות לבקשה ובקשה לביטולו של פסק הבוררות.

להלן עובדות המקרה: בשנת 1998 החליטה המשיבה להקצות 20 נחלות פנויות לבני המושב. בין המועמדים לקבלת נחלה היה בנו של המבקש, אשר נקרא ישיש עבדי.

המשיבה קבעה קריטריונים להקצאה ובסעיף 1 לרשימת הקריטריונים, ציינה את התנאי הבא: "זכות קדימה לכל חבר ניר עקיבא הגר במקום ולא קיבל או רכש משק לבן בשלב ראשון"(להלן: הקריטריון הראשון). ועדת הקבלה מטעם המשיבה דחתה את בקשתו של ישיש עבדי, משום שלא עמד, לדעתה, בקריטריון הראשון, שכן בשנת 1983 המבקש קנה משק חקלאי עבור בתו שולה.

ביום 28.1.01 פנה המבקש בתביעה לוועדה המשפטית של תנועת המושבים ובו דרש, כי יוקצה משק לבנו ישיש. בין הצדדים נחתם ביום 3.5.01 הסכם בוררות. המבקש טען, כי עם נישואי בתו ועזיבתה את המושב, הוא החזיר את המשק למושב וזה מכרו לאדם אחר. עוד טען המבקש, כי וועד המושב קיפח אותו, בהקצותו לאחרים שני משקים בעוד שלו הוא סרב להקצות ולו גם משק אחד. מנגד, טענה המשיבה, כי המבקש מכר את המשק אותו הוא טוען כי החזיר ואף הפיק מכך רווחים. באשר לאחרים אותם ציין המבקש כמופלים לטובה, הרי שמדובר היה בהסדר ייחודי.

הבוררים מטעם הוועדה המשפטית של תנועת המושבים אשר דנו בתיק הבוררות קבעו, כי הצדק עם המבקש ויש להיענות לתביעתו, שכן בהגדרת הקריטריונים שם נאמר, כי הזכאות הינה של "מי שלא קיבל או רכש משק לבן בשלב ראשון", מופיע גם המשפט הבא: "ועדיין מחזיק בו". אכן יש היגיון בדבר שמי שקיבל כבר משק, לא יהיה זכאי למשק נוסף, אך אין כל צדק בכך כי לחבר משק אשר החזיר את המשק, לא יוקצה משק בדומה לאחרים.

על פסק הבוררות הגישה המשיבה ערעור לערכאת הערעור של הוועדה המשפטית המרכזית ותבעה, כי יש לבטל את קביעת הבוררים, הקובעת שיש להקצות משק לבנו של המבקש. המבקש אף הוא הגיש ערעור שכנגד על פסק הבוררות. ערכאת הערעור של הוועדה המשפטית המרכזית החליטה, פה אחד, לדחות את שני הערעורים ולהשאיר את פסק-הבוררות המקורי בעינו.

או-אז הגיש המבקש בקשה לבית-המשפט המחוזי לאשר את פסק-הבוררות בעוד המשיבה טענה, כי יש לבטלו משום שפסק הבוררות פוגע פגיעה חמורה בזכויותיהם של צדדים שלישיים, אשר לא היו צד להליך ואשר עמדתם לא נשמעה. לדברי המשיבה, מן הראוי, ליתן לנפגעים זכות טיעון שכן פסק-הבוררות פגע במשפחה מסוימת אשר נקבע לגביה, כי זכות המבקש לנחלה עדיפה על זכותם וכן בחבר מושב אחר, אשר בהקשר אליו נקבע, כי הקצאת הנחלה שיועדה לו בוטלה וכן בכל 20 מקבלי המשקים אשר נקבע, כי עליהם יהיה לממן מכיסם את עלות המשק לבנו של המבקש. משפגע פסק הבוררות פגיעה קשה בצדדים שלישיים ומשהבוררים לא נתנו לצדדים שנפגעו לטעון את טענותיהם, יש לבטל את הפסק כאמור בס' 24 (4) לחוק הבוררות, תשכ"ח- 1968.

בית-המשפט המחוזי (כבוד השופטת ח' סלוטקי) הורה ביום 29.12.04, כי פסק-הבוררות יוחזר לבוררים. את החלטתו נימק בית-המשפט המחוזי בכך שפסק-הבוררות קבע, שבמידה והמשיבה תחליט לרכוש משק עבור המבקש ועלות הרכישה תהיה גבוהה יותר, העלות העודפת תוטל על כל 20 מקבלי המשקים החדשים. עוד נקבע, כי בפסק-בוררות זה יש משום פגיעה כספית באינטרס מקבלי המשקים החדשים, אשר הם בבחינת צדדים שלישיים להליכי הבוררות. לכאורה נראה היה, כי אין מקום להיעתר לבקשה לביטול שכן צד שלישי אינו בעל דין שס' 24 (4) לחוק מתייחס אליו. יחד עם זאת, נקבע, כי נראה שלא ניתן לאשר את פסק הבוררות, בטרם תובא בפני הבוררים התנגדות המצהירים ותינתן התייחסות הבוררים אליה.

