פרטי ההליך
ב
בית המשפט
העליון
רע"א
1341/09
בפני:
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המבקשת:
נסרי נסור ובניו בע"מ
נ ג ד
המשיבות:
1. מועצה מקומית ראמה
2. אלסנארה בע"מ
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של
בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום
5.1.09 ברצ"פ 3401/08 שניתן על ידי כבוד השופטת תמר שרון-נתנאל
בשם המבקשת:
עו"ד חוסאם סבית
בשם המשיבה 1:
עו"ד אחמד סעדי
בשם המשיבה 2:
עו"ד זאהי אבו אלעסל
החלטה
לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 5.1.2009 בתיק רצ"פ 3401/08, בו נתקבל ערעורה של המשיבה 1 (להלן: המועצה ) על החלטת ראש ההוצאה לפועל מיום 1.7.2008 (תיק הוצל"פ 08-03563-02-1). בגדרה של החלטה זו נדחתה בקשת המועצה לצרף לתיק המאוחד, את תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו נגדה על ידי המשיבה 2 (להלן: חברת אל סינארה ) והמבקשת.
לאור כניסתו לתוקף של חלק מן השינויים שהוכנסו במסגרת הרפורמה לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967, יוער למען הבהירות, כי הענין נדון על פי הוראות החוק כפי שהיו לפני תיקונו.
מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה, כי המועצה נמצאת כיום בתכנית הבראה, בעקבות קשיים כספיים שנקלעה אליהם. תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו כנגדה אוחדו, והחוב בהם עומד על כ-21 מיליון ש"ח. שיעורי התשלום בתיק האיחוד, השתנו ונקבעו בהתאם לחקירות היכולת שנערכו לה. לאחר חקירת יכולת ביום 12.11.2007, התשלום החודשי של המועצה הועלה מ-200,000 ש"ח ל-300,000 ש"ח (לערך 1.5% מן החוב). המועצה התקשתה לעמוד בתשלום זה ונכון ליום 2.6.2008, הפיגור בהחזרת החוב עלה על שלשה תשלומים חודשיים. בתאריך זה, ניתנה החלטה של ראש ההוצאה לפועל, בה הוגדל צו התשלומים בתיק האיחוד פעם נוספת (בלא שתיערך חקירת יכולת למועצה), ל-400,000 ש"ח (להלן: ההחלטה הראשונה ).
חברת אל סינארה והמבקשת הינן שתיים מנושי המועצה, אשר פתחו כנגדה בהליכי הוצאה לפועל. המבקשת עיקלה ברישום, כספים המגיעים למועצה בסך 379,408 ש"ח והם הופקדו בלשכת ההוצאה לפועל. סכום זה מכסה לטענתה של המבקשת, את מרבית החוב של המועצה כלפיה, אשר עומד על 399,193 ש"ח. בהחלטה נוספת של ראש ההוצאה לפועל, ביום 1.7.2008, נדחתה כאמור בקשת המועצה לצרף לתיק האיחוד, את תיקי ההוצאה לפועל שנפתחו ע"י חברת אל סינארה והמבקשת. ראש ההוצאה לפועל קבע, כי החלטה בענין תינתן, רק לאחר שישולם כל חוב הפיגורים בתיק האיחוד, והוסיף כי אם החוב לא ישולם, יישקל פיזורו של התיק (להלן: ההחלטה השניה ).
תחילה הגישה המועצה ל בית המשפט המחוזי, בקשת רשות ערעור על שתי ההחלטות של ראש ההוצאה לפועל, אך בדיון שהתקיים בפני בית המשפט , היא חזרה מבקשתה לערער על ההחלטה הראשונה ועל כן הדיון נסב על ההחלטה השניה בלבד.
בתצהיר שצורף לבקשת רשות הערעור ב בית המשפט המחוזי, טען החשב המלווה של המועצה, כי כעת אין למועצה יכולת לכסות את חוב הפיגורים ואולם היא תוכל לעשות זאת בארבעה או חמישה תשלומים.
