רע"א 7673/13 לביא ישעיהו נ. סטפאן קבלסון

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"ר 42203-04-13 (השופט גרינברגר) מיום 8.8.13, שבגדרו נדחה ערעור על החלטות הרשם שמיע בע"א 46661-01-13 מימים 1.3.13 ו-3.4.13. עניינה של הבקשה הארכת מועד להגשת ערעור.

רקע

ב.

המשיב הגיש נגד המבקש תביעה כספית בסך מליון ₪ (ת"א 21947-07-10). ביום 19.12.12 ניתן פסק דין שבו נדחתה התביעה (השופטת בר אשר-צבן). אין מחלוקת כי המועד האחרון להגשת ערעור על פסק הדין היה 6.2.13. ביום 24.1.13 פנה בא כוח המשיב לבא כוח המבקש בבקשה להסכמתו להארכת המועד להגשת הערעור, אולם נענה בסירוב. באותו יום הוגשה בקשה להארכת מועד, שבה צוינה התנגדות המבקש. עיקר הנימוקים היה עומס עבודה רב שהצטבר במשרדו של בא כוח המשיב, בין היתר נוכח העובדה שאחת מעובדותיו נאלצה לעבור ניתוח, והיא בחופשת מחלה.

ג.

בית המשפט (הרשם השופט שמיע) נעתר לבקשה במעמד צד אחד, והתיר למשיב להגיש את הערעור עד ליום 1.3.13, אף שלא צורף תצהיר לבקשה. הודעה על האמור לא נשלחה לבא כוחו של המבקש. משגילה המבקש באקראי את דבר ההחלטה, הגיש ביום 11.2.13 בקשה לביטולה. ביום 27.2.13 התקבלה הבקשה, ונקבע מועד לשמיעת טענות הצדדים בעניין הבקשה להארכת מועד. כן הורה בית המשפט על מתן צו ארעי המאריך את המועד להגשת הבקשה. המשיב הגיש את הערעור על פסק הדין ביום 20.2.13. ביום 28.2.13 הגיש המשיב בקשה לתיקון הבקשה להארכת מועד ולצירוף תצהיר. ביום 1.3.13 נעתר בית המשפט לבקשה לתיקון. ביום 3.4.13 קיבל בית המשפט את בקשת המשיב להארכת מועד. הובהר, כי הבקשה הוגשה תוך פרק הזמן העומד לרשות הצדדים להגשת ערעור, ומשכך אופיו של ה"טעם המיוחד" הנחוץ כאמור בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, לשם מתן ארכה של מועד הקבוע בחיקוק, שונה מהרגיל, שכן הבקשה הוגשה בטרם נוצרה הסתמכות דיונית. צוין, כי ממכלול הנסיבות עולה, שלא היתה הסתמכות של המבקש שלא יוגש ערעור. בית המשפט מנה מספר נסיבות שבהצטרפותם קם "הטעם המיוחד" בנדון דידן, ובין היתר: הגשת הבקשה להארכת מועד שבועיים לפני חלוף המועד להגשת ערעור; הגשת ערעור על-ידי המשיב טרם ניתנה ההחלטה מיום 27.2.13; והחשש כי קבלת התנגדות המבקש תפגע באינטרס ההסתמכות של המשיב.

ד.

בית המשפט המחוזי דחה ערעור על החלטות אלה. נוכח העובדה שהבקשה הוגשה בגדרי המועד להגשת הערעור, לא ראה בית המשפט ממש בהשגות המבקש לעניין אי התגבשות "הטעם המיוחד". עוד נקבע, כי לא ניתן לומר שאינטרס ההסתמכות של המבקש נפגע משום שבא כוח המשיב ביקש את תגובת בא כוח המבקש לצורך הגשת בקשה להארכת מועד, זאת בפרט משהבקשה הוגשה טרם חלף המועד להגשת הערעור.

הבקשה והכרעה

ה.

לטענת המבקש הבקשה להארכת מועד וההחלטה בעקבותיה לא נשלחו אליו, ועל כן אינטרס ההסתמכות שלו שלא הוגש ערעור, התגבש. מצב דברים זה מצדיק עיון בגלגול שלישי. עוד צוין, כי היה מקום לתמוך את הבקשה בתצהיר, מה שלא נעשה.

ו.