בית-המשפט המחוזי סמך את יתדותיו על כך, כי בסעיף ה' להסכם הבוררות בין הצדדים נאמר, כי אם "הוצא פסק דין ע"י הבוררים הפוגע בזכויות מי שלא היה צד למשפט, רשאי הנפגע להגיש בפני הבוררים התנגדות צד שלישי לפסק". מכאן, שלצד שלישי, אשר חש נפגע מפסק הבוררות ובענייננו - מקבלי המשקים החדשים - ניתנה הזכות להגיש התנגדותם בפני הבוררים. משכך, ציווה בית-המשפט המחוזי להחזיר את פסק-הבוררות לבוררים.

מכאן בקשת רשות הערעור שבפני, בגדרה שב המבקש וטוען, כי על-פי סעיף 24 לחוק הבוררות, רשאי בית-המשפט להחזיר את פסק הבוררות לבורר רק לבקשת בעל-דין, בעוד שהמבקש והמשיבה לא ביקשו זאת. בין עשרת העילות המנויות בסעיף 24 לחוק הבוררות לא קיימת עילה של פגיעה בזכות צד ג' ורשימה היא רשימה סגורה. בהיעדרה של עילה, בית-המשפט צריך היה לאשר את פסק-הבוררות. מנגד, טוענת המשיבה, כי עילות הביטול הקיימות בסעיפים 24 (1) – 24(3) לחוק הבוררות מתקיימות במקרה דנן וזאת בהיעדרו של הסכם בוררות תקף בין צד ג' למבקש. פסק הבוררות פגע בזכויות הקנייניות של צד ג' וזאת מבלי שהייתה להם האפשרות להביע התנגדות לפסק. פגיעה זו מנוגדת לתקנת הציבור. יתרה מכך, לבית-המשפט קיימת סמכות על-פי האמור בסעיף 26 (ב) לחוק הבוררות להחזיר את פסק הבוררות לבורר.

לאחר שבחנתי את בקשת רשות הערעור נחה דעתי, כי דינה להידחות. רשות ערעור ניתנת רק במקרים חריגים, המעלים שאלות בעלות חשיבות חוקתית; מקרים, בהם יש לתרום לאחידותה של ההלכה; מקרים, בהם חשיבות עניינית לבעיה משפטית המועלית בהם; מקרים בהם יש חשיבות ציבורית בעניין; במילים אחרות, מקרים בהם החשיבות המשפטית חורגת מן העניין שיש לצדדים הישירים בהכרעה במחלוקת (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123). הבקשה שבפני אינה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הספציפי של הצדדים.

לגופו של עניין, בניגוד לטענתו של המבקש, במקרה דנן, אין מדובר בבטלותו של פסק-הבוררות, אלא בהחזרתו לבוררים לצורך השלמתו. סעיף 26 (א) לחוק הבוררות קובע, כי "לא יבטל בית המשפט את פסק הבוררות כולו, אם ניתן לבטלו בחלקו, להשלימו, לתקנו או להחזירו לבורר". מכאן, שאין לבחון את הצעד שנקט בו בית-המשפט המחוזי על-פי עילות הביטול של פסק-הבוררות בסעיף 24 לחוק הבוררות, אלא על-פי האמור בסעיף 26 (ב) לחוק הבוררות.

הבסיס להחלטתו של בית-המשפט המחוזי להחזיר את פסק-הבוררות נסמך בעיקרו על יסוד מוצק המצוי במסגרת סעיף ה' להסכם הבוררות בו נאמר מפורשות, כי באם ניתן פסק דין על-ידי הבוררים, הפוגע בזכויות של מי שלא היה צד למשפט, רשאי הנפגע להגיש בפני הבוררים התנגדות צד שלישי לפסק.

בנסיבות המקרה אינני מוצא לנכון להתערב בפסק-דינו של בית-המשפט המחוזי. מן הראוי במקרה זה לאפשר לצדדים שנפגעו בפסק הבוררות, להעלות את טענותיהם ולהשיג את השגותיהם בפני הבוררים ובכך לרפא את הפגם, באם אכן נפל פגם בפסק הבוררות. ככלל, בית-המשפט המחוזי בהחזירו את פסק-הבוררות לידי הבוררים לצורך השלמתו נהג לפי סמכות הנתונה לו מתוקף החוק, סמכות שבשיקול דעת היא, אשר מן הראוי שערכאת הערעור תמעיט ככל האפשר להתערב בה.

אשר-על-כן, בקשת רשות הערעור נדחית.

המבקש ישלם למשיבה שכר-טרחת עורך-דין בסך 5,000 ש"ח בצירוף מע"מ כחוק.