פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א
1396/15
לפני:
כבוד השופט צ' זילברטל
המבקשת:
כלל חברה לביטוח בע"מ
נ ג ד
המשיבים:
1. שירביט חברה לביטוח בע"מ
2. עמוס כחלון
3. עופר בובליל (פורמאלי)
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית
המשפט המחוזי מרכז-לוד בע"א 7267-04-14 במאוחד עם ע"א 9775-03-14 שניתן
ביום 25.12.2015 על ידי כב' השופט יעקב שינמן
בשם המבקשת:
עו"ד שלמה
פיזנטי
החלטה
בפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו מיום 25.12.2014 של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט י' שינמן ) בע"א 7267-04-14 וע"א 9775-03-14, בגדרו התקבלו שני ערעורים על פסק דינו מיום 12.1.2014 של בית המשפט השלום בנתניה (כב' השופט ע' ניר נאוי ) בת"א 7745-04-10.
רקע והליכים קודמים
1.
ביום 30.11.2009 נסע אוטובוס נוסעים, המבוטח על-ידי המשיבה 1 (להלן: שירביט ), בדרך ראשית ליד נתיבות, כאשר טרקטור שבו נהג המשיב 3 (להלן: בובליל ) הגיח לכביש מדרך לא סלולה ופגע באוטובוס. בעת התאונה היה המשיב 2 (להלן: כחלון ) הבעלים של הטרקטור והמעסיק של בובליל, והמבקשת (להלן: כלל ) המבטחת של הטרקטור.
2.
לאחר התאונה הגישה שירביט לבית משפט השלום בנתניה תביעת שיבוב, במסגרתה עתרה לחייב את כלל, כחלון ובובליל בפיצוי בסך של 236,995 ש"ח, בגין תשלומים ששילמה לבעלי האוטובוס עקב נזקי הרכוש שנגרמו בתאונת הדרכים. בובליל לא התגונן וניתן נגדו פסק דין, ועל-כן עיקר המחלוקת שעמדה להכרעה בבית המשפט נסובה על שאלת אחריותם של כלל וכחלון. טענתה העיקרית של כלל הייתה, כי לטרקטור לא היה כיסוי ביטוחי בעת התאונה, וזאת מאחר שלפי תנאי הפוליסה, על הרכב להיות תקין כתנאי לחבות המבטח, ואילו הטרקטור היה תקול ומערכותיו היו לא תקינות. כלל טענה בנוסף, כי כחלון נמנע מלמסור לידיה נתונים אמיתיים אודות המצב המכני של הטרקטור והסתיר ממנה מידע מתוך כוונת מרמה, וגם מסיבה זו אין הפוליסה מכסה את התאונה. מנגד, כחלון טען כי לא מוטלת עליו חבות, וכי יש להטיל את מלוא האחריות לנזק על בובליל שנהג בטרקטור.
3.
בפסק הדין שניתן ביום 12.1.2014 קבע בית משפט השלום, כי מאחר שבין כחלון לבובליל התקיימו יחסי עובד-מעביד, והתאונה אירעה במהלך ביצוע עבודתו של בובליל, נושא כחלון באחריות שילוחית לתאונה. בעניינה של כלל קבע בית משפט השלום, כי הטרקטור אכן לא היה תקין, ומכאן שפוליסת הביטוח אינה מכסה את התאונה ולכן כלל, כמבטחת, לא חבה בתשלום הנזק.
4.
כלפי פסק דינו של בית משפט השלום הגישו שירביט וכחלון ערעורים, שהתמקדו בעיקר בשאלת חבותה של כלל. בית משפט קמא קיבל את שני הערעורים וקבע, כי על כלל לשלם לשירביט את נזקי התאונה עקב חבותה על-פי הפוליסה. על-פי פסק הדין, כלל לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי בענייננו מתקיים החריג לפוליסה הקובע העדר כיסוי ביטוחי במצבים בהם הרכב אינו תקין. בית משפט קמא נימק את קביעתו בעיקר בכך שהחוקר מטעמה של כלל קבע בצורה נחרצת, כי לא נמצאו ראיות או ממצאים המצביעים על מצב תחזוקתי לקוי של הטרקטור; שהרכב עבר מבחן רישוי שנתי חמישה חודשים עובר לתאונה; ובכך שכלל לא הציגה כל חוות דעת מומחה לגבי אי תקינות הרכב.
5.
בית משפט קמא דן בפסק דינו גם בערעור שכנגד שהגישה כלל, בו נטען כי בית משפט השלום לא דן בטענתה כי כחלון הסתיר מידע ומסר לה מידע כוזב. בית משפט קמא קיבל את טענותיה של כלל בעניין זה, והחזיר את התיק לבית משפט השלום לצורך הכרעה בשאלה האם הסתיר כחלון מכלל מידע בכוונת מרמה. למען השלמת התמונה יצוין, כי ביום 30.3.2015 דחה בית משפט השלום את טענת המרמה, ובהתאם גם את טיעוניה של כלל בדבר היעדר כיסוי ביטוחי.
