רע"א 1405/07 אסתר אמסיס נ. הוד קדושתו הפטריארך הארמני ויורשיו בתפקיד

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת דותן) בתיק בר"ע 2991/05 מיום 11.1.07, בה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשות על החלטת בית משפט השלום ברמלה (סגנית הנשיא בוסתן) בתיק בש"א 2030/05 מיום 13.11.05.

ב.

ביום 2.6.05 ניתן נגד המבקשות (אם ובתה) ונגד המנוח חנא אמסיס (בעלה של המבקשת 1 ואביה של המבקשת 2 - להלן המנוח) פסק דין לפינוי מנכס מקרקעין ברמלה הנמצא בבעלות המשיב. ערעור שהוגש לבית המשפט המחוזי (ע"א 1283/96) נדחה ביום 9.2.98. בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית משפט זה (רע"א 1785/98) נדחתה ביום 4.5.98 (השופט גולדברג). פסקי הדין בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי וכן ההחלטה בבית משפט זה לא צורפו לתיק, אך מעיון בהחלטת השופט גולדברג עולה כי שלוש טענות ההגנה שהועלו (התיישנות, רשות בלתי הדירה ופיצוי בגין השקעה בנכס) נדחו לגופן.

ג.

בשנת 2005 הגישו המבקשות בקשה לביטול פסק הדין בטענה שההליך הראשון כולו נוהל על ידי המנוח - שלא התגורר עמן בנכס, ואף נקט, כנטען, באלימות כלפיהן - בלא ידיעתן. נטען כי רק בשנת 2005 במסגרת הליכי הוצאה לפועל נודע למבקשות על ההליך. ביום 13.11.05 דחה בית משפט השלום את הבקשה תוך שהוא מציין מספר אינדיקציות השוללות את גרסת המבקשות: (1) בכל כתבי בית הדין שהוגשו בהליך המקורי בבית משפט השלום ציין עו"ד אברהם שאול שהוא מייצג את כל הנתבעים. אכן, עו"ד שאול הודיע (אמנם מכתבו לא צורף) כי ייצג אך את המנוח אולם נקבע כי הדבר נסתר על ידי "התעוד שנעשה בזמן אמת" (עמ' 3). יצוין כי בשל העובדה שכל התיקים הרלבנטיים בוערו לא ניתן היה לבדוק האם קיימים בהם יפויי כוח; (2) כתב התביעה המקורי והמתוקן נשלחו לכתובת הנכס, ומסתבר אפוא שהמבקשות הן שהעבירום לידי המנוח ולפיכך היו מודעות להליך; (3) במסגרת ההליך הוגש תרשים עדכני של הנכס, ומסתבר שהמבקשות שגרו בנכס שיתפו פעולה עם המודד; (4) בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק דינו של בית משפט השלום, שנערכה על ידי עו"ד זק, צורפו אישורים רפואיים המתייחסים למבקשת 1, ומסתבר שהיא נטלה חלק בעריכתה; (5) עורכת הדין חיותה הראל, מסרה כי היא ייצגה את המבקשות בהליך הערעור, וזאת בהרשאה כדין ותוך שיתוף פעולה מצידן; (6) נקבע כי בתצהיר שהוגש עם בקשת הביטול כלל לא נטען שהמבקשות לא קיבלו עותק מכתב התביעה.

ד.

בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט המחוזי נדחתה ביום 11.1.07, בלא שנדרשה תשובה. לאחר סקירת הטענות והחלטת בית משפט השלום נקבע, כי "בית המשפט (בית משפט השלום – א"ר) בחן את מכלול הראיות, ועל בסיסן קבע כי המבקשות נטלו חלק בהליכים שהתנהלו בעניינן בערכאות השונות. על פי ההלכה הנוהגת התערבות ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות של הערכאה הראשונה תיעשה רק במקרים חריגים וקיצוניים... המקרה שלפניי אינו אחד מאותם מקרים" (עמ' 3). כלפי החלטה זו הוגשה הבקשה הנוכחית.

ה.

