רע"א 1431/19 ויקטור עמירה נ. בנק לאומי

1.

לפני בקשת רשות ערעור שנסבה על מספר החלטות של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. כבר בפתח הדברים יובהר כי המבקש מייצג את עצמו, כפי שעשה גם בהליכים הקודמים, וכי מטעם זה קשה להבין בבירור במה מתמקדת הבקשה. עם זאת, ואולי דווקא משום כך, אפתח בתיאור קצר של אותם חלקים בהתדיינות הענפה בין הצדדים שהם הרלוונטיים לכאורה לעניין.

2.

מקורה של הבקשה דנן הוא בתביעה על סכום קצוב מיום 7.9.2016 שהגיש המשיב, בנק לאומי (להלן: הבנק ), נגד המבקש ללשכת ההוצאה לפועל, לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967. בתביעה זו, שעמדה במקורה על סך של כ-70,000 שקל, נטען כי המבקש, לקוח של הבנק, הפר את הסדר פירעון החוב שנחתם בין הצדדים בשנת 2014. המבקש הגיש התנגדות לבית משפט השלום, וביום 10.1.2017 זו נדחתה על-ידו ונקבע כי הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.

3.

המבקש השיג על החלטת בית משפט השלום במספר הליכים, ולצורך הדיון שבפני יוצגו בתמצית עיקריהם בלבד. תחילה, ביום 7.1.2018 הוגשה לרשמת בית המשפט המחוזי בקשה להארכת מועד לצורך הגשת ערעור, שנדחתה. בכלל זה הודגשה הגשתה באיחור כבד, והובהר כי אין ממש בטענות המבקש אף לגופן. בהמשך, המבקש ביקש להשיג גם על החלטת הרשמת בערעור לבית המשפט המחוזי, אך הערעור נרשם לדחייה ובסופו של דבר גם נדחה, הפעם עקב אי-הפקדת עירבון.

4.

בבקשה שבפני טוען המבקש כי הערכאות הקודמות לא התייחסו באופן הולם לטענותיו. לגופו של עניין, המבקש גם מכחיש כי הפר את ההסכם בין הצדדים וסבור כי דרישותיו של הבנק ממנו הן מופרכות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה מצאתי כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 407א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. הבקשה לא מעלה כל שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינו הפרטני של המבקש ונוגעת ליישום הדין במקרה זה. כמו כן, עניינו של המבקש נדון בשתי ערכאות, תוך הידרשות למספר לא מבוטל של בקשות מצדו, ולא מצאתי כי בקשתו הנוכחית כללה טיעון ממשי שלא נבחן עד כה. אשר על כן, איני סבורה כי דחייתה תוביל לעיוות דין. משכך, הבקשה איננה עומדת באמות המידה הצרות למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי", וזאת במיוחד בהתחשב בכך שההחלטות אשר עליהן המבקש משיג הן החלטות דיוניות, שבהן ההתערבות מצומצמת אף יותר (ראו למשל: רע"א 142/12 אניס עבדאללה ובניו בע"מ נ' סמיע , פסקה 8 (27.9.2012); רע"א 7673/13 ישעיהו נ' קבלסון , פסקה ו' (8.12.2013)).

6.

בצד זאת, לא אוכל לסיים מבלי להתייחס לכך שהמבקש, אשר כאמור מייצג את עצמו, התקשה ככל הנראה לנווט את דרכו בין ההליכים השונים. אוסיף אפוא כי התרשמותי הברורה היא שהערכאות הקודמות נהגו עמו במתינות ובהבנה, גם אם ניתן להבין כי הוא עצמו אינו שבע רצון ממסקנותיהן. נראה כי טוב יעשה המבקש אם ישקול, ככל שהדבר יידרש שוב בעתיד, לפנות ללשכת הסיוע המשפטי.

7.

סוף דבר: הבקשה נדחית. אלמלא היה המבקש לא מיוצג הייתי סבורה שריבוי ההליכים היה מצדיק פסיקת הוצאות נגדו, אך אמנע מכך בנסיבות העניין.