יצוין, כי החזרת החובות תלויה בגורם נוסף – מעמדם של נושים, שפתחו בהליכי הוצאה לפועל כנגד המועצה, בגין הלנת שכר עבודה. נושים אלה זוכים על פי הפסיקה, בדין קדימה בגביית חובם ולפיכך תיקיהם לא צורפו לתיק האיחוד ועל הכספים המגיעים למועצה הוטלו בשל כך עיקולים לטובתם. החשב המלווה של המועצה טען בדיון ב בית המשפט המחוזי, כי מצב זה מונע מן המועצה לעמוד בהחזרת חוב הפיגורים.
ביום 5.1.2009 קיבל בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת ת' שרון-נתנאל ) את ערעור המועצה וקבע, כי חברת אל סינארה והמבקשת יצורפו לתיק האיחוד. נוכח זאת, גם הכספים שעוקלו על ידן ועוכבו בלשכת ההוצאה לפועל, הועברו לשם. בית המשפט קבע מנגנון לחלוקת כספי העיקולים הנוספים, כדי שבסופו של יום כלל הנכסים שעוקלו על ידי נושים שאינם בעלי זכות קדימה, יחולקו בין כל הנושים של תיק האיחוד. כך ניתנה הוראה, כי הלשכה להוצאה לפועל תחשב מחדש את חלוקת כספי העיקולים לאור התוספת החדשה, מתוך התחשבות בהפסד שנגרם לחברת אל סינארה ולמבקשת כתוצאה מהצירוף המאוחר שלהן. עוד נקבע, כי יתרת חוב הפיגורים שתיוותר לאחר החישוב, תשולם בארבעה תשלומים חודשיים שווים ורצופים, מלבד התשלום השוטף על פי צו התשלומים הקיים.
בהנמקתו לפסק הדין, ציין בית המשפט המחוזי, כי אמנם עיקר הפגיעה בכושר החזר החובות של המועצה, נגרם בשל הוצאת נושי שכר העבודה מתיק האיחוד, אך גם לעיקולים של המבקשת יש חלק משמעותי בקשיי התשלום אליהם נקלעה המועצה. בניגוד לנושי שכר העבודה, הפרדה בין התיקים המאוחדים לבין תביעתן של חברת אל סינארה והמבקשת איננה מתחייבת מכוח הדין. לכן, ציין בית המשפט המחוזי, כי האינטרס הציבורי הטמון בהמשך תפקודה של מועצה מקומית ובהסדרת חובותיה וכן ערך השוויון בין נושים, מחייבים את התוצאה אליה הגיע.
ביום 9.2.2009 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתה של המבקשת לעיכוב ביצוע פסק הדין, הן מפני שהיא לא עמדה בתנאי הסף להגשתה והן לגופו של ענין.
מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר חוזרת בעיקרה על הטיעונים שהוצגו בפני בית המשפט
המחוזי. בא כוח המבקשת סבור, כי יש להחזיר לתוקפה את ההחלטה השניה של ראש ההוצאה לפועל, לעכב את ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולחייב את המועצה ואת חברת אל סינארה בהוצאות המשפט ובשכר טרחת עורך דין. לדבריו, בית המשפט המחוזי לא התייחס לפגמים שנפלו בהליך. כך, המועצה לא צירפה את כל נושיה לתיק האיחוד. כמו כן, המועצה לא פנתה לראש ההוצאה לפועל בבקשה לצירוף תיקה של המבקשת, מיד עם פתיחתו, כי אם חיכתה להטלת העיקול. בנוסף, לטענת בא כוח המבקשת, היקף החובות והעיקולים שהציגה המועצה איננו משקף את המצב לאשורו והמבקשת הוכיחה במסמכים כי מ דובר
בפרטים כוזבים. עוד מצוין בבקשה, כי כבר כעת לא מצליחה המועצה לעמוד בתשלומים החודשיים שהוטלו עליה והסיכויים לעמידתה בתשלומים אלה בעתיד, קלושים. כמו כן נטען, כי אם תצורף המבקשת לתיק האיחוד, לא יהיה בכוחה של המועצה לפצותה רטרואקטיבית על ההפסדים שנגרמו לה בשל אי צירופה לתיק המאוחד מלכתחילה. זאת, מאחר ואיחוד התיקים לא יותיר כמעט דבר מן הסכום שעוקל על ידה. לבסוף טוען בא כוח המבקשת, כי את עיקרון השוויון בין נושים, יש לאזן עם זכות הקניין של המבקשת.
