רע"א 1378/17 א.ג.י. השרון אחזקות והשקעות בע"מ נ. בן הפנדי בע"מ

שאלת דרך ההשגה על ההחלטה עליה נסב הליך זה - החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 24.1.2017 - הועברה לטיפולי. הצדדים הגישו עמדותיהם בשאלת הסיווג, ולאחר שעיינתי בטענותיהם ובכל החומר שבתיק ושקלתי בדבר נחה דעתי כי לא נתונה למבקשות זכות ערעור על ההחלטה וכי יש להותיר את סיווג ההליך על כנו.

עניינה של ההחלטה במינוי כונס נכסים מן היושר מכוח תקנה 388 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 לצורך ביצוע פסק דין של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 30.5.2016, בו הורה בית המשפט על אכיפת הסכם אופציה (ותוספת להסכם) לרכישת נכס מקרקעין על ידי המשיבה מן המבקשות.

מדובר בהחלטה מאוחרת לפסק דין ובעניין זה נקוט בידינו מבחן מהותי המתמקד בשאלה האם מדובר בהחלטה הטפלה לנושא המחלוקת, כגון החלטה אשר עניינה ביצוע פסק הדין גרידא (אז יש לסווג את ההחלטה כ"החלטה אחרת"), או אם יש בה "נגיעה לחיוב עצמו שבפסק הדין" (ע"א 412/85 בנק קופת עם נ' הנדלס , פ"ד מ(3) 128, 131 (1986) (להלן: עניין בנק קופת עם )), אז יש לסווגה כ"פסק דין" משלים או נוסף (ראו: ע"א 7975/03 בנק הפועלים נ' לוי , פ"ד נט(4) 467, 473 (2005); ע"א 3680/11 AIG

חברה לביטוח בע"מ נ' קידר (17.7.2011) (להלן: עניין AIG ); ע"א 3418/13

קבוצת בראל-תמור בע"מ נ' בן פורת , פסקה 3 (11.9.2013) (להלן: עניין בראל-תדמור )). שני הצדדים הצביעו בטיעוניהם על מבחן זה, וכן דומה כי הם אינם חלוקים על כך שבהתאם למבחן האמור ככלל החלטה המורה על מינוי כונס נכסים מן היושר לשם ביצוע פסק דין גרידא היא "החלטה אחרת" עליה לא נתונה זכות ערעור (ראו: עניין בנק קופת עם , 131. ליישום בפועל ראו למשל: רע"א 5112/07 סיבוני נ' יזרעאלי

(28.1.2008), ולמבחן דומה החל לעניין החלטה המבטלת מינוי כונס נכסים ראו ע"א 8766/08 יזרעאלי נ' סיבוני , פסקה 5 (18.3.2009)).

השאלה הממוקדת היא אפוא האם ההחלטה כוללת רכיבים החורגים ממינוי כונס נכסים בלבד אשר יש בהם כדי לשנות או להוסיף על הקביעות המהותיות

שנקבעו בפסק הדין ביחס לחיובי הצדדים, אם לאו. ודוקו - אבן הבוחן אינה האם בית המשפט הכריע במסגרת החלטתו במחלוקת שלא נדונה בפסק-הדין עצמו ואף לא המשמעות האופרטיבית של ההחלטה עבור הצדדים (ראו: ע"א 2817/91 מימון נ' שאולי , פ"ד מז (1) 152, 158 (1993); עניין AIG ; עניין בראל-תדמור , פסקה 4). השאלה היא האם להחלטה "נגיעה לחיוב עצמו שבפסק הדין", דהיינו האם היא משנה מן החיובים שנקבעו בפסק הדין או מוסיפה עליהם, או שמא המחלוקות שהוכרעו בה אינן נוגעות לחיובים גופם כי אם ליישומו וביצועו של פסק הדין בלבד (ליישומו של מבחן זה ראו ההחלטה בע"א 7800/10 עו"ד רונן מטרי נ' אליעזר (4.1.2011) אליה הפנו המבקשות שם הובהר כי בהחלטה הוכרע "היקף השיעבוד לפי שטר המשכנתה", וכן ראו החלטתי ברע"א 8995/15 אדלר נ' לבנת , פסקה 2 (1.5.2016) בה הודגש כי נראה שההחלטה נוגעת "לגופו של החיוב עצמו").

במקרה דנן המחלוקת בה הכריע בית המשפט קמא נוגעת לשאלה האם המשיבה מימשה את האופציה נשוא פסק הדין בהתאם לקבוע בו. בעניין זה נדרש בית המשפט לפרשנות פסק הדין ולהתפתחויות שאירעו לאחר מתן פסק הדין ולהתנהלות הצדדים והכריע במחלוקותיהם ביחס לכך. אולם בהכרעות בית המשפט המחוזי בעניין זה אין משום שינוי או תוספת לחיובים של הצדדים כפי שנקבעו בפסק הדין - בהתאם לפרשנות אותה העניק בית המשפט לפסק דינו - והם נוגעים אך לעניין יישומו, ובפרט לשאלה האם האופציה מומשה על פי הקבוע בפסק הדין . על כן, ובהתאם למבחנים האמורים, איני סבורה כי מדובר בהחלטה שיש לסווגה כפסק דין עצמאי, אלא בהחלטה הטפלה לפסק הדין. אעיר כי לא נעלמה מעיני טענת המבקשות לפיה ההחלטה כוללת "שינויים של החיובים המקוריים שנקבעו בפסק הדין", אולם לאחר שעיינתי בקפידה בטענותיה בעניין זה ובהחלטה לא מצאתי כי יש בקביעות אליהן הפנתה כדי לשנות את סיווגה של ההחלטה (ראו למשל סעיף 86 להחלטה המתייחסת לפרשנות פסק הדין ביחס לסכום אותו היה על המשיבה להפקיד בנאמנות).

עוד אוסיף כי לטענת המבקשות בית המשפט לא היה מוסמך להכריע במחלוקות שהתגלעו בין הצדדים במסגרת בקשה למינוי כונס נכסים והיה מקום להכריע בהן בהליך עצמאי, אולם טענתן זו (כמו הטענה לעניין פרשנות פסק הדין) היא טענה ערעורית אשר אין בה להשליך על שאלת סיווגה של ההחלטה שניתנה בעניין. גם בטענת המניעות שהעלו המבקשות אין כדי לסייע בידן שכן יש לסווג את ההליך נכונה על מנת שיידון במסלול הדיוני המתאים, ומובן כי המבקשות אינן יכולות לקנות זכות ערעור מקום בו זו אינה נתונה להן על פי דין מכוח או נוכח התנהלותה הנטענת של המשיבה. לבסוף אעיר כי בהחלתה של "מדיניות ליברלית יחסית" בסיווגן של החלטות מאוחרות לפסק דין עליה הצביעו המבקשות (ראו בש"א 8021/06 קרול נ' עו"ד אבנר כהן

(24.6.2007)) יש כדי להטות את הכף כאשר מדובר במצב דברים גבולי, אך לטעמי אין זה המצב בענייננו.

מכל הטעמים המפורטים לעיל איני מוצאת להורות על שינוי סיווגו של ההליך, וזה יוסיף להתברר כבקשת רשות ערעור.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים, תתייק את ההחלטה בתיק השופט ותעביר את התיק להמשך לטיפול.

בנסיבות העניין לא ייעשה צו להוצאות.