רע"א 1455/10עזבון באנו מסיכה ז"ל נ. אפרים אברמוביץ

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בחיפה (כב' השופט ע' זרנקין) מיום 26.1.2010 ומיום 10.2.2010.

1.

ביום 12.10.2009 התקיימה אסיפת נושים ומשתתפים של החברה בפירוק א.א.ל. מכללים בע"מ (להלן: החברה ), שעל סדר יומה מינוי מפרק קבוע לחברה. בהודעה שהגיש כונס הנכסים הרשמי (להלן: הכונ"ר ) לבית משפט קמא ביום 9.11.2009 ציין הכונ"ר כי חמישה נושים, בעלי תביעות חוב בערך כולל של 1,539,766 ש"ח, תמכו במינוים של המשיבים 3-4, המנהלים המיוחדים של החברה עו"ד ליאור מזור ועו"ד איתי פריימן (להלן: מזור ופריימן ), כמפרקים הקבועים שלה; וכי ארבעה נושים, בעלי תביעות חוב בערך כולל של 4,109,412 ש"ח, התנגדו למינוים של מזור ופריימן והציעו כמפרק קבוע את עו"ד יואב סולומון (להלן: סולומון ). עוד ציין הכונ"ר בהודעתו כי אף שרוב ערך הנושים (72.7%) התנגד למינוים של מזור ופריימן כמפרקים קבועים של החברה, הוא אינו מתנגד לכך "בשים לב לתפקודם הראוי" ובהיותם "בעלי תפקיד בעלי נסיון בתיקים כגון דא". בהקשר זה הדגיש הכונ"ר כי כל הנושים אשר השתתפו בהצבעה הם בעלי מניות, יורשים של בעלי מניות או מקורבים בדרך כלשהי לבעלי המניות וטען כי תיק הפירוק במקרה דנן עניינו למעשה סכסוך בין שתי קבוצות של בעלי מניות המייצגות אינטרסים מנוגדים וכי בנסיבות אלה אין ליתן משקל לתוצאות ההצבעה בנוגע לזהות המפרק הקבוע. עם זאת הוסיף הכונ"ר וטען כי נוכח הטענות שהועלו על-ידי מי מן הצדדים באסיפת הנושים, מן הראוי שבית המשפט יחליט בעניין לאחר שיקיים דיון במעמד הצדדים.

2.

ואכן, ביום 10.11.2009 הורה בית המשפט כי יתקיים דיון במעמד הצדדים, אשר נקבע בסופו של דבר (לאחר דחייה) ליום 10.2.2010. אלא שביום 26.1.2010, לפני שקיים דיון במעמד הצדדים, החליט בית משפט קמא על מינוים של מזור ופריימן כמפרקים הקבועים של החברה, וזאת "בהתחשב בתוצאות ההצבעה באסיפות הנושים ובעמדת הכונ"ר" (להלן: ההחלטה מיום 26.1.2010 ). בתגובה להחלטה זו ביקש המשיב 1 לבטל את הדיון שנקבע בטענה שהדיון התייתר וביום 4.2.2010 הורה בית משפט קמא על ביטול הדיון כאמור. המבקשים שבכאן (הנושים שהתנגדו למינוים של מזור ופריימן כמפרקים קבועים של החברה) הגישו ביום 7.2.2010 בקשה לביטול ההחלטה מיום 26.1.2010 ולקיום דיון במעמד הצדדים, ובית משפט קמא קבע מחדש את הדיון ליום 10.2.2010, במעמד הצדדים והכונ"ר. במהלך הדיון שבו המבקשים על התנגדותם למינוים של מזור ופריימן והמשיבים על תמיכתם במינוי. בא-כוח הכונ"ר ציין כי מזור ופריימן מכירים את החברה ועושים עבודה טובה מאד אך הסכים להציע מועמדים נוספים, אם בית המשפט יסבור שנכון למנות מועמד "נייטרלי".

3.

בהחלטתו מיום 10.2.2010, שניתנה כאמור בתום דיון במעמד הצדדים, ראה בית משפט קמא שלא לשנות מהחלטתו מיום 26.1.2010 בדבר מינוים של מזור ופריימן כמפרקים הקבועים של החברה, בציינו כי מזור ופריימן שימשו מפרקים זמניים ומנהלים מיוחדים של החברה ובקובעו כי "מינויים של מי שהיו מפרקים זמניים וכן מנהלים מיוחדים, ועשו מלאכתם נאמנה, כמפרקים קבועים, הוא ראוי ואף רצוי" (להלן: ההחלטה מיום 10.2.2010 ). בית משפט קמא ציין בהחלטתו כי באסיפת הנושים היה רוב למינויו של סולומון כמפרק וכי על דרך העיקרון, על בית המשפט המחליט בדבר מינוי מפרק קבוע ליתן משקל להחלטת אסיפות הנושים. עם זאת הוסיף בית משפט קמא כי פירוק החברה בנסיבות המקרה דנן יסודו סכסוך בין בעלי המניות, המהווים את רוב מניינם של הנושים, וכי "לעולם מסורה ההחלטה בדבר זהות המפרק הקבוע בידי בית המשפט". בהקשר זה הדגיש בית המשפט את תפקודם המוצלח של מזור ופריימן הן כמפרקים זמניים והן כמנהלים מיוחדים, וקבע כי יש להותיר את המינוי על כנו בשל הניסיון שנצבר אצלם בקשר לפירוק החברה. עוד הדגיש בית המשפט כי גם לאחר מינויו של מפרק קבוע ממשיך הכונ"ר לפקח על הליכי הפירוק וכי אם יתברר לו בעתיד שיש סיבה לבחון פעם נוספת את שאלת זהות המפרקים, יפנה לבית המשפט בעניין זה. לבסוף דחה בית משפט קמא את בקשת המבקשים לעכב את ביצוע ההחלטה לצורך הגשת בקשת רשות ערעור לבית משפט זה.

