רע"א 1465/97 ברש יואב נ. פרנקל אלונה

1.המשיבה 1 הגישה נגד המבקשים ונגד המשיבים הפורמליים תובענה למתן סעד הצהרתי וצו מניעה. ב25.12.96- נתן בית המשפט המחוזי החלטה בה החליט על הגשת תצהירים על ידי הצדדים. המבקשים צריכים היו להגיש את תצהירי התשובה עד 10.2.97. ימים ספורים לאחר מכן הגישו המבקשים בקשה למחיקת

התובענה על הסף. לטענתם, מתוך שסברו שאם תתקבל בקשתם יתייתר הצורך בהגשת תצהירים, לא הגישו הם תצהירים בזמן ותחת זאת הגישו ב17.2.97- (יום לפני מתן ההחלטה הדוחה את הבקשה למחיקה על הסף), בקשה להארכת המועד להגשת התצהירים שנדחתה. המשפט קבוע לשמיעה ליום 13.5.97 וכן נקבע מועד למתן פסק הדין ל3.6.97-.

במצב הדברים הנוכחי, מצוי בפני בית המשפט חומר הראיות מטעם המשיבה 1 כתובעת. אין בפניו תצהירים וחומר הראיות מטעם המבקשים וככל הנראה לא יוכלו הם להעיד בעל פה לאחר שהחליט בית המשפט על מתן עדות ראשית בתצהירים.

בקשת רשות הערעור סבה על החלטת בית המשפט המחוזי שלא להאריך את המועד להגשת תצהירי תשובה.

2.התנהגות המבקשים ראויה לגנאי. משחייב בית המשפט בהגשת תצהירים וקצב את המועד לכך, לא היו המבקשים רשאים לעשות דין לעצמם, להמנע מלהגיש תצהירים במועד, להגיש תחת זאת בקשה לסלוק על הסף, ולאחר חלוף המועד להגיש בקשה להארכתו.

אף על פי כן נראה לי כי דין הבקשה להתקבל.

מניעת הגשת תצהירים על ידי המבקשים כמוה כנעילת שערי בית המשפט בפניהם. גם אם חטאו בכללי הדין ולא התייחסו ברצינות הראויה להחלטת בית המשפט, אין מקום לצעד הדרסטי של מניעת אפשרות קיום ברור ענייני הוגן של הנושא שבמחלוקת ואין להכריע בו על סמך ראיות של צד אחד בלבד, כאשר הצד האחר עומד מוכן ומזומן להביא ראיותיו.

גם מאזן הנוחות עומד לצד המבקשים כאשר הנזק שעלול להגרם להם יהא מניעת הליך הוגן ואילו היענות לבקשתם עלולה אולי לגרום לדחיית המשפט למועד אחר וראוי שיהיה זה מועד קרוב. דחיית דיון אף שבלתי רצויה היא כשעצמה, אינה עומדת בשום יחס לתוצאה האחרת.

את אשר עיוותו המבקשים בהתנהגותם ניתן לתקן על ידי הטלת הוצאות עליהם הן לטובת המשיבה 1 והן לטובת המדינה בגלל ביטול זמנו של בית המשפט וההליכים המיותרים שנזקק להם בגלל אי מילוי אחר ההחלטה. (ראה: רע"א 551/83 ברגר נ. ונטורה פ"ד לח (1) 266, 275; ע"א 84/81 גולדפרב נ. גולדפרב פ"ד לו (3) 253, 263; זוסמן סדרי הדין האזרחי

(מדורה שביעית, התשנ"ה, ש' לוין עורך), 350). ראוי להעיר כי ייתכן וניתן לקיים דיון במועד שנקבע מבלי לסיים את המשפט כולו. על בית המשפט להחליט אם לעשות כן.

3.לפיכך, מוצאת אני לקבל את הבקשה באופן שתינתן למבקשים שהות להגיש תצהירים לבית המשפט עד יום 16.5.97 ועד בכלל או לאפשר להם להעיד בעל פה ללא תצהירים, במועד שנקבע אם בית המשפט המחוזי ימצא לנכון לעשות כן. בית המשפט מתבקש לקבוע את המשך המשפט מוקדם ככל שניתן ואם אפשר, בחודש מאי עצמו.

4.המבקשים יפקידו ערבות בנקאית להבטחת נזקי המשיבה 1 - אם ייגרמו כאלה - עקב דחיית המשפט בסכום של 50,000 ש"ח.

5.על אף שהבקשה התקבלה ישלמו המבקשים למשיבה 1 הוצאות בסך 7,500 ש"ח ולאוצר המדינה הוצאות בסכום זהה.