רע"א 1343/06 עיריית טייבה נ. בלעם שאכר,עו"ד

1.בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן) החליט ביום 18.1.06 לדחות 13 בקשות רשות לערער שהגישה המבקשת ושאותן איחד, שעניינן החלטותיו של בית משפט השלום בכפר סבא (כב' השופט ר' אמיר), שלפיהן נדחו בקשותיה של המבקשת עירית טייבה (להלן: המבקשת ) לעיכוב ביצועם של פסקי דין.

מדובר בשורה ארוכה של הסכמי פשרה אשר קיבלו תוקף של פסק דין, שלפיהם חויבה המבקשת בתשלום סכום כולל של עשרות מיליוני שקלים. המבקשת טענה כי הסכמי הפשרה נכרתו, על פני הדברים, שלא כדין, בשלהי כהונת מועצת המבקשת היוצאת, וכי ההסכמים לוקים בפגמים רבים, מהותיים ופרוצדוראליים. לאחר חילופי השלטון הגישה המבקשת תובענות לביטול פסקי הדין וביקשה לעכב את ביצועם עד להחלטה בתובענות, שכן הליכי ההוצאה לפועל הנפתחים בגינם עלולים להביא לקריסתה. הבקשות לעיכוב ביצוע פסקי הדין נדחו, כמו גם בקשותיה החוזרות, ומכאן בקשות רשות הערעור שהגישה.

2.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשות לאור ההלכה שלפיה, ככלל, אין לעכב ביצועו של פסק דין כספי, אלא אם ביצועו ייצור מצב בלתי הפיך, בו לא יוכל החייב להיפרע מהזוכה את הסכום במקרה של ביטול פסק הדין. בית המשפט עיין בבקשות רשות הערעור ולא מצא בהן כל טענה עניינית כנגד חוסר יכולתו הכלכלית של מי מן המשיבים, אלא סברה בלבד בדבר חוסר יכולתם הכלכלית לאור בקשתם לפטור אותם מאגרה זאת מעבר לצורך העיר בית המשפט כי מדובר בהסכמי פשרה שאושרו על ידי בית משפט ולכן נראה כי המבקשת חויבה בתשלום על פיהם כדין. למעשה, המבקשת לא חלקה על עצם חיובה. את טענותיה בדבר הפגמים בהסכמים מן הראוי היה להפנות לאחראים לניסוחם ולא לרדוף את המשיבים. לאור זאת, החליט בית המשפט, כאמור, לדחות את הבקשות. על החלטה זו הגישה המבקשת את הבקשה שבפניי ובה היא חוזרת על טענותיה אותן טענה בערכאות דלמטה ואף מבקשת לעכב את ביצוע פסקי הדין.

3.לאחר שעיינתי בבקשה, בפסק הדין ובהחלטות שניתנו בכל אחת מ-13 התיקים נשוא העניין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כלל הוא שהזוכה בדין רשאי לממש מייד את זכייתו. אף על פי כן, מוסמך בית המשפט להורות על עיכוב ביצוע החלטתו, מקום בו סיכויי הערעור טובים ועלול להיווצר קושי להשיב את המצב לקדמותו, במידה ואכן יתקבל הערעור. לפיכך, ככלל, לא יורה בית המשפט על עיכוב ביצוע כספי, אלא במקרים נדירים (ראה: בש"א 7875/96 ע.ר.מ. רעננה לבניה בע"מ נ' שוקר יוסף ואח' , פ"ד נב(3) 285; רע"א 2174/05 אבי ולינגשטיין נ' אופקום 2000 אינק ואח' (לא פורסם); רע"א 2186/05 עופר שבת ואח' נ' גד קבץ (לא פורסם); א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה שמינית) 623, והאסמכתאות המובאות שם).

4.לא שוכנעתי כי מדובר במקרה נדיר המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין כספי. אם סבורה המבקשת כי הסכמי הפשרה נחתמו שלא כדין, מן הראוי שתפנה לבית המשפט ותשמיע את טענותיה ותביא ראיותיה כלפי אותם ההסכמים, שכן לא מצאתי כי המבקשת חולקת על עצם חובה כלפי החייבים. עוד אוסיף שהבקשה לעיכוב ביצוע נדונה כבר בשתי ערכאות, ובמקרה הרגיל לא תינתן רשות לבחינה נוספת אלא כאשר מדובר בבקשה המעוררת שאלות בעלות השלכות חוקתיות ציבוריות או משפטיות (ראה: רע"א 1343/97 סופרזול קינן את בייזמן נ' ירמיהו עיני , לא פורסם).

הבקשה נדחית אפוא. אין צו להוצאות.