רע"א 1426/16 חברת אלעבאס לתקשורת וציוד משרדי בע"מ נ. בנק ערבי בע"מ

1.בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט א' רון ) בתא"ק 36017-04-15 מיום 21.1.2016, בגדרה נדחתה בקשת המבקשים לדחות את התביעה שהגיש נגדם המשיב על הסף, ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בה.

2.המשיב, בנק ערבי בע"מ, הגיש תביעה נגד המבקש 1 – תאגיד הרשום ברשות הפלסטינית, ונרשם גם כחברה נכרית בישראל; ונגד המבקש 2 – מי שערב לחובות החברה לבנק, תושב ישראל בעצמו. המבקשים הגישו בקשה לדחיית התביעה על הסף, ולחלופין להורות על עיכוב ההליכים בתביעה בשל קיומו של הליך תלוי ועומד. הרקע לבקשה הוא שמתנהל הליך מקביל להליך הנוכחי בבית משפט שברשות הפלסטינית.

3.בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה על שני חלקיה. נקבע כי אין מקום להורות על הסעד הדרסטי של דחייה על הסף, שיש לו הצדקה רק כאשר שוכנע בית המשפט כי בכל מקרה לא יהא התובע זכאי לסעד שביקש. באשר לעיכוב ההליכים מחמת הליך תלוי ועומד, צוין כי החלטה בעניין זה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט בהתאם לנסיבות העניין וטענות הצדדים. בנסיבות העניין הנדון, כך נקבע, קיים חשש כי המשיב לא יוכל לאכוף את פסק הדין שיינתן בבית המשפט שברשות הפלסטינית, גם במדינת ישראל. חשש זה מצדיק את דחיית הבקשה לעיכוב הליכים, וזאת על אף השאיפה להימנע מכפל הליכים, וחרף חששות שטענו להם המבקשים בדבר קושי שבהבאת עדים מן הרשות הפלסטינית למתן עדות בבית המשפט.

4.בבקשת רשות הערעור טוענים המבקשים שההליך ברשות הפלסטינית מתנהל מזה כשנתיים ומצוי בשלב מתקדם ביותר, תוך שהמשיב לא כפר בסמכותו של בית המשפט הפלסטיני; שמותב קודם של בית המשפט המחוזי (השופטת ע' כהן ) הציע למשיב, במסגרת דיון שהתקיים ביום 15.12.2015, לשקול האם לא נכון למחוק בשלב זה את התביעה לאור ההליך המתנהל ברשות הפלסטינית, ומכאן שדעתו היתה כי יש למחוק את התביעה או לעכב את ההליכים; וכי הותרת החלטת בית המשפט על כנה תמנע מהמבקשים לטעון בעתיד טענות של 'השתק עילה' ביחס לעילות שכבר הוכרעו בהליך הראשון המתנהל ברשות הפלסטינית.

5.נטען, כי בעת קיומו של הליך תלוי ועומד הכלל הוא שעל בית המשפט לעכב את ההליכים, ורק במצבים חריגים יחליט בית המשפט שלא לעכב את ההליכים. בכדי לחרוג מן הכלל על בית המשפט להצביע על נימוק מבוסס שנסמך על עובדות וראיות, ואין להסתפק ב'חשש' בלבד כהחלטת בית המשפט המחוזי. כמו כן טענו המבקשים טענות לגוף החשש שהעלה המשיב בדבר העדר יכולת האכיפה.

6.דין הבקשה להידחות, וזאת אף מבלי לבקש את תשובתם של המשיבים.

