רע"א 1378/18 מרדכי מורד נ. עיריית רחובות

1.

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטת ו' פלאוט ) בת"א 9022-02-12 שניתנה ביום 16.1.2018, שבגדרה נדחתה בקשה לעיון חוזר בפסק דין מיום 28.11.2018, שבמסגרתו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת תביעת המבקש בשל חוסר מעש מצדו (להלן: פסק הדין ).

רקע והליכים קודמים

2.

המבקש והמשיב 3, יצחק קהתי (להלן: קהתי ), היו בין בעלי זכויות החכירה במקרקעין שבחלקה 166 בגוש 3653 (להלן: המקרקעין ). ביום 6.2.2012 הגיש המבקש תביעה למתן צו חשבונות ותביעה כספית ונזיקית נגד המשיבים 1-3 בסך של שלושה מיליון ש"ח, וזאת בשל החלטת המשיבות 2-1, עיריית רחובות (להלן: העירייה ) והוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, רחובות (להלן: הוועדה המקומית ), ליתן לקהתי היתר בניה במקרקעין, שבעקבותיה בנה קהתי מבנה שם. בתביעה נטען כי בשל האמור לא ניתן למבקש אישור מטעם רשות מקרקעי ישראל, היא המשיבה 4 (להלן: רמ"י ), לחידוש חוזה החכירה במקרקעין. ביום 28.11.2018, נמחקה תביעתו של המבקש מחמת חוסר מעש, כפי שיפורט להלן.

3.

במסגרת התיק התקיימו ארבע ישיבות קדם משפט, אשר האחרונה שבהן התקיימה ביום 8.6.2014. בישיבה זו, הורה בית המשפט המחוזי לצדדים להגיש את טענותיהם באשר לבקשה לסילוק התביעה על הסף תוך 21 יום. ביום 15.9.2014, משסבר בית המשפט המחוזי כי לא הוגשו טענות הצדדים עד למועד המבוקש, נקבע כי ככל שלא יוגשו הטענות עד ליום 5.10.2014 תימחק התביעה מחוסר מעש. ביום 15.10.2014 הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

בעקבות כך הגיש המבקש בקשה לביטול פסק הדין, וטען כי הוא הגיש את טענותיו במועד. בית המשפט המחוזי ביטל את פסק הדין וקבע ישיבת קדם משפט נוספת לתאריך 25.12.2014. ביום 24.12.2014 הגיש המבקש בקשה בהסכמת המשיבים לדחיית הדיון, במסגרתה צוין כי מצב הזכויות במקרקעין השתנה, ומשכך נדרש הוא לבחון האם עליו לתקן את כתב התביעה. בית המשפט המחוזי קיבל את הבקשה והורה למבקש להבהיר עמדתו באשר להמשך ניהול ההליכים בתיק לנוכח שינוי הנסיבות. ביום 29.1.2015 הודיע המבקש כי הצדדים פועלים במשותף מול גורמי התכנון והבנייה, ועל כן ביקש לדחות את הדיון בהסכמה פעם נוספת עד לקבלת החלטה עדכנית בעניינם של גורמי התכנון. בהמשך לאמור, הגיש המבקש מעת לעת מספר הודעות עדכון לפיהן טרם התקבלה החלטת גורמי התכנון בעניינם.

4.

ביום 28.6.2015 ניתנה החלטה על-ידי בית המשפט המחוזי שבה נקבעה תזכורת פנימית נוספת למחיקת התביעה מחוסר מעש ככל שלא תוגש הודעה מעדכנת. ביום 1.7.2015 הגיש המבקש בקשה נוספת לדחיית הדיון בה עדכן כי הוא ממשיך לפעול אל מול גורמי התכנון, וכי ככל שפעולותיו יישאו פרי, יתייתר הצורך בבירור התביעה. כך, המבקש הוסיף והמשיך להגיש הודעות עדכון מפעם לפעם. ביום 19.7.2017, משלא הוגשה הודעת עדכון עד למועד הנדרש בהחלטת בית המשפט המחוזי, ניתנה החלטה לפיה התיק נקבע פעם נוספת לתזכורת מחיקה מחוסר מעש ליום 06.09.17. בהמשך לכך, ביום 30.7.2017 הוגשה הודעת עדכון מטעם המבקש אשר לפיה טרם התקבלה החלטת גורמי התכנון והבנייה ועל כן ביקש לאפשר לו להגיש עדכון נוסף מטעמו עד יום 15.10.2017. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. ביום 28.11.2017, לאחר שלא הוגשה כל הודעה מעדכנת מטעם הצדדים, ניתן פסק דין ובו הורה בית המשפט המחוזי על מחיקת התביעה מחוסר מעש.

