רע"א 1337-24 רע"א 1337-24

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז (כב' השופטת צ' גרדשטיין פפקין) מיום 15.1.2024 בפש"ר 17565-02-13.

1.בתמצית, הרקע לבקשה שלפניי הוא בשעבוד בית מגוריהם של המבקשים כבטוחה להלוואה שנטלו בתם ובעלה מהמשיבה 1 (להלן: המשיבה). לאחר שהחוב לא שולם, פתחה המשיבה כנגד המבקשים בהליכי הוצאה לפועל לצורך מימוש המשכנתא על בית מגוריהם. המבקשים מצידם הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי בתל אביב (ה"פ 9147-04-10) בה עתרו בין היתר לעדכן את גובה החוב כך שיביא בחשבון גם את העובדה שמספר ימים לאחר נטילת ההלוואה נכנס לתוקפו חוק אשראי הוגן, התשנ"ג-1993 (ובשמו הקודם: חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג-1993). בפסק דין שניתן ביום 8.11.2011 דחה בית המשפט (כב' השופט א' בכר) את התובענה שהגישו המבקשים. בית המשפט אימץ את חוות הדעת שהגישה המשיבה וקבע כי שיעור החוב העדכני של ההלוואה, בתוספת ריבית הפיגורים, עומד על סך של 1,425,618 ₪ נכון לשנת 2010 (להלן: פסק הדין בהליך הקודם).

לאחר שניתן פסק הדין בהליך הקודם פתחו המבקשים בהליכי פשיטת הרגל המתנהלים כאמור בבית משפט קמא. כמו כן, המבקשים הגישו ערעור על פסק הדין בהליך הקודם (ע"א 8727/11). ביום 1.5.2013 התקיים דיון בערעור בו הביע בית המשפט את עמדתו לפיה ענייני החוב צריכים להתברר בבית משפט של פשיטת רגל ויש לכן למחוק את הערעור. המבקשים קיבלו את המלצת בית המשפט והערעור נמחק תוך שמירת כל טענות הצדדים במסגרת הליך פשיטת הרגל (להלן: פסק הדין בערעור).

2.לאורך השנים בהן מתנהל ההליך בבית משפט קמא, נדונה סוגיית גובה החוב של המבקשים למשיבה, ואף הוגשו מספר תחשיבים על-ידי הצדדים לעניין זה. בסופו של דבר, ביום 15.1.2024 התקיים דיון בסופו קבע בית המשפט כי לשיטתו לא ניתן במסגרת ההליך לערער על פסק הדין בהליך הקודם, וכי פסק דין זה הפך לחלוט לפני שנים רבות. יחד עם זאת נקבע כי אין גם מקום לקבל את עמדת המשיבה לפיה בית המשפט אינו יכול לבחון את שיעורי הריבית. בהקשר זה הפנה בית המשפט לע"א 8506/13 זאבי תקשורת אחזקות בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ (23.8.2015) בו נקבע כי יש מקרים המצדיקים להגביל את החיוב בפיצוי מוסכם עתי, לרבות ריבית פיגורים. זאת, ככל שהתקופה הולכת ומתארכת והפיצוי הכולל מצטבר לסכומי עתק, באופן החורג במידה ניכרת מציפיות הצדדים ומגבולות הנזק שניתן היה לצפות במועד כריתת החוזה. בית המשפט הותיר אפוא פתח לבחון את שיעורי הריבית בהתאם לאמור לעיל.

לאור מכלול הדברים, נקבע כי "יש מקום להגיש תחשיבים המביאים מצד אחד את מעמדו המיוחד של הנושה המובטח [קרי; המשיבה – ר.ר] במשכנתא, ומן הצד השני גם את הצורך בסיומו של ההליך, את שיקום החייבים, כמו גם, את העובדה שהסכם ההלוואה לא נקט במועד סיום לריבית הפיגורים". בית המשפט הורה לנאמן להגיש תוך 21 יום תחשיב בהתאם לעקרונות הללו. עוד הוסיף בית המשפט כי ייטיבו הצדדים להגיע לפשרה הלוקחת בחשבון את ריבית הפיגורים הנקוטה בבנקים אחרים, את מועד הסיום להלוואות מסוג ההלוואה שבנדון, את ערך הנכס ואת מצבם הכלכלי של המבקשים.

