רע"א 3484/22 ליאת שגב נ. מנורה מבטחים חברה לביטוח בע"מ

לפניי בקשה להארכת מועד להגשת בקשת פטור מהפקדת ערובה, וכן הבקשה לגופה. בשים לב לארכה הקצרה שנדרשה להגשת הבקשה, משום שהמשיבה 1 הותירה את ההכרעה לשיקול דעת בית המשפט, ומבלי שנעלמו מעיניי טענות המשיב 2, מצאתי לקבל את הבקשה.

בכל הנוגע לבקשה לפטור מהפקדת ערובה; כידוע, קיימים שני תנאים מצטברים לקבלת בקשה כאמור. האחד, הוכחת חוסר יכולת כלכלית באמצעות תשתית עובדתית וראייתית מלאה ועדכנית; והשני, סיכויים מספקים להצלחת ההליך.

המבקשת טענה בבקשה לגבי משכורתה, הוצאותיה ואי-יכולתה לגייס את הערובה מסביבתה. בנוסף טענה המבקשת באשר לתשלומים ששילמה לבאי כוחה. הבקשה נתמכה בתצהיר וצורפו לה תדפיסי חשבון בנק, תלושי משכורת ומסמכים נוספים. המבקשת טענה בהרחבה באשר לסיכויי ההליך, שנובע מתאונת דרכים שארעה בין רכב שבבעלות המבקשת (ובו נהג המשיב 2 והמבקשת נסעה כנוסעת) לבין רכב של צד שלישי. המבקשת חויבה באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מהתאונה יחד עם בן זוגה, ביחד ולחוד. המבקשת טענה כי בית משפט השלום לא הסביר מדוע יש לחייב אותה ביחד ולחוד עם המשיב 2, וכי עניין זה צריך היה להתעורר בדיון אף אם לא הועלה במפורש על ידה.

המשיבה 1 טענה בתשובתה בעיקר לגבי סיכויי הערעור. לטענתה, בית המשפט קמא נימק את דחיית הערעור בכך שטענת המבקשת להיעדר אחריות לא עלתה כלל בבית משפט השלום. עוד טענה כי המבקשת לא שילמה את ההוצאות שבהן חויבה בבית המשפט קמא, ועל כן ללא הפקדת ערובה ישנו חשש כי לא תשלם גם את ההוצאות שיוטלו בבית משפט זה.

לטענת המשיב 2, המבקשת הציגה בפניו מצג שווא שהרכב מבוטח בביטוח לנזקי גוף ורכוש. אשר לסיכויי ההליך, המשיב 2 טען כי בית המשפט המחוזי ראה בטענות המבקשת משום הרחבת חזית ועל כן הן נדחו. אשר לבקשה לגופה נטען כי המבקשת לא הצהירה לגבי מקורות הכנסה אחרים שלא מעבודה המצויים בידה או בידי משפחתה וכי לא טענה לגבי הסתייעות בקרובי משפחתה. כך, נטען כי למבקשת יש נכסי נדל"ן שהיא מקבלת מהם דמי שכירות.

אף שהמבקשת לא התבקשה ולא ביקשה לעשות כן, היא הגישה תגובה לתשובת המשיב 2. המבקשת טענה כי טענת המשיב 2 כי היא הציגה בפניו מצג שווא שהרכב מבוטח מהווה הרחבת חזית. בתגובה זו גם הודתה המבקשת כי בבעלותה שתי דירות, וציינה כי ההכנסות מהן מופיעות בדף החשבון שצורף לבקשתה לפטור. המבקשת טענה גם כי נגרמות לה הוצאות בגין דירות אלה. עוד טענה כי אם לא תתקבל הבקשה דנן, תיחסם דרכה בפני בית המשפט והיא תיוותר עם חוב לא לה.

עיינתי בטענות הצדדים. אין בידי לקבל את הבקשה למתן פטור מלא מהפקדת ערובה. תחילה יוער כי בתגובה לתשובה פירטה המבקשת על אודות הדירות שבבעלותה וטענה כי בחשבון הכולל ההוצאות בגין הדירות עולות על ההכנסות מהן. גם בהנחה שיש ממש בדברים אלה, מדובר בפירוט שהיה צריך להופיע בבקשה המקורית. ברי כי בעלות על שני נכסים היא חלק ממאזן הנכסים הכולל שעל מבקש פטור מערובה להתייחס אליו בבקשה, וספק אם לא די בעניין זה כדי לדחות את הבקשה. מעבר לאמור, המבקשת לא הבהירה מדוע לא תשתמש בדירותיה על מנת לגייס את סכום הערובה הנדרש, ומדוע לא שילמה את ההוצאות שנפסקו לחובה. בנסיבות אלה, מדובר בבקשה שאינה מצדיקה פטור מלא מבחינה כלכלית. עוד אוסיף, בזהירות המתבקשת, כי לא מצאתי שסיכוי ההליך הם כאלה המטים את הכף בעניין זה.

במכלול הטעמים האמורים, לא מצאתי לפטור את המבקשת מהפקדת ערובה. על אף האמור, בשל המסגרת הצרה יחסית של המחלוקת בהליך דנן, ובשים לב לפער שבין הכנסותיה של המבקשת להוצאותיה, מצאתי להפחית במעט בגובה הערובה. ערובה בסכום של 16,000 ש"ח תופקד עד ליום 3.8.2022, שאחרת ההליך עשוי להימחק ללא צורך בהודעה נוספת.