בתגובה, טוען בא כוח המועצה כי על המועצה לא חלה חובה לצרף לתיק האיחוד את כל הנושים. סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בסעיף 74יב(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל ), לצרף תיק חדש לצו האיחוד הקיים, חלה לטענתו, רק אם המועצה עצמה חפצה בשינוי הצו. במקרה הנוכחי, המועצה לא הייתה מעוניינת בצירוף כלל הנושים לתיק (כי אם בצירוף תיקה של המבקשת בלבד) ולפיכך אין פסול בהפרדת חלקם. כמו כן צוין, כי העיכוב במועד הגשת בקשת הצירוף, נבע מהליכי תיקון סכום החוב של המועצה כלפי המבקשת על ידי ראש ההוצאה לפועל, ומן העומס על המועצה בשל ריבוי התביעות כנגדה. עוד הבהיר בא כוח המועצה, כי כל הנתונים שנמסרו על ידי המועצה באשר לגובה החוב בתיק המאוחד, נכונים. אכן, הסכום שהוצהר עליו בתחילה השתנה, אך הדבר נבע מהפרדתם של נושי שכר העבודה. כמו כן, הוא הדגיש, כי המועצה עושה כל שלאל ידה כדי לעמוד בצו התשלומים וציין כי רק לאחרונה, ביום 2.3.2009, היא החזירה 400,000 ש"ח לנושים בתיק האיחוד. באשר לעיקול הכספים על שמה של המבקשת, טוען בא כוח המועצה, כי בעוד שימוש בסכום זה לטובת תיק האיחוד יאפשר גם את פיצוי החברה על הפסדיה וגם את מימושו של צו התשלומים, הרי שהעברתו למבקשת תפגע בפירעון חובות הנושים ותשתק את הליך ההבראה. בסוף דבריו, מבקש בא כוח המועצה להדגיש את הצורך להקל על מצוקת המועצה בהשבת החובות ומוסיף כי אין כל סיבה להעדיף את המבקשת על פני הנושים האחרים. המועצה הביעה את התנגדותה לבקשת עיכוב הביצוע.
חברת אל סינארה נמנעה מתגובה לבקשה והודיעה, כי היא משאירה את ההכרעה בה, לשיקול דעתו של בית המשפט.
דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות. הכלל הנוהג הינו, כי הרשות לערעור שני, אינה ניתנת כדבר שבשגרה, אלא מוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית, החורגת מעניינם הפרטי של הצדדים. סמכותו של ראש ההוצאה לפועל בצירוף תיקים לצו האיחוד, כמו גם השאלות האחרות שעלו בבקשה, אינן מצדיקות דיון "בגלגול שלישי", לאור הלכת ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982).
