רע"א 1374/21 עו"ד שלומית בק נ. רוני רימון

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ש' דותן ) בע"א 15858-11-21 מיום 4.1.2021, שבגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט י' דלוגין ) בת"א 31454-05-17 מיום 19.8.2020, שבו נתקבלה תביעה שהגיש המשיב 1 נגד המבקשת.

1.

המשיב 1 (להלן: המשיב ) הגיש תביעה נגד המבקשת בעילה של רשלנות. בתמצית, המשיב רכש דירה בשנת 1997, ולשם כך שכר את שירותיה של המבקשת, שהיא עורכת דין המתמחה בתחום הנדל"ן. המכר הושלם והדירה נרשמה על שם המשיב. בשנת 2007 מכר המשיב את הדירה לחברה שבבעלותו משיקולי מס (אך הדירה נותרה רשומה על שם המשיב). לימים, בשנת 2016, המשיב ביקש לטול הלוואה כנגד רישום משכנתא על הדירה, אך אז התברר לו כי הדירה נבנתה ללא היתר. המשיב הגיש אפוא תביעה נגד המבקשת בעילה של רשלנות מקצועית, בה תבע פיצוי על נזקיו. [יצויין כי התביעה הוגשה גם נגד המשיב 2 שהוא שמאי מקרקעין, אולם התביעה נגדו נדחתה ואין היא מענייננו].

2.

בית משפט השלום קיבל בחלקה את תביעת המשיב נגד המבקשת. פסק הדין עסק בעיקרו בסוגיות של התיישנות, אחריות, קשר סיבתי וגובה הנזק. החשוב לענייננו, שהמבקשת העלתה טענה להעדר יריבות כלפי המשיב. זאת, לטענתה, משום שבשנת 2007 המשיב מכר את הדירה לחברה שבבעלותו, ולפיכך אין הוא בעל מעמד להגיש את התביעה. בית משפט השלום דחה טענה זו של המבקשת בהיותה בגדר הרחבת חזית, הואיל והיא לא נכללה בכתב ההגנה והועלתה לראשונה בסיכומים. בשורה התחתונה, בית משפט השלום קיבל כאמור את התביעה בחלקה ופסק כי על המבקשת לפצות את המשיב בסך של 67,000 ₪ בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

3.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי נדחה בפסק דין קצר שניתן במעמד הצדדים. בית המשפט ציין כי המבקשת זנחה את טענותיה בשאלות ההתיישנות וגובה הנזק, והתמקדה בסוגיית העדר היריבות. בית המשפט המחוזי הבהיר כי בחן את כתבי הטענות ואת פרוטוקול הדיון בבית משפט השלום, ולא מצא בהם זכר לטענה להעדר יריבות. זאת, אף שבעת הגשת כתב ההגנה, המבקשת ידעה כי המשיב ביצע את עסקת המכר עם החברה שבשליטתו. בית המשפט קבע כי אי-העלאת הטענה במועד פגעה ביכולתו של המשיב לנהל את ההליך, ובהינתן שמדובר בחברה הנמצאת בשליטתו של המשיב, חזקה עליו כי אילו הועלתה הטענה בשלב דיוני מוקדם, הוא היה פועל לתיקון כתב התביעה. מה עוד, שהרישום בספרי המקרקעין נותר על שמו של המשיב ולא הועבר על שם החברה. ערעורה של המבקשת נדחה אפוא.

4.

על פסק הדין הגישה המבקשת את בקשת רשות הערעור שלפניי. לטענתה, המקרה דנן מעורר שאלה עקרונית לגבי האפשרות להעניק לתובע סעד מהותי, מקום שבו טענה משפטית להעדר יריבות הועלתה באיחור. לשיטת המבקשת, תשובה חיובית לשאלה זו עלולה להוביל, בין היתר, למצב שבו תובע ייפרע מהנתבע בגין נזקים שנגרמו לאדם אחר, והיא חושפת את הנתבע לתביעה נוספת מצד הנפגע האמיתי.

5.

דין הבקשה למתן רשות ערעור להידחות מכוח תקנה 148א ל תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות ), וזאת ללא צורך בקבלת תגובת המשיב.

בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי מצאו כי טענת המבקשת להעדר יריבות היתה בגדר הרחבת חזית, ולא ראו להידרש אליה. בכך צעדו בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי לאורה של הפסיקה הנוהגת מימים ימימה, שקבעה כי דרכו של בעל דין המבקש להרחיב את גדר המחלוקת עוברת בהגשת בקשה לבית המשפט לתקן את כתב טענותיו או בקבלת הסכמתו של הצד שכנגד (אם במפורש ואם מכללא), ומשלא עשה כן, בית המשפט לא יידרש לטענותיו (ראו, בין היתר, ע"א 6799/02 יולזרי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ , פ"ד נח(2) 145, 151 (2003)). יישומה של הלכה זו במקרה שלפנינו, תחומה כל כולה לדל"ת אמותיו של המקרה דנן, וחרף ניסיונה של המבקשת לעטות על בקשתה אצטלא של שאלות עקרוניות, לא ניתן לומר כי המקרה דנן טומן בחובו חידוש או קושי המצריך בירור נוסף ב"גלגול שלישי".

6.

אוסיף, כי חובתו של נתבע לכלול את טענותיו המקדמיות בכתב ההגנה, קיבלה לאחרונה עיגון מפורש בתקנה 28 לתקנות החדשות, הקובעת כי "טענה מקדמית שלא פורטה בכתב ההגנה לא תועלה בשלב מאוחר יותר, אלא אם כן בית המשפט נתן רשות לכך".

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.