רע"א 1450/05 משאבים סינרגטיים בע"מ נ. עזורי מוצרי הלבשה וביגוד 1986 בע"מ

1.ביום 25.2.96 נחתם חוזה שכירות, לפיו יושכר למבקשת חלק מאולם שבבעלות המשיבה. המבקש 2 הינו מנהל המבקשת והוא ערב אישית לקיום ההתחייבויות בחוזה. לאחר שפיגרה המבקשת בתשלומי השכירות שהיתה חייבת בהם על-פי החוזה, וכן לא קיימה חיובים נוספים שהיו מוטלים עליה על-פי החוזה, שלחה המשיבה למבקשת מכתב התראה, ולאחר שלא קיבלה תגובה בגינו, שלחה הודעה לביטול החוזה. ביום 5.2.97 הגישה המשיבה תביעה כספית נגד המבקשים לקיום התחייבויות המבקשת על-פי חוזה השכירות.

טענתם המרכזית של המבקשים בפני הערכאות דלמטה היתה כי שטח המושכר שקיבלה לידיה בפועל היה קטן בהרבה מהמוסכם בחוזה. כמו כן טענה כי לאחר חתימת ההסכם בנתה המשיבה קיר הפרדה בתוך האולם שהושכר לה ובכך הקטינה אף יותר את שטח הנכס המושכר. לטענת המבקשים, בכך נגרמו למבקשת נזקים שהיא היתה זכאית לקזז אותם מהתשלומים בהם חויבה על-פי חוזה השכירות.

2.בית משפט השלום בתל-אביב-יפו (כב' השופטת ר' ניב) קבע כי המבקשת ניהלה משא ומתן ארוך ומדוקדק עם המשיבה, ובמסגרתו אף בוצעו מדידות של המושכר. בית המשפט קבע כי כל חילוקי הדעות בין הצדדים באשר לגודלו של האולם ולאפשרויות ניצולו על-ידי המבקשת נסתיימו בטרם עריכת ההסכם. בית המשפט דחה את טענת המבקשים לפיה הוטעתה בכל הנוגע לשטח האולם. באשר לקיר שנבנה במושכר קיבל בית המשפט את גרסת המשיבה, לפיה קיר זה נבנה על מנת לרצות את המבקשת ולאחר משא ומתן בין הצדדים. אף את שאר טענותיהם של המבקשים דחה בית משפט השלום, ולפיכך פסק למשיבה את סכומי הכסף שחייבים להם המבקשים בהתאם לחוזה. על פסק דין זה הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי.

3.בית המשפט המחוזי (כב' השופטים י' גולדברג- סגן נשיא, ר' שטרנברג-אליעז- סגנית נשיא, ע' פוגלמן) דחה את הערעור בקובעו כי לא מצא מקום להתערב בקביעותיו של בית משפט השלום, לפיהן לא הפרה המשיבה את ההסכם, וכי הצדדים חתמו על החוזה לאחר שכל המחלוקות ביניהם הסתיימו. על כך הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

4.המבקשים טוענים כי הערעור מעלה מספר שאלות עקרוניות, ביניהן סטיית הערכאות דלמטה מההלכה הפסוקה בקביעתן כי דייר מנוע מלהעלות טענות אי התאמה רק בשל קיומה של תניה חוזית הקובעת כי הוא מוותר על כל טענה כזו, וזאת חרף העובדה שבמועד החתימה טרם נמסר לידי הדייר הנכס; סוגיות לגבי מחסור שטחים ברכישת או בהשכרת נדל"ן; קוגנטיות חוק השכירות והשאילה, תשל"א-1971; סוגיית דמי שכירות שאי אפשר להצדיקם כלכלית; חלוקת נזק בין צדדים שנפל פגם בתום ליבם; ושאלות פרוצדוראליות נוספות.

לגופו של עניין טוענים המבקשים כי חתימת ההסכם לא יכולה היתה ליצור טענת מניעות כלפיהם בפני העלאת טענות אי התאמה של המושכר. כן הם טוענים כי קביעתו של בית משפט השלום כי לא הובעה מחאה בפני המשיבה על גודל הנכס בזמן אמיתי, אין לה כל בסיס עובדתי. כמו כן לטענתה אף לקביעה כי המושכר נמדד בידי מהנדס או מודד מוסמך אין בסיס עובדתי. לפיכך סבורים המבקשים כי יש לערוך דיון חדש בגובה דמי השכירות שהיה עליה לשלם, בגובה התשלומים הנלווים בהם חויבה, ובגובה הנזקים שנגרמו לה. לחילופין מעלים המבקשים טענות בדבר גובה החיוב שנפסק בערכאות דלמטה.

5.לא שוכנעתי כי יש מקום לבחינת המקרה דנן במסגרת גלגול שלישי. למרות ניסיונם של המבקשים להציג את בקשתם כמעלה שאלות משפטיות עקרוניות, מצאתי כי הבקשה נסובה למעשה על קביעותיהן העובדתיות של הערכאות דלמטה, ולפיכך אינה מעלה שאלה בעלת חשיבות משפטית החורגת מעניינם של הצדדים (ראו ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 ). מרבית השאלות שהועלו על-ידי המבקשת כלל אינן רלוונטיות למקרה דנן. בית משפט השלום קבע בפסק דינו מפורשות כי אינו מקבל את טענת המבקשים כי הוטעו בכל הנוגע לשטח האולם. לפיכך הסוגיות שהעלו המבקשים באשר לקביעתן של הערכאות דלמטה כי הם מנועים להעלות טענות בדבר אי התאמה של המושכר, כלל אינן מתעוררות, שכן הערכאה הדיונית קבעה לגופו של עניין שלא היתה אי התאמה כזו, באשר המבקשת ידעה ובדקה מה גודל הנכס עוד לפני חתימת ההסכם, ולא הוטעתה באשר לגודלו אף בעת שנמסר לה. יתרה מכך, איני סבורה כטענת המבקשים כי הערכאות דלמטה קבעו כי לאור סעיף 8 להסכם בין הצדדים מנועים המבקשים מלהעלות טענות בנוגע לאי התאמת המושכר. סעיף 8 הנזכר קובע כי "השוכר מאשר בזה כי ראה ובדק היטב את המושכר ומצאו למטרתו המיועדת לשביעות רצונו…". בית משפט השלום הזכיר סעיף זה לצד ראיות נוספות לתמיכה בקביעתו כי חילוקי הדעות בין הצדדים באשר לגודל הנכס הסתיימו עד לחתימת החוזה. באשר לטענתם של המבקשים כי בזמן חתימת החוזה טרם נבנה הקיר שצמצם את שטח המושכר, הרי שהערכאות דלמטה קבעו כי הקיר נבנה על מנת לרצות את המבקשת לאחר שנתגלה שהקיר שנבנה במקום היה צריך להיות מוצב במקום אחר. בית משפט השלום קבע כי לאחר משא ומתן בין הצדדים הסכימה המשיבה לשאת בכל עלויות השיפוץ למעט העתקת המזגן, ובכל זמן השיפוץ המשיכה המבקשת לשלם דמי שכירות ללא מחאה. אף בקביעות אלו אין מקום להתערב. שאר טענותיהם של המבקשים נופלות יחד עם דחיית הטענות שהוזכרו.

הבקשה נדחית.