7.החלטה בעניין עיכוב הליכים היא החלטה דיונית באופיה הנטועה במכלול נסיבות העניין, ולא בנקל תתערב בה ערכאת הערעור: "החלטה בדבר עיכוב הליכים עקב קיומו של הליך תלוי ועומד הינה במהותה החלטה דיונית-ניהולית של הערכאה הדיונית, אשר ערכאת הערעור תמעט להתערב בה, למעט במקרים חריגים"

(רע"א 627/13 סגל נ' פנינת מלכי ישראל בע"מ , פסקה 13 (19.2.2013); רע"א 1573/16

הרט נ' חברת אורג'ניקס , פסקה 21 (24.5.2016) (להלן: עניין הרט )). שלא כטענת המבקשים, אין לראות בכל מקרה את העיכוב ככלל ואת ניהול ההליך כחריג; למעשה, כאשר עסקינן בהליך המתנהל בבית משפט זר, ההפך הוא הנכון: "טענת 'הליך תלוי ועומד' יכולה לעלות גם כאשר מתנהל ההליך האחר בבית-משפט זר, אף כי לא על נקלה יעכב בית-משפט ישראלי את ההליכים שלפניו או ימחקם, שכן, אין זה רצוי, בדרך-כלל, לחסום לפני בעל-דין את הגישה אל בית-משפט מקומי מוסמך" (נינה זלצמן מעשה בית דין בהליך אזרחי

106-107 (1991); ע"א 9/75 אל-עוקבי נ' מינהל מקרקעי ישראל , פ"ד כט(2) 477, 485 (1985)). בענייננו, שקל בית המשפט את חששו של הבנק מצד אחד, ואת טענות המבקשים מצד שני, והגיע לכלל מסקנה כי אין לקבל את הבקשה. אין בכך שמותב אחר של בית המשפט המחוזי הציע למשיב לשקול את מחיקת התביעה, כדי להצר את שיקול דעתו של המותב אשר נתן בסופו של דבר החלטה בבקשה. בהחלטה הובאו לידי ביטוי השיקולים השונים, ובית המשפט הכריע ביניהם על-פי שיקול דעתו, ואינני רואה כל עילה להתערב בשיקול דעת זה.

8.על אף טענת המבקשים, אין בכך כדי לשלול מהם מלהעלות טענות הנוגעות להשלכות של פלוגתאות שהוכרעו כבר, לטענתם, במסגרת ההליך המתנהל ברשות הפלסטינית. משמעותה היחידה של החלטת בית המשפט היא כי התביעה תמשיך להתנהל, אולם אין בכך כדי לשלול העלאת כל טענה שהיא במסגרתה (וזאת מבלי להביע עמדה, כמובן, לגופן של טענות).

9.זאת ועוד. בית המשפט המחוזי קבע כי "לאחר שניתנה הדעת לנטען, נמצא בשלב זה לדחות את עמדת המבקשים"

(פסקה ד להחלטה; ההדגשה הוספה – נ' ס'). קרי, בית המשפט המחוזי לא שלל את האפשרות כי בעתיד יהיה נכון להורות על עיכוב ההליכים. החלטה זו הגיונה בצדה, משום שלעתים מבוקש להורות על עיכוב הליכים המצויים בשלב מקדמי, ורק בעתיד יתכן שיתברר כי ראוי לעכב אחד מהם (השוו: עניין הרט ,

שם ). בכך יש כדי להפחית את עוצמת הפגיעה הנטענת במבקשים, אשר רשאים – ככל שיתקיים שינוי נסיבות רלבנטי – להגיש בקשה נוספת לעיכוב ההליכים; בנוסף, יש בכך כדי לעורר תהייה אם עסקינן בהחלטה מן הסוג המצדיק מתן רשות ערעור בעיצומו של ההליך (השוו רע"א 1377/14 אלימלך לאוניד נ' מדינת ישראל , פסקה 5 (1.5.2014)).

10.לבסוף אציין כי בית המשפט המחוזי הציע לצדדים להגיע להסכמה בדבר ניהול ההליך רק באחת הערכאות, תוך שיסכימו כי תתאפשר אכיפת פסק הדין שיינתן הן ברשות הפלסטינית, הן בישראל. אכן, הסכמה זו תפתור את הקושי האפשרי שבאכיפת פסק הדין, ותאפשר את עיכוב ההליכים באחת הערכאות; אצטרף אפוא להצעתו זו של בית המשפט המחוזי.

11.לאור כלל האמור, נדחית הבקשה. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.