5.

ביום 10.12.2017 הגיש המבקש בקשה דחופה לעיון חוזר בפסק הדין בטענה שלא ניתנה לו התראה לפני המחיקה. בהחלטה מיום 11.12.2017, דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו וציין כי ניתנה התראה לפני מחיקה מחמת חוסר מעש.

המבקש הוסיף והגיש בקשה נוספת לעיון חוזר, ובהחלטה מיום 16.1.2018 נדחתה אף בקשה זו. בית המשפט המחוזי תיאר בהחלטתו את אופן ניהול התביעה מיום הגשתה בשנת 2012 ועד למחיקתה, וקבע כי בשלב זה התביעה כבר אינה רלוונטית לנוכח ההליכים המתנהלים מול ועדות התכנון והבנייה. בית המשפט המחוזי דחה את טענת המבקש לפיה בית המשפט חייב להתריע בפני בעלי הדין טרם מחיקת התביעה מחמת חוסר מעש, ומכל מקום קבע כי במקרה הנדון ניתנו שלוש החלטות מתרות טרם מחיקת התביעה. הודגש כי מחיקת התביעה אינה מהווה מעשה בית דין, ולפיכך עומדת בפני המבקש, במידת הצורך, האפשרות להגיש תביעה חדשה ועדכנית נגד המשיבים.

הבקשה דנן נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי.

הבקשה דנן

6.

המבקש טוען כי בית המשפט המחוזי שגה כאשר החליט למחוק את התביעה מחוסר מעש מבלי שנתבקש לעשות כן על-ידי מי מהצדדים ומבלי שניתנה לצדדים התראה בטרם המחיקה. עוד נטען כי שלוש ההחלטות שניתנו בעבר בדבר קביעת תזכורת למחיקת התיק מחוסר מעש, ביום 15.9.2014; ביום 28.6.2015; וביום 19.7.2017, אינן מהוות התראה בהתאם לנדרש בסעיף 156 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ), שכן הן שימשו כתזכורות פנימיות של בית המשפט בלבד, וניתנו שנים עד מספר חודשים לפני ההחלטה בדבר מחיקת התביעה. כן נטען כי מחיקת תביעה מחמת חוסר מעש היא סעד דרסטי שיש להשתמש בו במקרים חריגים בלבד, וכי איחור בהגשת הודעת עדכון אינו מצדיק נקיטה בצעד שכזה. המבקש מוסיף כי הוא שילם אגרה גבוהה בעת הגשת תביעתו, וכי הגשת תביעה נוספת תגרום לו לנזק כלכלי כבד.

7.

עיריית רחובות, הוועדה המקומית וקהתי טענו בתגובותיהם כי היה על המבקש להגיש ערעור בזכות על פסק דינו של בית המשפט המחוזי מיום 28.11.2017, וכי בקשתו לעיון חוזר בפסק הדין נועדה רק על מנת להאריך את המועד להגשת בקשת רשות הערעור. כן נטען כי ההליך נגרר במשך שנים רבות, בצל איום מחיקת התביעה שעלה שוב ושוב, והיה על המבקש להתייחס אליו ברצינות הנאותה ולעדכן את בית המשפט המחוזי במועד. עוד טענו כי התביעה מושתתת על תשתית עובדתית שאינה עדכנית, ועל כן אינה רלוונטית עוד במתכונתה הנוכחית.

8.

רמ"י הבהירה בתשובתה כי היא אינה צד לסכסוך והתובענה אינה מעלה כל עילה נגדה, ולפיכך אינה רואה לנכון להביע כל עמדה לגופה של הבקשה שבנדון.

