רע"א 562/15 ויסגל אנרגיה בע"מ נ. חברת "קרל גאוס" בפירוק

1.

משיבה 1 היא חברה בפירוק. באסיפת נושי החברה הוחלט לבקש מבית המשפט למנות עורך דין מסוים (להלן: עורך הדין האחר ) למפרק קבוע. ברם בית המשפט המחוזי הורה למנות לתפקיד את משיב 2, אשר שימש עד כה כמנהל המיוחד של החברה (פר"ק 31286-01-13, כב' השופט א' אורנשטיין ). מכאן בקשת רשות הערעור שבפניי, אשר הוגשה מטעם אחת הנושים. נטען כי היה מקום לאשרר את עמדת הנושים ביחס למינוי עורך הדין האחר, בין היתר משום שהנושים איבדו לחלוטין את אמונם במשיב 2.

2.

ככלל, נושי החברה רשאים לפנות לבית המשפט בבקשה למנות מפרק ספציפי לחברה, אולם הסמכות הסופית בעניין נתונה לבית המשפט (סעיפים 300 ו-308 לפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983; תקנה 33(ג) לתקנות החברות (פירוק), התשמ"ז-1987). סמכות זו – שיקול דעת בצידה. לאמור: בית המשפט, אשר לו נתונה הסמכות למנות את המפרק, מצווה להפעיל שיקול דעת עצמאי בעניין, תוך בחינת עמדות כל הצדדים והתחשבות במכלול הנתונים הפרטניים של המקרה. ניתן להניח כי יש להעניק משקל גם לעמדת הנושים בדבר זהות המפרק, קל וחומר אם זו מקובלת על כל הנושים שנכחו בהצבעה. ברם לא ניתן לקבוע כי זהו שיקול בלעדי או אף מכריע בכל מקרה (ראו: רע"א 1455/10 עזבון באנו מסיכה ז"ל נ' אברמוביץ

(28.2.2010)).

על הרקע הזה לא מצאתי עילה להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. בית המשפט נתן דעתו על כך שכל הנוכחים באסיפת הנושים ביקשו למנות את עורך הדין האחר לתפקיד המפרק. אף נלקחו בחשבון ההסתייגויות ממינויו של משיב 2 לאותו תפקיד. אולם מן העבר האחר של כפות המאזניים צוינו שיקולים רלבנטיים נוספים. כך, למשל, עולה כי עמדתו של כונס הנכסים הרשמי שונה מעמדת הנושים, וכן שמשיב 2 שוקד – בכובעו כמנהל המיוחד - על השלמת מהלכים רבים הקשורים בפירוק החברה. סופו של דבר - ערכאה קמא, אשר בפניה מתברר תיק הפירוק בשלמותו, נתנה דעתה למכלול השיקולים הרלבנטיים, ואינני מוצא בבקשה שלפניי עילה משפטית שתצדיק מתן רשות ערעור תוך התערבות בהחלטה שהתקבלה.

3.

לנוכח האמור, הבקשה נדחית. אין צו להוצאות.