רע"א 1475/07אירוטל בע"מ נ. בזק בינלאומי בע"מ

א.

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (השופטת דותן) בע"א 3032/06 מיום 16.1.2007, בגדרה נדחה ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל אביב – יפו (הרשם השופט ברוך) בבש"א 14104/06 שבא' 1002/05 מיום 20.9.06.

ב.

המבקשת תבעה את המשיבות על הפרת פטנט שלטענתה שייך לה. המשיבות טענו בכתב ההגנה כי הפטנט אינו שייך למבקשת אלא לצד ג' (משרד התקשורת). בתגובה, עתרה המבקשת למחיקת סעיפים בכתב ההגנה של המשיבות ככל שהם עוסקים בטענה זו. ביום 20.9.06 דחה הרשם את הבקשה, בקבעו כי "הנימוקים עליה (צ"ל עליהם – א"ר) נסבה הבקשה (שלא נתמכו בתצהיר) כמו גם נימוקי הנגד שהועלו על ידי הנתבעים, שייכת (צ"ל שייכים – א"ר) לשלב מאוחר יותר של בירור מהותי של ההליך, ואין כל הצדקה להורות על מחיקת טענות הגנה כבר בשלב זה, על יסוד נימוקים אלה".

ג.

בית המשפט (השופטת דותן) דחה את הערעור שהגישה המבקשת, תוך שהשתית את החלטתו על שני נימוקים עיקריים. ראשית , נקבע כי בירור המחלוקות בדבר זהותו של בעל הפטנט ובדבר זכותו של הנתבע לטעון כנגד הבעלים הרשום של הפטנט כי לא היה זכאי להירשם מלכתחילה כבעלים, מקומו בהליך העיקרי ולא בשלב קדם המשפט. נקבע, כי כיוון שההיבטים המשפטיים של טענת המשיבות טרם התבררו די צרכם במשפט הישראלי, אין למחוק על הסף את הסעיפים העוסקים בה. שנית , וכמוסבר למעלה מן הצורך, הוסיף בית המשפט כי גם לעיצומם של דברים לא היה מקום להורות על מחיקת הסעיפים העוסקים בטענה בדבר הזכויות בפטנט של המבקשת. בית המשפט השתית את אמירתו זו על הנקבע בת"א (ת"א) 9677/74 שכטר נ' ורטיקובסקי

(לא פורסם) (הרשם – כתארו אז – השופט ש' לוין) (להלן פרשת ורטיקובסקי ) ; ובע"א 217/86 שכטר נ' אבמץ בע"מ , פ"ד מד(2) 846 (השופטת נתניהו) (להלן פרשת אבמץ ).

ד.

מכאן בקשת רשות הערעור. ראשית , נטען כי מן הראוי לדון בבקשה למחיקת הסעיפים בשלב המקדמי של ההליך; העלאת טענת הגנה שאינה רלבנטית להליך העיקרי עלולה לגרום לסרבול, להוצאות ניכרות, להשהיה של ההליך ולבזבוז זמן שיפוטי שלא לצורך. שנית , ולגופם של דברים, נטען כי מלשון סעיפים 31 ו- 182 לחוק הפטנטים תשכ"ז – 1967, עולה בבירור כי רק נתבע שטוען שהוא בעל האמצאה יכול לעורר את שאלת הבעלות בפטנט כהגנה בתביעת ההפרה, היינו, לא ניתן להעלות טענה שצד ג' (שאינו הנתבע), ולא התובע, הוא בעל הזכויות באמצאה המוגנת בפטנט, כהגנה מפני תביעת הפרה. נטען, כי עמדת המבקשת עולה בקנה אחד עם הלכת Ius Tertii שקנתה לה אחיזה בהלכות הקניין במשפט הישראלי. עוד נטען, כי גם בחוק הפטנטים האנגלי נאסר על נתבע בתביעת הפרה להתגונן בטענה שצד ג' ולא התובע הוא בעל הזכויות בפטנט. בנוסף נטען, כי הפסיקה עליה התבסס בית המשפט שגויה ומיושנת ( פרשת ורטיקובסקי ) ונאמרה בדעת יחיד ובהערת אגב ( פרשת אבמץ ), ויש – מסיבות אלה ואחרות - לאבחנה מענייננו.