3.על החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור שלפניי. המבקשים טוענים בעיקרו של דבר כי החלטת בית משפט קמא מתעלמת מהפתח שהותיר בית משפט זה לדון בגובה החוב מחדש במסגרת הליך פשיטת הרגל, וכי לאור זאת לא הפך פסק הדין בהליך הקודם לחלוט. נטען כי בנסיבות שבנדון, ובפרט לאור הקביעות בפסק הדין בערעור, היה על בית משפט קמא לעשות שימוש בסמכות הנתונה לבית משפט של פשיטת רגל "להציץ מאחורי פרגוד פסק הדין" ולבדוק את גובה החוב. בתוך כך הם טענו כי יש להחיל לגביהם את ההגנות המוקנות בחוק אשראי הוגן – בין אם משום שיש להחיל על ההלוואה נושא ההליך את הוראות החוק; ובין אם משום שיש להתחשב בחוק זה כמתווה את שיעור הריבית הראוי – ולהפחית את שיעור הריבית בה הם חייבים.

דיון והכרעה

4.לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות אף ללא צורך בתשובות המשיבים.

כידוע, נקודת המוצא היא כי ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות ביניים של הערכאה הדיונית, והביקורת על החלטות אלה תידון, ככל שיהיה בכך צורך, במסגרת ערעור על פסק הדין הסופי. זאת למעט מקרים חריגים בהם אם יידחה הדיון בהחלטת הביניים לסוף ההליך, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה (סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984; רע"א 7153/21 פלוני נ' לאומית שירותי בריאות (13.6.2022)). כלל זה נועד בין היתר למנוע פגיעה בהתנהלותם התקינה ורציפותם של ההליכים בערכאה הדיונית; למנוע שימוש לרעה של בעלי הדין לשם עיכוב ההליך; ולהימנע מדיון בהחלטות אשר בסיום ההליך יתכן ויתברר כי הן איבדו מחשיבותן, או שאין להן משקל משמעותי לתוצאתו הסופית של ההליך (רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ, פסקה 10, וההפניות שם (20.5.2012)).

אני סבורה כי יישום כלל זה מוביל למסקנה כי אין להיעתר לבקשת רשות הערעור שלפניי.

5.כעולה מהאמור לעיל, בית משפט קמא טרם סיים את מלאכתו בשאלת חישוב גובה החוב. בית המשפט טרם הכריע בזכויות הצדדים וטרם נקבע גובה החוב של המבקשים כלפי המשיבה. בית המשפט אף טרם הכריע באופן סופי בשאלה באיזה אופן תחושב הריבית בה יחויבו המבקשים. מהחלטתו אף עולה כאמור כי בקביעת גובה החוב, הוא יביא בחשבון מספר שיקולים ובכלל זה, בין היתר, את גובה ריבית הפיגורים הנקוטה בבנקים אחרים, ואת מועד הסיום הנהוג בהלוואות מסוג ההלוואה שבנדון. כך, ומבלי לנקוט עמדה בשאלה האם יש להחיל על ההלוואה את הוראות חוק אשראי הוגן ומה ההשלכה של פסק הדין בהליך הקודם על גובה החוב והריביות – אין זה מן הנמנע כי גובה החוב שייפסק בסופו של דבר יעלה בקנה אחד עם עמדתם של המבקשים. מכל מקום, טענות המבקשים שמורות להם, וככל שבסופו של דבר הם יהיו סבורים כי נפלו טעויות באופן קביעת גובה החוב, הם יוכלו – במסגרת ערעור על ההחלטה הסופית ככל שיוגש – להעלות את טענותיהם, ובכלל זה את הטענות הנטענות במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.

6.אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. משלא התבקשו תשובות – אין צו להוצאות.