פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
רע"א 1437/22
לפני:
כבוד השופט ע' פוגלמן
המבקש:
אמנון מורדוב
נ ג ד
המשיבה:
רשות מקרקעי ישראל
בקשת רשות לערער על
החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' רביד) בע"א
64586-01-22 מיום 15.2.2022
בשם המבקש:
עו"ד אהוד ברעם
החלטה
1.
בשנת 2016 התקבלה תביעת המשיבה לסילוק ידו של אחיו של המבקש ממקרקעין בתל אביב ששטחו עומד על 1,600 מ"ר (להלן: המקרקעין ו פסק הדין בהליך הראשון בהתאמה). בעקבות זאת, פעלה המשיבה לביצוע פסק הדין ולפינוי המקרקעין. המבקש טוען כי הוא מחזיק כדין בשטח שגודלו 30 מ"ר שהינו חלק מהמקרקעין, המחולק למספר יחידות להשכרה (להלן: השטח ). ביום 16.11.2021 עתר המבקש לבית משפט השלום לסעד הצהרתי שלפיו הוא מחזיק כדין בשטח.
2.
ביום 19.1.2022 דחה בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופט א' צימרמן ) את התביעה. בית המשפט קבע כי לא עלה בידי המבקש להוכיח כי הוא מחזיק בשטח כדין. זאת מאחר שלא ידע לפרט את זהות הגורם שלטענתו מכר לו את השטח בשנת 1990. כמו כן, דחה בית המשפט את טענתו של המבקש שלפיה הוא בר רשות מכללא בשטח, מאחר שהמשיבה לא נקטה בהליכים לפינויו במשך 31 שנה. בית המשפט קבע שמדובר בהרחבת חזית אסורה, שכן טענה זו לא הועלתה בכתב טענותיו של המבקש. כמו כן מצא בית המשפט כי יש לדחות את הטענה גם לגופה, מאחר שהמשיבה נוקטת בהליכים משפטיים לפינוי המקרקעין למעלה משני עשורים. בנוסף, בית המשפט קבע שבנסיבות המקרה המשיבה אינה מחויבת להגיש תביעה נוספת לפינוי השטח עובר לנקיטת פעולות לפינויו, מאחר שהשטח נכלל במסגרת פסק הדין בהליך הראשון.
3.
המבקש לא השלים עם פסק הדין, והגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ולצדו גם בקשה לצו מניעה שיורה למשיבה שלא לנקוט בפעולות לפינוי השטח עד למתן הכרעה בערעור. ביום 15.2.2022 דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטת ע' רביד ) את הבקשה לצו המניעה. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט עמד על כך שהשטח אינו משמש למגורי המבקש, והוא משכיר אותו לצדדים שלישיים. לפיכך, קבע בית המשפט כי מדובר במקרקעין בני חליפין. מן העבר השני, נתן בית המשפט משקל לטענותיה של המשיבה בדבר האינטרס הציבורי בפינוי השטח. אשר לסיכויי הערעור, קבע בית המשפט כי מבלי לקבוע מסמרות, אלה אינם גבוהים.
4.
לה חלטה זו מכוונת בקשת הרשות לערער שלפניי, שבצדה הוגשה בקשה למתן סעד זמני . המבקש טוען כי מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, מאחר שככל שהמשיבה תפנה את השטח ותפעל להרוס את המבנים שעליו, יהא זה קשה להשיב את המצב לקדמותו, והערעור יהפוך לתיאורטי. מן העבר השני, טוען המבקש, לא ייגרם למשיבה כל נזק במתן הצו. כן טוען המבקש כי סיכויי ערעורו טובים.
5.
לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער ובצרופותיה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. כידוע, על המבקש סעד זמני לתקופת הערעור להוכיח שני תנאים מצטברים, המקיימים ביניהם יחס של מקבילית כוחות: הראשון, כי סיכויי הערעור הם גבוהים; והשני, כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו (רע"א 2841/21 דג'אני נ' נחלת שמעון בע"מ (15.8.2021) רע"א 8858/20 שוויקי נ' רלב"ג (4.2.2021) ).
מבלי שאדרש לשאלת סיכויי ההליך, איני סבור כי הונחה עילה להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי שלפיהן לא עלה בידי המבקש להצביע כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן הנזק שעלול להיגרם למבקש אם ימומש הצו – מתמצה בנזק כספי בר פיצוי. זאת, מאחר שאין מדובר במבנה המשמש למגורי המבקש. משאלה הם פני הדברים, לא ראיתי ליתן רשות לערער לפי אמות המידה המקובלות (רע"א 2262/20 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ' רשות המיסים , פסקה 5 (30.6.2020)).
הבקשה נדחית אפוא, ומאליה נדחית הבקשה לסעד זמני.
משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.
ניתנה
היום, כ"ו באדר א התשפ"ב (27.2.2022).
ש ו פ ט