4.

בבקשה שבפניי טוענים המבקשים כי ההחלטה מיום 26.1.2010 הייתה שגויה בשל התנגדותם של הנושים בעלי חוב בשיעור של 72.7% מערך הנשייה הכולל. עוד טוענים המבקשים כי נימוקיו של בית משפט קמא למינוי מזור ופריימן אינם מצדיקים סטייה מן הכלל לפיו בראש ובראשונה קובעים האינטרסים של נושי החברה את זהות המפרק. בעניין זה טוענים המבקשים כי בשלב זה עיקר המלאכה שנותרה למפרק הקבוע היא לדון ולהכריע בתביעות החוב של הנושים השונים (אשר רובם, כאמור, בעלי מניות) וקבלת החלטות בדבר הגשת תביעות בשם החברה, בעיקר נגד בעלי מניותיה. המבקשים מוסיפים וטוענים כי במסגרת הבקשות השונות למתן הוראות שהגישו מזור ופריימן (בעת שכיהנו כמנהלים מיוחדים) שיקפו הם את עמדותיהם של המשיבים, אשר ביקשו כאמור למנותם לתפקיד המפרקים הקבועים של החברה, והתנגדו נחרצות לכמה מתביעות החוב של המבקשים. כמו כן טוענים המבקשים כי סולומון הוא עורך-דין ותיק ובעל ניסיון בתחום הפירוקים וכי אין לו כל היכרות עם מי מן המבקשים או עם באי-כוחם, והם מציינים כי הכונ"ר הודיע בדיון ביום 10.2.2010 שהוא מוכן להציע מועמד חלופי אך הצעה זו נדחתה על-ידי בית המשפט. מטעמים אלה טוענים המבקשים כי יש ליתן להם רשות לערער על החלטות בית משפט קמא ולהורות על מינויו של סולומון כמפרק קבוע.

5.

דין הבקשה להידחות. תקנה 33 לתקנות החברות (פירוק), תשמ"ז-1987 (להלן: תקנות החברות (פירוק) ) עניינה בהצעה למינוי מפרק וזו לשונה:

33. הצעה למינוי

א.נערכה אסיפת נושים שבה הוחלט על מועמד לתפקיד מפרק, ימציא הכונס הרשמי לבית המשפט פרוטוקול מהאסיפה, בצירוף דו"ח שלו בדבר תוצאותיה, תוך שלושים ימים מיום שנערכה האסיפה.

ב.נחלקו הדעות באסיפת הנושים או שלא הוצע מועמד או שהכונס הרשמי מתנגד להצעת הנושים, יציע הכונס הרשמי לבית המשפט למנות אדם אחר לתפקיד מפרק.

ג.בית המשפט ידון בהצעות שהובאו לפניו כאמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) ויחליט בדבר מינוי המפרק

(ההדגשה הוספה).

תקנה 33 לתקנות החברות (פירוק) מותירה, אפוא, שיקול דעת לבית המשפט בהחלטתו בדבר מינוי מפרק (ראו צפורה כהן פירוק חברות 244 (2000) (להלן: כהן )). אכן, צודקים המבקשים בטענתם כי בדרך כלל יקבל בית המשפט את המלצת המועמד שעליו החליטה אסיפת הנושים אך נראה לי כי בנסיבות המקרה דנן אין מקום להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא למנות את מזור ופריימן כמפרקים הקבועים של החברה. החלטה בדבר מינוים של מזור ופריימן כמפרקים קבועים של החברה התקבלה, כאמור, מטעמים סבירים ובעקבות הודעת הכונ"ר כי אינו מתנגד למינוי, למרות המחלוקת בעניין זה בין שתי קבוצות הנושים של החברה, שהן למעשה גם שתי קבוצות בעלי הזכויות בה. אדרבא, הכונ"ר הדגיש את "תפקודם הראוי" של מזור ופריימן את היותם "בעלי נסיון בתיקים כגון דא". משכך, לא ראה בית המשפט מקום לבחון הצעות נוספות מטעם הכונ"ר של מועמדים אחרים כמפרקים קבועים. כמו כן, צדק בית משפט קמא בקובעו כי הכונ"ר ימשיך לפקח על הליכי הפירוק ועל התנהלות המפרקים במסגרתו גם בשלב זה (ראו כהן, שם). מטעמים אלה כולם אין בידי לקבל את בקשת רשות הערעור.

אשר על כן, הבקשה נדחית בלא שנתבקשה תשובה. אין צו להוצאות.