הבקשה דנא
6.
בבקשת רשות הערעור שהגישה כלל נטען, כי בית משפט קמא התעלם באופן מופגן מראיות שהוגשו על-ידה, ושמהן עולה, לשיטתה, בבירור כי מערכות הטרקטור לא היו תקינות בעת התאונה. בנוסף, כלל מלינה על כך שבית משפט קמא יצר חזקה מסוג חדש – "חזקת תקינות", לפיה כל רכב שעבר מבחן רישוי שנתי הוא תקין אלא אם הוכח אחרת. כמו כן, טוענת כלל כי שגה בית משפט קמא בהידרשו לטענותיהם של שירביט וכחלון בדבר תקינות מערכות הטרקטור, וזאת על-אף שבית משפט השלום קבע שהן שירביט והן כחלון היו מודעים לטענותיה של כלל בכתב-ההגנה בדבר אי תקינות הטרקטור והיעדר הכיסוי הביטוחי, אך לא טענו דבר לענין זה אלא במסגרת חקירתו הנגדית של נציג חברת כלל, במהלך שהוגדר על-ידי בית משפט השלום כ"הרחבת חזית" פסולה. בנוסף נטען, כי משלא הוגשו מטעם כחלון עיקרי טיעון בערעור שכנגד, היה על בית משפט קמא לקבל את הערעור שכנגד במלואו, ולא היה מקום להורות על השבת הסוגיה לבית משפט השלום.
דיון והכרעה
7.
לאחר העיון בבקשה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות, אף בלי להורות על הגשת תשובה. הלכה היא, כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים בהם מתעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית ומשפטית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים לתיק (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982))
. סבורני, כי הבקשה דנא אינה עומדת באמות מידה אלה ואינה מצדיקה מתן רשות ערעור .
8.
עיקר טענותיה של כלל בבקשה מכוונות כלפי מסקנת בית המשפט המחוזי בעניין אי תקינות מערכות הטרקטור. ואולם, מרבית טענותיה בעניין זה הן עובדתיות, ולכן הן תחומות למחלוקת הקונקרטית שבין הצדדים, ואינן בעלות חשיבות ציבוריות החורגת מעניינם הפרטני. יוער, כי כלל מנסה בבקשה להעניק לסוגיה העובדתית הקונקרטית נפח ציבורי, באמצעות הצגתה כסוגיה כללית בדבר המבחנים להגדרת תקינותו של רכב לצורך עמידה בתנאי הפוליסה. כחלק מניסיון זה, טוענת כלל כי בית משפט קמא יצר "חזקת תקינות" לפיה כל כלי רכב שעבר מבחן רישוי שנתי יוחזק כתקין, אלא אם הוכח אחרת באמצעות ראיות פוזיטיביות. לעניין זה סבורני, כי קביעת בית משפט קמא, לפיה הנטל להוכחת אי התקינות של הטרקטור מונח על כתפיה של כלל, אינה בגדר חידוש הלכה, שכן נפסק לא אחת כי "על חברת הביטוח, הטוענת לפטור מאחריות על-פי איזה מן הסייגים שנכללו בתניות הפוליסה, מוטל להוכיח, כי המקרה נושא תביעתו של המבוטח נכנס לגדרו של אותו סייג" ( ע"א 678/86 חניפס
נ' "סהר" חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מג(4) 177, 193 (1989)). הקביעה כי הטרקטור עבר בהצלחה מבחן רישוי שנתי חמישה חודשים לפני האירוע לא עמדה בפני עצמה, אלא השתלבה עם ראיות נוספות, כשהמכלול הוא זה שעמד בבסיס המסקנה כי לא הורם הנטל להוכיח את התקיימות הסייג של חוסר תקינות הרכב המבוטח. אין לראות בכך יצירת "חזקת תקינות" מסוג חדש, אלא יישום פרטני של ההלכה שנקבעה זה מכבר לעניין נטל הוכחת קיום הסייג (ראו: ע"א 453/11 מ.ש. מוצרי אלומניום בע"מ נ' "אריה" חברה לביטוח בע"מ , פסקה 31 (21.08.2013); ע"א 8349/09 גרטלר נ'
M.H.WHEELER
חתם לויד'ס ואח' , פסקה 10 (22.05.2011)).
9.
לעניין טענתה של כלל בדבר הרחבת חזית אסורה, סבורני שלא נפלה שגגה בהחלטתו של בית משפט קמא לדון בסוגיית תקינות הטרקטור על אף שכחלון ושירביט לא טענו לסוגיה בכתבי-הטענות שהוגשו לבית משפט השלום.