ואולם, דין בקשת רשות הערעור להידחות גם לגופו של ענין. כבר נפסקה הלכה בבית משפט זה, כי פסק דין לטובת נושה בגין הלנת שכר עבודה, מזכה אותו בדין קדימה על פני נושים אחרים בגביית החוב. לפיכך, אין לצרף תיקי הוצאה לפועל של פסקי דין אלה לתיק המאחד תביעות אחרות (ראו רע"א 5935/07 מועצה מקומית ירכא נ' חביש (לא פורסם, 2.3.2008) וההפניות שם). הלכה זו הינה הסיבה להוצאתם של נושי שכר העבודה של המועצה מתיק האיחוד. המבקשת מאידך, הינה נושה "רגיל" של המועצה, ועל כן אין כל הצדקה להפרדת תביעתה מן התיק המאוחד והעדפתה על פני הנושים "הרגילים" הנותרים. ענין זה כבר הובהר למבקשת בפסק דינו של בית המשפט המחוזי והבקשה שבפניי לא הצביעה על קיומם של נושים אחרים – שאינם נושי שכר עבודה – אשר תיקם איננו כלול בתיק המאוחד.
יצוין, כי אין ממש גם בטענות בא כוח המבקשת באשר לאי נכונות גובה החוב בתיק המאוחד. המועצה הסבירה, כי הסכום השתנה בעקבות הוצאת נושי שכר העבודה מן התיק. גרסה זו התקבלה על ידי בית המשפט המחוזי ובבקשת רשות הערעור לא הוצגו ראיות להפרכתה.
פסק הדין המזכה את המבקשת בתביעתה כנגד המועצה, ניתן לאחר הוצאת צו התשלומים בתיק המאוחד. משהוגשה בקשה לביצועו, ראש ההוצאה לפועל נדרש בטרם מתן החלטה, להעריך את השפעת צירופו של התיק החדש, על יכולת המועצה לעמוד בתשלומים לאור השיקולים שבסעיף 74יב(ב) לחוק ההוצאה לפועל. לענין זה, גם אם המועצה לא הייתה מודיעה כלל לראש ההוצאה לפועל על קיומו של התיק הנוסף, לא היה הדבר אומר בהכרח, כי התיק לא יאוחד עם התיקים האחרים (ראו דוד בר-אופיר הוצאה לפועל הליכים והלכות כרך א 366-365 (2008) (להלן: בר-אופיר ).
אמנם ראש ההוצאה לפועל סבר כי אין לאחד את תיקה של המבקשת עם אלה של הנושים האחרים, אך בית המשפט המחוזי, בשבתו כערכאת ערעור על החלטתו של ראש ההוצאה לפועל מיום 1.7.2008 ומתוקף סמכותו לבחון מחדש את שיקולי ההחלטה, פסק – לאחר ששמע את טענות הצדדים ושקלל את האינטרסים העומדים על הפרק – כי התיק יצורף. בכך, ביקש בית המשפט לאפשר את המשך תפקודה של המועצה בהליך ההבראה, ולסייע לה להשיב את חובותיה לכלל הנושים. מטרה זו חשובה וראויה היא. בא כוח המבקשת לא הראה כי קיימת סכנה מוחשית לכך, שצירוף התיק של המבקשת יפגע ביכולת החזרת חובותיה של המועצה. נראה שההיפך הוא הנכון. פירעון חובות כלל הנושים "הרגילים" באמצעות גביה קולקטיבית ללא הפעלת לחצים נוספים מצד המבקשת, ואף העברת הכספים שעוקלו על ידה לתיק המאוחד, צפויים לסייע לעמידת המועצה בצו התשלומים ולייעל את אכיפת החיובים (וראו בר-אופיר , בעמ' 355).
המבקשת הינה נושה של המועצה, אך איננה נושה מועדף, כי אם נושה בין נושים. לפיכך, אין הצדקה להעניק לה יתרון על פניהם, אף אם הדבר יאריך את תקופת פירעון החוב שלה ויפגע בפיצוי על ההפסדים שנגרמו לה כתוצאה מן האיחור באיחוד.
אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית.
המבקשת, תישא בהוצאות ובשכר טרחת בא כוחה של המשיבה 1 – המועצה המקומית ראמה, בסך 7,500 ש"ח.
ניתנה היום, י'
בסיון התשס"ט (2.6.2009).
ש ו פ ט