בבקשה חוזרות המבקשות על הטענות שהועלו בערכאות הקודמות. הוטעם עוד כי אף אם שכחו המבקשות לציין בתצהיר שצורף לבקשה שכתב התביעה מעולם לא הומצא לידיהן, ברור שמדובר בהשמטה מקרית - ושיש להעדיף את המהות העולה מתיאור המקרה בכללותו (כך בהסתמך על בר"ע (נצרת) 1183/03 בית החולים הסקוטי אי.אמ.אמ.אס נ' איחוד רשת סוכנויות ביטוח בע"מ (לא פורסם)). עוד נטען כי רק לפני מספר שבועות הובא לידיעת המבקשות כי עו"ד שאול הורחק לצמיתות מלשכת עורכי הדין, אף כי מסיבות שאינן קשורות לתיק זה (על"ע 3461/06 שאול אברהם נ' הועד המחוזי של לשכת הדין בתל אביב (טרם פורסם)) - ולפיכך אין לייחס משמעות רבה לעובדה שהציג את עצמו כבא כוחן של המבקשות במהלך הדיון בהליך המקורי. כן נטען שאף עורכת הדין הראל לא המציאה יפויי כוח, או מסמך כלשהו, התומך בטענה כי ייצגה את המבקשות בהליך הערעור - ושהוגשה נגדה ונגד עו"ד זק על ידי בא כוח המבקשות תלונה לועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין. ולבסוף, נטען כי השיקול המרכזי ביחס לביטול פסק הדין צריך להיות סיכויי ההגנה (ע"א 64/53 כהן נ' יצחקי , פ"ד ח(1) 395, 397). במקרה דנן נטען שכספים שהשקיעו המבקשות בשיפוץ הנכס החל משנת 1996, ותשלומי המיסים הכרוכים בנכס בהם נשאו המבקשות במשך למעלה מחמישים שנה - עולים כדי דמי מפתח, ולפיכך שיש למבקשות מעמד של דיירות מוגנות.

ו.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת רק במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מן האינטרסים של הצדדים הישירים למחלוקת (ר"ע 103/82 חניון חיפה נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 - מ"מ הנשיא, כתארו אז, שמגר). אין המקרה הנוכחי בא בכללם. מהותה של הבקשה השגה על קביעותיו העובדתיות של בית משפט השלום לפיהן נטלו המבקשות חלק בניהול ההליך המקורי. בסוגיות עובדתיות אלה אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב, כל שכן בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם); רע"א 6594/06 אשכנזי נ' שר (טרם פורסם)). מעבר לצורך אציין, כי אין המדובר בביטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה (כפי שנדון בע"א 64/53). בענייננו נוהל הליך בשלוש ערכאות, והטענות - שכאמור, נקבע שהועלו גם מפי המבקשות - נדחו לגופן. המבקשות מתייחסות אך לטענה בדבר היותן דיירות מוגנות, בנימוק של השקעה בנכס. בהקשר זה לא למותר להזכיר שבהליך הקודם נקבע כי המבקשים לא עמדו "בנטל הוכחת ההוצאות להן הם טוענים" (רע"א 1785/98). ועוד, אכן נפסק כי "אין מקום לספק כי כדי שתמורה הניתנת עבור השכרה תהיה בבחינת דמי-מפתח, היא אינה חייבת להיות בצורת תשלום כסף למשכיר" (ע"א 35/76 עוזרי נ' רוהלד , פ"ד לא(2) 149), אך ברי, אף בהנחת ההשקעות, כי דייר אינו יכול - באופן חד צדדי - להשקיע מכספו במושכר ולקנות לעצמו ללא הסכמת המשכיר מעמד של דייר מוגן. בבקשה לא נטען להסכם או הבנה של ממש בין הצדדים. ועוד, אף בפרשת ע"א (נצרת) 322/98 הפטריארכיה היוונית נ' נעים אליאס זייתון (לא פורסם), ממנה חפצו המבקשות להיבנות, נערך הסכם מפורש (ראו גם רע"א 3088/00 - זייתון מאי נ' הפטריארכיה היוונית , פ"ד נו(6), 444).

ז.

לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה. אין מקום לדון בגלגול ערעורי נוסף בשאלת מעורבותן של המבקשות בהליך המקורי. איני מביע דעה בשאלה מה יהא בידי המבקשות לעשות אם יימצאו התלונות שהוגשו ללשכת עורכי הדין מוצדקות.