רע"א 1444/12 בסיס אלכסנדר נ. בנק מזרחי

1.

מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בבאר-שבע (כבוד סגנית הנשיא ש' דברת ) בע"א 29602-06-11, במסגרתו נדחה ערעור המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום באשדוד (כב' השופט

א' ברגנר ) בת"א 40255-03-10 אשר דחה את תביעתם ל"אכיפת הסכם" הפשרה שנחתם בינם לבין המשיבים, בנק מזרחי טפחות בע"מ (להלן: הבנק ) ומר שלמה ובר (להלן: כונס הנכסים ). בשנת 2005, נעתר הבנק להעניק הלוואה למבקשים לרכישת דירה ולהבטחתה נרשמה משכנתא לטובת הבנק. בחודש ספטמבר 2008, משפיגרו המבקשים בהחזר התשלומים השוטפים, נקט הבנק הליכי הוצאה לפועל למימוש המשכנתא. לשם כך, מונה כונס נכסים למכירת הדירה. לאחר שנמסרה למבקשים הודעה בדבר פינוי הדירה בחודש מאי 2009, הגיעו הצדדים להסדר פשרה אשר קיבל תוקף של החלטה על ידי רשם ההוצאה לפועל. במסגרת הסכם זה, התחייבו המבקשים לעמוד בתשלומים שהתחייבו להם עד ליום 14.1.2010, באופן שפורט בהסכם האמור. חודשיים לאחר המועד האחרון שנקבע לסילוק החוב, עתרו המבקשים לבית משפט השלום בתביעה לאכיפת ההסכם נגד הבנק. בגדרי התביעה ביקשו מבית המשפט בין היתר להורות לבנק להפנותם לוועדה הבין-משרדית באופן שהחוב ייפרס על פי החלטת הוועדה; לבטל כל ריבית חריגה או כל פעולות חריגות שנעשו בניגוד לדין; לבטל שכ"ט כונס הנכסים הקבוע בהסכם ולהורות ללשכת ההוצאה לפועל לקבוע שכ"ט מתאים.

בית משפט השלום דחה את תביעת המבקשים על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית. זאת, בנימוק שכל טענה בדבר תשלום החוב או כל השגה בדבר קיום הסכם הפשרה על ידי מי מהצדדים, מקומה להתברר לפני רשם ההוצאה לפועל. כך גם באשר לסעד המבוקש להפניה לוועדה הבין-משרדית, ביטול ריבית חריגה והשגותיהם בנוגע לגובה שכ"ט כונס הנכסים. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אשר נדחה משלא נמצא כי נפל פגם בפסק דינו של בית משפט השלום. בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי מן הטעם שסיכויי הערעור נמוכים. נקבע, כי על מנת למנוע פינוים של המבקשים מדירתם, עליהם לשלם סך של 22,000 ש"ח כך שיתאפשר להם לחתום על הסדר פריסה. חודש לאחר מתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הגישו המבקשים באמצעות בא-כוחם לבית משפט זה בקשת רשות לערער על פסק הדין. כחודש לאחר הגשת הבקשה, ביום 13.3.2012, הגישו המבקשים גם "בקשה דחופה לעיכוב ביצוע פינוי" הקבוע לתאריך 15.3.2012. בו ביום, קבעתי כי על מנת להכריע בבקשה לעיכוב ביצוע, על המבקשים להמציא את כתב התביעה אותו הגישו לבית משפט השלום וכן הסכם הפשרה בין הצדדים שאושר על ידי ראש ההוצאה לפועל. מפאת דחיפות העניין, החלטתי לדון בבקשה למתן רשות ערעור.

2.

השגותיהם של המבקשים, כפי שהוצגו בכתב תביעתם, רובן ככולן להתברר במשכנו של ראש ההוצאה לפועל. הוא אשר אישר את הסכם הפשרה בין הצדדים לאחר שאלה התדיינו לפניו בכל הנוגע למימוש המשכנתא והאופן שזה יבוצע. על כן, בקשתם לחייב את הבנק להפנותם לוועדה בין-משרדית למחיקת חובות או לפריסתם על מנת לעמוד בביצוע תשלומי המשכנתא וטענות בדבר הפרת ההסכם שנועד לסלק את החוב האמור – מקומן להידון לפניו. מששכר הטרחה הוא פועל יוצא ממימוש המשכנתא, כי אז גובהו, כמו גם סבירותו, אמורים להתברר שם. טענת המבקשים כי "פרעו", הלכה למעשה, את החוב, ומשכך, בהתאם להסכם, אין לפנותם מדירתם – מקומה אף היא להיבחן לפני ראש ההוצאה לפועל. כך גם ביחס לבדיקת גביית ריבית חריגה המהווה יחד עם שכר הטרחה תוספת לפירעון החוב שבפיגור, חלק מסך הסכום שעל החייב לשלם.

3.

מצוקתם של המבקשים לא נעלמה מעיני. דא עקא, תביעתם, באופן שהוגשה, אמורה להישמע כאמור לפני ראש ההוצאה לפועל וטוב יעשו המבקשים אם יזדרזו ויפנו בהליך המתאים לשם. רוצה לומר, לא מצאתי שנפלה כל טעות בהכרעות בתי משפט קמא, לפיהן בית משפט השלום נעדר סמכות לדון בתביעה.

4.

סוף דבר. בקשת רשות הערעור נדחית. כתוצאה מכך, אין מקום לדון בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי עד להכרעה בבקשה לרשות ערעור.

בהעדר תגובה, אין צו להוצאות.