לאחר העיון נחה דעתי כי אין המקרה שלפנינו כזה המעורר שאלות בעלות אופי עקרוני החורגות מעניינם של הצדדים. כנודע, הרשות לערעור בגלגול שלישי ניתנת במשורה, ומוגבלת למקרים המעוררים שאלה בעלת חשיבות משפטית או ציבורית עקרונית. בקשה זו במובהק אינה נופלת בגדרן של אלה, ואינה מצדיקה גלגול שיפוטי נוסף. יתרה מכך, אין דרכה של ערכאת ערעור להתערב בשאלות דיוניות כבענייננו שאינן מכריעות במחלוקת שבין הצדדים, קל וחומר בגלגול ערעורי שלישי (רע"א 8674/04 א.ש. גל חום שוקי פסח בע"מ נ' FRANCO BELGES

(2005)). ככלל עדיפה החלטה שאינה סוגרת שערי משפט, ולא הכריעה סופית בזכויות בעלי הדין, שכן "בבחירה בין נעילת דלת תביעה לפתיחתה המותנית מועדפת הפתיחה המותנית, מכל מקום במקום של ספק" (רע"א 2554/12 אליעזר נ' עיריית פ"ת (2012), פסקה ה').

ז.

כנודע, הארכת מועדים הקבועה בחיקוק מותנית בהצגת טעמים מיוחדים שירשמו (תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי). בין מכלול השיקולים: מהות ההליך, הסתמכות בעל הדין, סיכויי ההליך, השאלה האם ידע הצד שכנגד שבכוונת המבקש להשיג על ההחלטה, ועוד (ח' בן נון וט' חבקין הערעור האזרחי (מה' 3-תשע"ג) 182-163 (להלן בן נון וחבקין ). "טעם מיוחד" מוכר במקרים שבהם סוכלה הכוונה להגיש ערעור עקב אירועים מחוץ לשליטתו הרגילה של בעל הדין (ע"א 6842/00 ידידה נ' קסט , פ"ד נה(2), 904 (2001); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מה' 11- תשע"ג) , 396 ).

ביסוד הצורך ב"טעם מיוחד" מונח אינטרס ההסתמכות של הצד שכנגד בדבר סופיות הדיון (בן נון וחבקין , 164-163), ואולם כאשר הבקשה להארכת מועד מוגשת בפרק הזמן שבגדריו הגשת ערעור אפשרית, אין נפגע אינטרס הצד שכנגד, ויש מקום ככלל לגמישות, בכפוף לנסיבות כל מקרה; ראו ב"ש 1017/82 בויארין נ' אברבך ( 1983), שם לא הוכר טעם של עומס עבודה כ"טעם מיוחד" כאשר הבקשה הוגשה לאחר המועד להגשת ערעור, למול בש"א 8165/12 בוצ'לי נ' קרשי (2012) שם הוכר טעם זה, כאשר הבקשה הוגשה במסגרת תקופת המועד להגשת הערעור. מובן כי אין בתי המשפט צריכים לגלות בהקשר זה גמישות יתר המסכלת את כוונת המחוקק,

וטעם מיוחד הוא טעם מיוחד, אך דעת לנבון נקל, בגדרי השכל הישר, שיש משמעות למועד בו מוגשת הבקשה להארכת מועד. אותה "חסינות" יחסית שהמשיב בבקשה זוכה בה עם חלוף תקופת הערעור (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית, מבוא ועקרונות יסוד (מה' 2, תשס"ח-2008), 140), היא פחותה במשקלה מטבע הדברים כשהבקשה מוגשת בתוך המועד גופו; ההקפדה היא "הנחיה רבת משקל, מעין תמרור ומדריך; אך הכלל אינו הרמטי" ( שם ). בענייננו הוגשה הבקשה להארכת מועד בתקופת הערעור, והערעור הוגש עוד בטרם בוטלה ההחלטה להארכת מועד; המבקש ידע על כוונתו של המשיב להגיש בקשה, אף אם לא הסכים לכך, ולא נראה כי במתן ארכה נפגעו זכויותיו פגיעה של ממש. אמנם, המבקש טוען שבאמירת הצד האחר באקראי שבכוונתו לערער, עליה קיבל תשובה לא חיובית מן המבקש, אין כדי לקעקע את יסוד ההסתמכות של המבקש; ואולם, הדברים אינם שחור ולבן, ולבית המשפט שיקול דעת בהקשר זה, בודאי בתקופת הערעור, ומכל מקום אין הדבר ראוי לגלגול שלישי.

ח.

אין בידי איפוא להיעתר למבוקש.