ה.

(1) לאחר שעיינתי בבקשה – הערוכה כדבעי – ובנספחיה, באתי לכלל מסקנה כי לא אוכל להיעתר לה. ככלל נשקלת הרשות לערעור בגלגול שלישי במשורה, כל שכן כשהמדובר בהחלטה

לפיה הדיון בבקשת המבקשת ייעשה בהליך העיקרי ולא בשלב קדם המשפט. במקרה כזה ייטה בית משפט זה שלא להיענות לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי: "כאן השיקול שבית משפט... טרם סיים את מלאכתו ומדובר בפסק דין שעדיין אינו מכריע בזכויות בעלי הדין הוא בעל חשיבות רבה ומקטין עוד יותר את הסיכוי שבית המשפט ייעתר לבקשה" (ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד , סעיף 185 בעמ' 180). נראית לי דעתם של בתי המשפט הקודמים, לפיה המקום הנכון לבירור טענת המבקשת הוא בהליך העיקרי. אומר, כי במובן מסוים המדובר בנושא "קלאסי" לבירור בקדם המשפט, על פי הכללים שעניינם מחיקת תובענה על הסף, שהכללים בקשר למחיקת קטעים בכתב הגנה זהים להם (ראו גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מה' 9, 170) .

(2) בירור הבקשה מורכב, כך נדמה, משני נדבכים. האחד, הכרעה משפטית האם טענה לפיה לתובע אין זכויות בפטנט נשוא התביעה, עשויה לשמש כטענת הגנה; ואם התשובה חיובית, נדרשת הכרעה עובדתית ומשפטית, הנוגעת לזהות בעל הפטנט. סוגיות אלו נוגעות בליבת התביעה, ועל כן בצדק הכריעו בתי המשפט הקודמים כי ראוי שיתבררו בגדרי הדיון העיקרי; אף לדידי אין מקום לרתום את העגלה לפני הסוסים. עמד על כך השופט ד' לוין:

"מכאן לשאלה המרכזית... מהו מקומו הנכון של קדם המשפט על פני לוח השחמט המשפטי. האם מצוי שלב זה של הדיון בצד המקדמי של קו ההפרדה או שמא יש לראותו בחלק האחר של הקו, דהיינו, בתחום הדיון הממשי. סבורני, כי קדם המשפט מטבעו, על פי מהותו, וגם בדרך שהוא מתקיים ומתנהל בפועל, מקומו הנכון בצד המקדמי של קו ההפרדה. קדם המשפט – 'כמו שהשם מעיד עליו, הרי זה שלב קודם לבירור המשפט' (זוסמן הנ"ל, בעמ' 430). מקובל עלי בהחלט כי 'הליכי קדם משפט נועדו להכנת הדיון בתובענה ולא לדיון לעיצומה' (ע"א 496/77 האפוטרופוס לנכסי נפקדים נ' דאוד , פ"ד לג(2) 253, 254) (דנ"א 21/89 כהן נ' אושיות חברה לביטוח בע"מ , פ"ד מה(3), 499, 509 (השופט ד' לוין)).

ו.

ההכרעה לעיצומה של הבקשה נתונה איפוא לבית המשפט בהליך העיקרי, נוכח לשון החוק מזה והפסיקה הקודמת מזה בעניין ורטיקובסקי ואבמץ מזה (וראו גם בדומה, ( 35 USCS § 282; 35 USCS § 102

וכן Waterman v. Mackenzie, 138 U.S. 252, 255 ). אמנם הסוגיה שהעלתה המבקשת מעלה שאלות שיש מקום לבררן, אך אין מקום לדון בהם במסגרת בקשה זו, שעה שבית המשפט הדן בהליך העיקרי טרם אמר את דברו בנושא.

ז.

אשר על כן, וכאמור, אין בידי להיעתר לבקשה.