רע"א 1481/11 אולגה פינקלשטיין נ. הפול-המאגר הישראלי לביטוח רכב בע"מ

1.

המבקשת, אזרחית מקסיקו ותושבת ארצות הברית, נפגעה בתאונת דרכים ביום 13.8.2005, עת התהפכה מטרקטורון בו נסעה. המבקשת תבעה את המשיבה, מבטחת הטרקטורון, בבית המשפט המחוזי בחיפה. במסגרת הליכי התביעה, מינה בית המשפט מומחים רפואיים בתחומים שונים, בהם מומחה בתחום הפסיכיאטרי (להלן: המומחה ), שהגיש את חוות דעתו. במהלך חקירתו של המומחה, הסכים הוא כי ממצאי חוות דעתו ומסקנותיה אינם תקפים עוד; על כן ביקש לבדוק את המבקשת פעם נוספת, לערוך לה אבחון נוירוקוגנטיבי נוסף וכן לקבל תיעוד ביחס לטיפול רפואיים שהמבקשת קיבלה.

2.

המבקשת ביקשה להמציא למומחה שורה של מסמכים – שלושה מהם רלבנטיים לענייננו. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטת י' וילנר ) הורה כי אין להעבירם את המסמכים למומחה: שניים מן המסמכים, כך נקבע, הם תוצאות דו"ח הערכה נוירו פסיכולוגי ואבחון קוגניטיבי ואין מקום להמצאתם למומחה אשר ממילא היפנה את המבקשת לאבחון כאמור; ביחס למסמך השלישי נקבע כי הוא לא ניתן לצורך טיפול רפואי ותוכנו אינו מסוג המסמכים המותרים בהמצאה למומחה.

3.

המבקשת סבורה כי מן הראוי לאפשר לה להמציא את המסמכים למומחה וטוענת כי מדובר במסמכים שנערכו לצורך הטיפול הרפואי בה וכי אין בהם כדי לפגוע באי תלותו של המומחה הרפואי. המבקשת אף מציעה כי האבחנות לפי ה- DSM

שנרשמו בדו"חות הקוגניטיביים יימחקו ולא יועברו לעיונו של המומחה. מאידך, טוענת המשיבה כי שלושת המסמכים הנדונים לא נערכו במסגרת ולצורך הטיפול הרפואי, וכי בפועל מדובר בחוות דעת פרטיות שנערכו עבור המבקשת, ונועדו להשפיע על המומחה שמונה מטעם בית המשפט. המבקשת מצידה הוסיפה והגישה – באישור בית המשפט – תשובה מפורטת לתגובה.

4.

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין בקשת רשות הערעור להידחות. תקנה 8(א) לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 קובעת את המסמכים אותם רשאי נפגע להמציא למומחה המכין את חוות דעתו בעניינו. כבר עמדנו לא אחת על מלאכת האיזון הדרושה בין הרצון להניח בפני המומחה את התשתית העובדתית המלאה הדרושה לצורך הכנת חוות דעתו, לבין השאיפה לשמור על אובייקטיביות המומחה ועל עצמאות שיקול דעתו. אמנם קיימת הגמשה ביישום הוראות תקנה 8(א) לתקנות ככל שמדובר בתחום הפסיכיאטרי (ראו: רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' שמור , פ"ד מט (4) 865, 875 (1996). יחד עם זאת, גם במקרים אלו, מתחייבת זהירות בבחינת המסמכים המוגשים למומחה, על מנת להבטיח

את שיקול דעתו העצמאי של המומחה, ולמנוע מבעלי הדין כל תועלת מעצם הפניה מטעמם למומחה רפואי אחר. במקרים שבהם מתעורר ספק ביחס למסמך מסוים, שומה על בית המשפט לשקול, בין היתר "האם מדובר במסמך של גוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף שלב טבעי של הטיפול בניזוק. נראה כי דרישה אחת שיש לעמוד על קיומה היא שהמסמך מהווה חלק מהליך טיפולי" ( רע"א 5662/08 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' חנסב (טרם פורסם, 10.11.20008 )). בענייננו, נהג בית המשפט המחוזי בהתאם לפרמטרים האמורים, ובחן היטב את המסמכים הרלבנטיים, תוך שהוא נותן דעתו לטענותיהם המפורטות של הצדדים בעניין. מסקנתו של בית המשפט ביחס לכל אחד מן המסמכים פורטה באופן תמציתי וממצה. המבקשת לא הביאה כל טעם המצדיק התערבות בשיקול דעתו של בית המשפט, היושב כערכאה מבררת, או בנימוקי החלטתו. לאור האמור, לא שוכנעתי כי יש לשנות מן ההחלטה שלא להתיר את הגשת המסמכים הנדונים.

אשר על כן בקשת רשות הערעור נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בסך 10,000 ש"ח.