לפי תקנה 61 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: התקנות ) על תובע המעוניין להגיב לטענה שעלתה בכתב-הגנה, להגיש כתב-תשובה לכתב-ההגנה. שירביט בחרה שלא להגיש כתב-תשובה, ומשכך לכאורה היתה מנועה מלהגיב לטענותיה של כלל בעניין אי-תקינות הטרקטור על-ידי העלאת טענות לגבי כך מעבר לאמור בכתב התביעה (ראו: ע"א 3694/99 ארדמן נ' חברת פרויקט אורנים בע"מ , פ"ד נה(2) 385, 392 (2000)). עם זאת, אף אם לא הוגש כתב תשובה, מוחזקת שירביט כמכחישה את הנטען בכתב ההגנה מטעם כלל (תקנה 61 סיפא). במקרה דנא פירוש הדבר ששירביט רשאית לטעון שהטרקטור היה תקין, שהרי הכחשת טענת אי התקינות שהעלתה כלל פירושה ששירביט טוענת שהרכב היה תקין. נמצא, כי במקרה דנא, כשלא נדרשות טענות מעבר לעצם הכחשת אי התקינות, לא היה הכרח בהגשת כתב תשובה, אם כי מדובר במקרה גבולי. יחד עם זאת, גם אם שירביט מנועה מלהגיב לטענות כלל אין בכך כדי לפטור את כלל מחובתה לעמוד בנטל להוכיח את טענותיה מלכתחילה. בענייננו, בית משפט השלום דן בסוגיית תקינותו של הטרקטור, וקבע כי כלל עמדה בנטל להראות שהחריג לפוליסה מתקיים. בית משפט קמא בחר גם הוא לבחון האם כלל עמדה בנטל, אך קבע כי לא הורם הנטל ולא הוכח כי החריג לפוליסה התקיים. לצורך קביעה זו לא נדרש בית משפט קמא לטענות ולראיות שהעלתה שירביט, ועל כן סבורני שלא נפל כל פגם מהותי בהחלטתו של בית משפט קמא המצדיק מתן רשות ערעור.
10.
טענה נוספת של כלל היא, כי שגה בית משפט קמא בהחזירו את הדיון בסוגיית התרמית לבית משפט השלום, לאחר שלא הוגשו על-ידי כחלון עיקרי טיעון בערעור שכנגד, במקום לקבל את הערעור שכנגד במלואו. אין בידי לקבל טענה זו. לפי הוראות תקנה 446(ד) לתקנות, יראו במשיב שלא הגיש עיקרי טיעון כמי שלא התייצב לדיון ( ראו: ע"א 148/82 גליק
נ' ארמן , פ"ד מה( 3) 401, 402 (1991); ע"א 73/88
עיזבון המנוחה לוטי גרינברג - רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ , פ"ד מו(5) 114, 120 (1992)). קרי, בית המשפט יהיה מוסמך על-פי תקנה 450(2) לתקנות, העוסקת במקרים של אי התייצבות משיב לדיון בערעור, לקבוע כי הערעור יתברר, או שהדיון בו יידחה למועד אחר. יוער, כי כאשר המערער אינו מתייצב לדיון, או אינו מגיש עיקרי טיעון בערעור, בידי בית המשפט דרך פעולה נוספת והיא מחיקת הערעור (תקנה 450(3) לתקנות). ואולם, מחוקק המשנה נמנע מהצבת כלל מקביל לפיו עצם אי התייצבותו של משיב תביא לכך שהמערער יזכה במבוקשו וערעורו יתקבל, בלי דיון, במלואו (רע"א 6516/11 אלקסלסי נ' מערכת מתחתנים הוצאה לאור בע''מ (10.7.2012)). במקרה דנא, בית משפט קמא בחר, מבין שתי האפשרויות המנויות בתקנה 450(2) לתקנות, לדון בטענותיה של כלל בערעור שכנגד. בית משפט קמא מצא כי אכן, כפי שנטען, בית משפט השלום לא דן בטענת התרמית ולא קבע ממצאים לגביה. משנמצא, כי לא הכריע בית משפט השלום בסוגיה העובדתית, בסמכותו של
בית משפט קמא על-פי תקנה 455 לתקנות להחזיר את הדיון לערכאה המבררת, ואין הוא מחויב לקבל את טענותיו של המערער (ובמקרה זה – המערערת שכנגד) במלואן.
בכל מקרה, לא מצאתי כי החלטה זו של בית משפט קמא גורמת לעיוות דין, וגם מטעם זה אין הצדקה להתערב.
11.
סוף דבר, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, י' באב התשע"ה (26.7.2015).
ש ו פ ט