דיון והכרעה

9.

לאחר העיון בבקשה ובתשובות המשיבים, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות.

תקנה 156 לתקנות, קובע כי:

(א)

נבצר מבית המשפט לדון בתובענה או להמשיך את הדיון בה מחמת חוסר מעש מצד בעל דין, רשאי בית המשפט או הרשם או המזכיר הראשי של בית המשפט על דעת עצמו, ליתן הודעה לבעלי הדין או למי שבית המשפט הורה ובדרך שהורה לבוא וליתן טעם מדוע לא תימחק התובענה.

(ב)

לא ניתן כל טעם, בתוך שלושים ימים מיום ההמצאה או פרק זמן ארוך יותר שנקבע בהודעה, יראו את התובענה כתובענה שנמחקה.

(ג)

בית המשפט או הרשם רשאי למחוק את התובענה אם הטעם שניתן אינו מניח את דעתו.

כבר צוין בפסיקה כי הסמכות לסלק הליך בשל חוסר מעש היא סמכות בלתי-שגרתית, ויש לעשות בה שימוש מדוד ומידתי. מחיקת הליך בשל חוסר מעש נועדה, בין היתר, להסיר הליכים שנזנחו על-ידי בעלי-הדין משולחנו של בית המשפט, ובכך למנוע בזבוז של משאבי ציבור וזמן שיפוטי, כמו גם למנוע משיכת הליכים שיפוטיים ללא סוף (ראו: ע"א 2237/01 עראידה נ' המועצה להסדר הימורים בספורט , פ"ד נו(1) 865 (2001); רע"א 83/01 וייס נ' מרדכי , פ"ד נה(3) 730, 732 (2001)). ואמנם, בית המשפט אינו משמש אכסניה לתובענות שטרם הבשילו לדיון ענייני בהן, ויש לפעול לצמצום התופעה שבגדרה תביעות אלו מוגשות למעין "משמורת" של בתי המשפט אשר נאלצים לנהל אותן ולהתעדכן בעניינן לאורך שנים ארוכות ללא יכולת לדון בהן לגופן, וכשתאריך ההבשלה הולך ומתרחק מהודעת עדכון אחת לרעותה הבאה אחריה. העומס המוטל על בתי המשפט אינו מצדיק הפניית משאבים לצורך ניהול תביעות בוסר, המופקדות כפיקדון בידי השופטים, ועל בעלי הדין להימנע מהגשת תביעות אלה. נכונים הדברים אף אם תביעה הוגשה כשהיא בשלה לדיון לגופה, ובמהלך הדיון בה חל שינוי בנסיבות אשר מונע את המשך בירורה במשך תקופה ממושכת. במקרה כזה, על הצדדים לפעול למחיקתה, וככל שיהיה בכך צורך לאחר שיתברר מצב הדברים העדכני, להגיש תובענה חדשה. מובן כי כל האמור כפוף לשיקול דעתו של בית המשפט, ולאיזון בין שיקולי המדיניות הנזכרים לבין שמירה על זכויותיהם של בעלי הדין לבל ייפגעו באופן בלתי מידתי (על השיקולים הרלוונטיים שעל בית המשפט לשקול טרם החלטה על מחיקת תובענה מחוסר מעש ראו: ע"א 7033/13 אבידר נ' מדינת ישראל רשות מקרקעי ישראל , פסקה 7 וההפניות שם (6.7.2015) (להלן: עניין אבידר )) .

10.

בענייננו, תביעת המבקש מתנהלת כבר למעלה משש שנים – מאז חודש פברואר 2012 – וטרם התקיים בה ולו דיון ענייני אחד. יתירה מכך, אף נכון לעת הזו, התביעה טרם הבשילה ולא ניתן לנהל בה דיון לגופה ולהכריע בה. כאמור לעיל, הדיון האחרון שהתנהל בתביעה היה דיון קדם-משפט בשנת 2014 . מאז, ובמשך השנים שחלפו, לא נעשה דבר בתיק למעט הגשת בקשות חוזרות ונשנות על ידי המבקש לדחיית מועד הדיון ועדכון בנוגע להליכי התכנון בפני הגורמים המקצועיים. המבקש אף הדגיש בהודעות העדכון כי החלטת גורמי התכנון והבניה עשויות לייתר את הדיון בתביעתו. בנסיבות אלה, בהן במשך שנים ארוכות התביעה אינה בשלה לדיון, ולמעשה בית המשפט משמש אך כאכסניה בלבד לתביעה מבלי שיש בידו לקדם דיון ענייני בה, אין עוד מקום להותיר את התובענה תלויה ועומדת.

