פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1352/13
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשים:
1. פלוני
2. פלוני
3. פלוני
נ ג ד
המשיב:
שירות בריאות כללית - המרכז הרפואי סורוקה
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית
המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1099/09 שניתנה ביום 16.1.2013 על ידי כבוד
השופטת ד' גנות
בשם המבקשים:
עו"ד ורד נעים;
עו"ד גדעון פנר
החלטה
בקשת רשות ערעור על החלטתו מיום 16.1.2013 של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בת"א 1099/09 (כב' השופטת ד' גנות ) בגדרה נדחתה בקשת המבקשים להביא ראיות מפריכות.
1.
המבקשים הגישו תביעה בנזיקין נגד המשיבה בטענה, כי בשל התרשלות רופאיה בניהול לידתו של המבקש 1 (להלן: המבקש ) הוא סובל משיתוק מוחין ומנזקים נוספים. המשיבה טענה, בין היתר, להיעדר קשר סיבתי בין
מצבו של המבקש לבין ניהול לידתו. טענתה זו נתמכה בתוצאות בדיקת הגזים בדם הטבורי שנערכה למבקש לאחר לידתו. נטען כי תוצאות הבדיקה הצביעו על ערכים תקינים של חמצן בדם בעת הלידה ויש בכך כדי ללמד כי העובר לא היה במצוקה טרם ללידתו.
לאחר הגשת כתב ההגנה של המשיבה, אליה צורפו חוות דעת מומחים בגדרן נטען לתקינות תוצאות הבדיקות שנערכו למבקש, תיקנו המבקשים את כתב תביעתם באופן שחוות דעת נוירולוגית הוחלפה בחוות דעתו של נוירולוג ילדים (להלן: פרופ' להט ). בחוות דעתו גרס פרופ' להט, כי תוצאת בדיקת הדם אינה משקפת באופן אובייקטיבי את מצב המבקש לאחר הלידה, מאחר שהבדיקה התבססה על דגימת דם לא מספקת (זאת בהתבסס על הודעת השגיאה שהופיעה בפלט הבדיקה). הרופאים שטיפלו במבקש שללו בתצהיריהם את האמור בחוות דעתו של פרופ' להט בהסבירם, כי במצב בו דגימת הדם אינה מספקת או שהמכשיר אינו תקין, כלל לא היתה מתקבלת תוצאה (כפי שארע בעניינו של המבקש) אלא היתה מתקבלת הודעת שגיאה בלבד.
2.
לאחר שלב שמיעת הראיות, הגישו המבקשים בקשה לזימון עדים לצורך הפרכת טענות רופאי המשיבה באשר לתקינות הבדיקה. נטען, כי בא כוח המבקשים פנה לגורמים במעבדת בית החולים וליבואן המכשיר שבאמצעותו נערכה הבדיקה, ואלה השיבו כי אין להסתמך על תוצאות הבדיקה. עוד נטען, כי לאחר שנודע לגורמים אלה שהפונה מייצג את התובעים הם ניתקו את הקשר עמו.
3.
בית משפט קמא דחה את הבקשה בקבעו, כי הבקשה אינה אלא ניסיון פסול של המבקשים לערוך מקצה שיפורים בראיותיהם. בין היתר נאמר, כי אף שבכתב התביעה העלו המבקשים את האפשרות שנזקו של המבקש נגרם בשל שימוש בציוד שהיה ברשות המשיבה, סברה זו לא נתמכה בחוות דעת מומחה או בעדויות אחרות. בהקשר זה צוין, כי אף אם עדים רלבנטיים סירבו לשתף פעולה עם המבקשים היה עליהם לבקש לזמנם באמצעות בית המשפט. בית משפט ציין, כי גם סברתו של פרופ' להט בעניין זה לא נתמכה בחוות דעת או בעדות באשר לתקינות המכשיר. הוזכר, כי מומחיותו של פרופ' להט היא בתחום הנוירולוגי ואילו המומחה מטעם המבקשים בתחום הרלבנטי לא מצא פגם בתוצאות הבדיקה. נוכח האמור נקבע, כי ככל שהמבקשים סברו שנפל פגם בציוד המשיבה או בבדיקה "חובה היה עליהם להוכיח זאת בראיות ובשום פנים ואופן לא יכולים היו להסתפק בהעלאת טענה סתמית ועמומה, שכן בכך לא יצאו ידי חובתם ... ".
הבקשה
4.
בבקשה נטען, בין היתר, כי שגה בית משפט קמא שלא שקל את הנזק שעלול להיגרם למבקשים בשל דחיית בקשתם. עוד נאמר, כי לא היה מקום להתייחס לדברי רופאי המשיבה כאל הוכחה לתקינות המכשיר בפרט כאשר אמירתם בעניין זה היתה כללית ואחידה ולא התייחסה למקרה קונקרטי. עוד נטען, כי בית משפט קמא שגה כאשר לא ייחס כל חשיבות לכך שהמומחים מטעם המשיבה כלל לא התייחסו בחוות דעתם לטענותיו של פרופ' להט באשר לתקינות המכשיר.
דיון והכרעה
5.
דין הבקשה להידחות אף בלא שהתבקשה תשובה. כאמור, הבקשה נסובה על החלטת בית משפט קמא שלא להתיר למבקשים להגיש ראיות מפריכות, וכידוע, לגבי סוגיה זו נקבע בעבר כי המדובר ב"סוגיה דיונית מובהקת, וככזו היא נתונה ככלל לשיקול דעת הערכאה המבררת את ההליך, וערכאת הערעור תתערב בשיקול דעת זה רק במקרים חריגים ומנימוקים כבדי משקל" (רע"א 3984/12 וינברג נ' אברהם
(19.6.2012)). לאחר העיון, סבורני כי לא עלה בידי המבקשים לשכנע כי עניינם נמנה על אותם מקרים חריגים שבגדרם יהא זה ראוי להתערב בשיקול דעת הערכאה המבררת, במיוחד כשמדובר בהחלטת ביניים ("החלטה אחרת"), שאינה מסיימת את ההתדיינות בין הצדדים. כידוע, כשמדובר בהחלטה אחרת, הנטייה היא שלא ליתן בגינה רשות ערעור, אלא אם עלול להיווצר מצב בלתי הפיך, שלא ניתן יהיה לתקנו אף במסגרת הערעור על פסק הדין הסופי. בענייננו, החלטת בית המשפט, שלא לאפשר למבקשים להגיש ראיות מפריכות, לא הכריעה את המחלוקת בין הצדדים, ולא נטען, וממילא גם לא הוכח, שנחוץ
לקיים בבקשה דיון בשלב זה, עוד בטרם ההליך העיקרי הגיע לסיומו (השוו: רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ - החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ , פסקאות 12-11 (20.5.2012)). הדברים אמורים ביתר שאת גם נוכח השלב הדיוני בו מצוי התיק. לפי החלטת בית משפט קמא, שלב שמיעת הראיות בתיק הסתיים ומצויים אנו כבר בשלב הגשת הסיכומים, קרי, כאשר התמונה הראייתית המלאה כבר פרושה בפני הערכאה הדיונית. אינני סבור, כי בשלב זה, בו התיק כמעט בשל למתן פסק דין, יש מקום לברר את הסוגיה במסגרת ערעור על החלטת ביניים. כאמור, לאחר שיינתן פסק הדין, וככל שיהיה בכך צורך, יוכלו המבקשים לערער על פסק הדין ולכלול בערעור טענות גם בעניין זה.
ניתנה היום, כ"ט בניסן התשע"ג
(9.4.2013).
ש ו פ ט