רע"א 3484/22ליאת שגב נ. מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' סגנית הנשיא א' כהן ) בע"א 30395-12-21 מיום 5.4.2022, במסגרתו נדחה ערעורה של המבקשת על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט נ' סמארה ) בת"א 25311-01-21 מיום 10.11.2021.

1.

בתאריך 16.2.2020 אירעה תאונת דרכים בין רכב המבוטח על ידי המשיבה 1, מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ (להלן: המשיבה ), לבין רכב בבעלותה של המבקשת. המשיב 2 (להלן: המשיב ) , בן זוגה של המבקשת באותה עת, הוא שנהג ברכבה בזמן התאונה , והמבקשת ישבה לצדו . בשל הנזקים שנגרמו לרכב כתוצאה מהתאונה, שילמה המשיבה תגמולי ביטוח לנהג הרכב המבוטח, ובהמשך לכך הגישה לבית משפט השלום תביעת שיבוב כנגד המבקשת והמשיב, על סך 130,358 ₪.

2.

לאחר ששמע את עדויות המעורבים, קבע בית משפט השלום כי המשיב 2

הוא שנושא באחריות לקרות התאונה. עוד נקבע כי לנהג הרכב המבוטח יש לייחס אשם תורם בשיעור של 15%. בכך קיבל בית המשפט את תביעת המשיבה באופן חלקי, ופסק – בהתאם למבוקש בכתב התביעה – כי על המבקשת והמשיב, ביחד ולחוד, לשלם למשיבה 85% מסכום התביעה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה והוצאות משפט.

3.

ערעור שהגישה המבקשת לבית המשפט המחוזי על פסק הדין – נדחה. בערעורה, טענה המבקשת כי שגה בית משפט השלום בכך שחייב אותה לשאת בנזק יחד עם המשיב, הגם שלא נהגה ברכב ולא הוכחה כל אחריות מצדה להתרחשות התאונה; בכך שהטיל את האחריות על קרות התאונה על המשיב; ובכך שייחס לנהג הרכב המבוטח אשם תורם בשיעור 15% בלבד.

בית המשפט המחוזי מצא כי טענת המבקשת לפיה יש להפריד בינה לבין המשיב ביחס לחבות בנזק, לא נטענה על ידה בשום שלב בהליך בפני הערכאה הדיונית ומשכך, מדובר בהרחבת חזית אסורה. בכל הנוגע לשאר טענות הערעור, לא ראה בית המשפט המחוזי מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, המבוססות על ממצאי עובדה ומהימנות, שאין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בהם אלא במקרים חריגים.

על פסק הדין של בית המשפט המחוזי הגישה המבקשת את הבקשה למתן רשות ערעור שלפניי.

4.

בעיקרם של דברים, במסגרת הבקשה דנן מתמקדת המבקשת בטענה אחת מרכזית – כי לא היה מקום לחייבה לשאת בנזק, משנקבע שהמשיב הוא שאחראי לקרות התאונה. כך נטען, בין היתר, כי מעולם לא נטען – ובוודאי שלא הוכח – כי למבקשת אחריות כלשהי לקרות התאונה; כי גם אם לא הועלתה בפני בית המשפט כל טענה ביחס להפרדה המתבקשת בינה לבין המשיב, היה על בית משפט השלום "ליזום [בעצמו] התייחסות" לעניין, היות שבהעדר אחריות מצדה לתאונה חיובה לשאת בנזק מנוגד לחוק ולפסיקה; כי בית משפט השלום כלל לא נימק מדוע חייב גם את המבקשת לשאת בנזק; וכי בית המשפט המחוזי כלל לא התייחס לטענותיה של המבקשת בעניין זה.

5.

דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים, לפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, באשר אין היא עונה על אמות המידה המצדיקות מתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי". חרף טענותיה של המבקשת, קביעותיו של בית המשפט המחוזי תחומות כל כולן לדל"ת אמותיו של המקרה דנן, ועניינן אך ביישום הדין בנסיבותיו הקונקרטיות. משכך, לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או שמתן רשות ערעור נדרש על מנת למנוע עיוות דין.

מעיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולים הדברים הבאים: בראשית הגישה המשיבה כתב תביעה כנגד שני נתבעים. בכתב התביעה נטען כי " על

הנתבעים לפצות את התובעת מכוח אחריותם הישירה ו/או העקיפה ו/או השילוחית לקרות התאונה" (סעיף 10 לכתב התביעה). אותם "נתבעים" – הם המבקשת והמשיב בהליך שלפניי – בחרו, מסיבותיהם השמורות עמם, לכרוך את גורלם יחד ולהציג בפני הערכאה הדיונית קו הגנה משותף . השניים יוצגו על ידי עורך דין אחד; הגישו כתב הגנה אחד, במסגרתו הציגו עצמם כיישות אחת; ולא העלו בשום שלב, אף לא בשלב הסיכומים, כל סייג או טענה לפיה יש להתייחס למבקשת באופן נפרד מהמשיב. ודוק: בניגוד לנטען בבקשה שלפניי, בית המשפט המחוזי התייחס גם התייחס לטענותיה של המבקשת בעניין זה, בדק ומצא כי הן בגדר הרחבת חזית, ומשכך אין מקום להידרש להן לגופן. למרות טענותיה של המבקשת בבקשה דנן, בעשותו כן בית המשפט המחוזי לא קבע כל קביעה משפטית עקרונית או יוצאת דופן, אלא אך יישם את הדין הנוהג, לפיו הרחבת גדר המחלוקת על ידי בעל דין טעונה את אישורו של בית המשפט, או לחלופין את הסכמת הצד שכנגד (במפורש או מכללא) (ראו, למשל, רע"א 1374/21 בק נ' רימון (2.3.2021)).

6.

שתי הערות לפני סיום.

א . מאחר שהתביעה בבית משפט השלום התנהלה בחזית שבין המשיבה לבין המבקשת והמשיב, אין באמור לעיל כדי להביע עמדה כלשהי באשר ליחסים הפנימיים שבין המבקשת למשיב, ובאפשרותה של המבקשת לחזור על המשיב.

ב . התוצאה אליה הגיע בית משפט השלום קשה למבקשת ולמשיב, והמקרה דנן אך מוכיח את גודל הסיכון שנוטל על עצמו מי שנוהג ברכב שאינו מבוטח בביטוח צד ג'.

7.

סוף דבר, הבקשה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.