11.

לא נעלמה מעיניי טענת המבקש כי נגרם לו נזק בשל תשלום האגרה הנוסף שיידרש לשלם אם יגיש תביעה נוספת. ואולם, אני סבורה כי באיזון הכולל שבין האינטרס הציבורי שלא להעמיס על מערכת המשפט תיקים שאינם בשלים לבין האינטרס של המבקש להימנע ממחיקת תביעתו משיקולים כלכליים ואחרים, גובר האינטרס הציבורי. זאת, במיוחד בשים לב לכך שמחיקת התביעה מחמת חוסר מעש אינה מהווה מעשה בית דין, והמבקש יהיה רשאי להגיש תובענה חדשה באותה העילה ככל שיהיה בכך צורך, בהתאם לדין (ראו: רע"א 3771/12 המאגר הישראלי לביטוחי רכב ("הפול") נ' קבודי (8.7.2012); ע"א 579/90 רוזין נ' בן-נון , פ"ד מו(3) 738 (1992)).

אוסיף עוד כי אופן ניהול הליך משפטי נושא בחובו סיכונים כלכליים, ולא מצאתי כי יש בנזק הנטען כדי להצדיק את המשך ניהול ההליך הנדון, שטרם הבשיל כאמור לדיון ענייני.

12.

המבקש טען עוד כי בית המשפט המחוזי לא נתן התראה על מחיקת התביעה בטרם ניתן פסק הדין, ומשכך לא היה רשאי למחוק את תביעתו. אכן, בית המשפט המחוזי קבע כי בית המשפט אינו חייב ליתן התראה בטרם הוראה על מחיקה מחמת חוסר מעש וכי הדבר נתון לשיקול דעתו, ובכך נפלה שגגה בהחלטתו. מלשון תקנה 156(א)-(ג) עולה בבירור כי בית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעת רק ביחס לעצם השאלה האם למחוק את התביעה מחוסר מעש, אך משעה שהחליט לנקוט בצעד זה, חייב הוא להתריע על כך בפני הצדדים וליתן להם הזדמנות לנמק מדוע לא ייעשה כן (ראו: עניין אבידר פסקה 7). אולם, בענייננו מהשתלשלות האירועים המתוארת לעיל עולה כי ניתנו למבקש מספר התראות על מחיקת ההליך מחמת חוסר מעש. על אף שהתראות אלה נוסחו לכאורה כ"תזכורות", עולה מהן באופן ברור כי מדובר בהתראה כנדרש בתקנה 156(א). החלטות אלה הועברו לצדדים, והמבקש עצמו אף פעל בהתאם לאמור בהן לאורך ההליך. משכך, אין לקבל את טענת המבקש לפיה לא ניתנה התראה כנדרש טרם ההחלטה על מחיקת התובענה.

13.

בשולי הדברים יוער כי לא מצאתי להיעתר לבקשת המבקש להגיש תגובה לתשובות המשיבים על מנת "שתעמוד בפני בית המשפט הנכבד התמונה המלאה" (בקשה מיום 15.4.2018). כידוע, הזכות למתן תגובה לתשובת משיב בבקשת רשות ערעור אינה זכות קנויה, ומתן זכות כאמור נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ראו תקנה 406(ג) לתקנות; חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 248, 250 (מהדורה שלישית, 2012)). המבקש פרש טענותיו בהרחבה בבקשתו, והתשתית העובדתית הרלוונטית והנדרשת להכרעה בבקשה עולה מנספחי הבקשה ומהחלטת בית המשפט המחוזי.

14.

לנוכח כל האמור לעיל, הבקשה נדחית. בנסיבות אין צו להוצאות.